השקעתי בו זמן. להתחתן איתו למרות הבעיות?

שאלה:

אני נמצאת עם בן זוגי כבר כשנתיים, אני בת 34, ומאוד הייתי רוצה כבר להקים משפחה ולדעת שהגעתי "אל המנוחה והנחלה". מצד שני, הקשר לא כל כך טוב. אנחנו רבים כל הזמן, יש בינינו מתח מתמיד בגלל פער בצרכים המיניים שלנו, וכן בגלל שאני רוצה יותר קירבה רגשית והוא פחות זקוק לכך, לדבריו. אני לא מצליחה להחליט, האם להמשיך בקשר ולקוות לטוב, להתחתן ולחיות עם הבעיות האלה, או לקחת סיכון ולעזוב? חבל לי לסיים את הקשר, מפני שהשקעתי בו כבר הרבה שנים טובות, הגיל מלחיץ אותי ואני חוששת "להיתקע" בחיפוש בן זוג ולעבור את גיל הפריון. יש לי חברות שאומרות "תתחתני, תעשי ילדים, מקסימום תיפרדו אחר כך". אחרות שאומרות "עדיף ללדת מאוחר יותר מאשר להקים משפחה בידיעה מראש שהיא מועדת להתפרק". איך מחליטים?

תשובה:

בכל מערכת יחסים שאינה מושלמת (וספק אם יש כאלה מושלמות) מתקיים משא ומתן פנימי אצל שני השותפים בזוג לגבי היתרונות והחסרונות של הקשר, הסיכון של העזיבה לעומת הסיכון בהישארות יחד. כולנו גדלנו על מיתוסים שאומרים כי חייבים להיות שלמים עם ההחלטה, אבל אני מכירה הרבה זוגות שנישאו או חיים יחד בלי להיות שלמים. הם מכירים בכך שבכל קשר יש פערים וליקויים, כפי שאין אדם מושלם. השאלה החשובה שאת שואלת, היא, היכן הגבול? מה מבדיל בין סתם קשר לא מושלם לבין מערכת יחסים שצריכה להסתיים, לטובת כל הצדדים.

ברצוני להתייחס בעיקר למשפט שלך "בגלל שהשקעתי בו כבר הרבה שנים טובות". ההרגשה הזו, של פחד לאבד את ההשקעה, היא נימוק מסוכן ומטעה. נכון, השקעת רגש, זמן, משאבים שאין להם תחליף, וזה יהיה מצער להיפרד ולהתחיל מהתחלה לבנות קשר. אולם, כאן כדאי לקחת מושג חשוב מעולם העסקים: לצמצם הפסדים. ביטוי זה מתיחס לצורך לפעול בקור רוח ובהיגיון, גם כשהרגש מתקשה להיפרד מעסק שהשקענו בו. אנשי עסקים שבנו, השקיעו זמן, כסף, אנרגיה בחברה שלא מתרוממת או במפעל שעובד ללא רווחיות נתקלים בדילמה דומה. ההיגיון אומר להפסיק, כי כל יום נוסף מגביר את ההפסד, והרגש אומר - "חבל, אולי ניתן לו עוד צ'אנס, אם כבר הגענו עד כאן נפסיק כעת?"

אלה רגשות אנושיים. אנחנו נקשרים לפרוייקטים שאנו משקיעים בהם, בין אם זו מערכת יחסים או חברת סטארט-אפ. הפרויקט, הקשר, הופך להיות חלק מאיתנו בהרגשה, וכאן טמונה הסכנה. אם ניקשר יותר מדי לפרויקט, או נפחד מההודאה בכישלון, אנחנו עלולים להיתקע ולהיסחב עם "סרח עודף". להמשיך לנהל עסק כושל, או להתחתן עם בן זוג ולריב איתו כל החיים. זה מחיר הרבה הרבה יותר כבד מאשר לחתוך ולעבור תקופה של אבל, פחד, בושה ותחושת כישלון.  

לאמוד את הרווח מול ההפסד

לכן, נסי להיות אשת עסקים טובה ולאמוד את הרווח מול ההפסד. קשה לנבא את העתיד, אבל כל המחקרים הפסיכולוגיים על ניבוי מראים, שהמידע המועיל ביותר לניבוי התנהגות עתידית הוא ההתנהגות בעבר. כלומר, נסי לבדוק את ה"גראף" שלכם, האם יש שיפור? האם המריבות החריפו או פחתו במהלך השנתיים? אם היו שיחות או נסיונות לטפל בקשיים, האם הן הועילו? האם את ובן זוגך מצליחים ללמוד מהטעויות והבירור מוביל לשיפור ביחסים?

אם את רואה בתשובותייך גראף "יורד", כלומר, החמרה של הקונפליקטים, של הפערים, הכעסים והריחוק, יש סיכוי סביר שזה ימשיך ככה. לזוגיות יש חיים משלה, והיא נוטה לבנות דינמיקה שאפשר לצפות אותה. זוג שרב, אבל אחרי כל שיחה משוחח, מבין, ומשפר התנהגויות - מרגיש זאת. ניתן לראות את תהליך הפקת הלקחים והלמידה. לעומת זאת, ניתן לראות גם החרפה והתעצמות של סבל, הצטמצמות, אומללות ובדידות.

אחד הדברים שקורים בטיפול זוגי במצבים אלה, כשמגיע זוג צעיר המתלבט לגבי המשך דרכו, זה סוג של בדיקה משותפת של הפלוסים והמינוסים בעין מפוכחת ומציאותית. בפגישות עם זוג, ניתן להרגיש די מהר את האמת לגבי היכולת של הזוג ללמוד מטעויות ולהשתפר, ו"עקומת הלמידה" הזו היא לדעתי הפרמטר החשוב ביותר בהחלטה לגבי העתיד.

ניקח למשל את הנושא של פער בצרכים המיניים, שצייינת בתור אחת הבעיות שלכם: זה נושא שכיח במתחים בזוגות, גם אצל זוגות חד-מיניים. ההבדל הוא, כיצד מתנהל הוויכוח והמשא ומתן? האם הצד ה"דורש" מביע זאת בעדינות, מתחשב במגבלות של בן/בת הזוג, או מאיים ואגרסיבי? האם הצד ה"סרבן" עושה זאת בעדינות, בהתחשבות ברגשות הדחייה שבן/בת הזוג עלול לחוות, או בכעס והדיפה? האם יש אמפתיה זה לזו? האם את יכולה להבין כיצד מרגיש בן זוגך כשהוא נדחה שוב ושוב? האם הוא מבין שאת מרגישה מאוימת ומתוחה מהצרכים המיניים שלו, או להפך? ההבדל בין זוגיות טובה לזוגיות גרועה טמון ביכולת לנהל דיאלוג על הצרכים האלה, לבטא אותם באופן ברור והוגן, להיות מוכנים לשמוע "לא" לנסות לשכנע בדרכי נועם, ובעיקר לכבד את ההרגשה של הצד השני, בלי לבטל את העצמי.

לסיכום, אני מציעה לך לגשת את הדילמה שלך בכלים מעט "מדעיים". למדוד את התהליך שעברתם במהלך השנתיים, לנסות להעריך מה השתפר ומה החמיר, ואם החלטת שההחמרה היא הקו הבולט - אולי כדאי לחתוך, עם כל הכאב, כדי למזער את ההפסדים העתידיים של שניכם. ושיהיה בהצלחה.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.