זוג נוסעים בטיסת אל על לתאילנד, נאלצו להעביר 11 שעות במושבים לא נוחים באופן מיוחד, בסוף המטוס, היכן שהדיילים מוציאים מעל לראשם ציוד
לשאר הנוסעים. לטענת החברה מדובר במושבים עליהם משלמים סכום מלא וכי האחריות למושבים מוטלת על סוכן הנסיעות שהזמין להם את הכרטיסים.
בתביעתם טענו מ' וס' כי המושבים שהוקצו להם במטוס "לא היו מיועדים לאדם שמשלם עבורם מחיר מלא", ופירטו בדיון בבית המשפט כי השולחן המיועד להנחת מגשי האוכל לחץ על בטנם וכי לא ניתן היה להטות את כיסאותיהם לאחור כדי להתרחק מהמושב שלפניהם. בנוסף, הם לא יכלו, לדבריהם, לצפות בטלוויזיה בגלל זווית ההטיה של המושב שלפניהם. ואם לא די בכך, כל כמה דקות הגיעו אליהם אנשי צוות ששלפו מתא האחסון שמעל לראשם שמיכות וכריות לכלל נוסעי המטוס. "הטיסה", התלוננו השניים, "נמשכה 11 שעות ובמהלכה נגרם לנו סבל רב".
הנתבעת טענה להגנתה כי התובעים קיבלו בדיוק את מקומות הישיבה שהזמין עבורם סוכן הנסיעות שממנו רכשו את הכרטיסים. בעניין הטענה כי אין משלמים מחיר מלא עבור מקומות הישיבה המדוברים, אמר בא כוח אל על, כי טעות ביד התובעים וכי החברה גובה עבורם מחיר מלא, למרות שמושבים אלה מצויים בחלקו האחורי של המטוס והם שונים במקצת מיתר המושבים, במובן זה שזווית ההטיה שלהם לאחור קטנה באינץ' אחד מזווית ההטיה של יתר המושבים.
ואולם, בפסק דין המצווה על חברת אל על לשלם פיצוים לשני התובעים, קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב: "התובעים היו רשאים להניח לפי תומם כי מדובר במושבים נוחים, והם לא היו אמורים לדעת על מגבלות כאלה ואחרות הקיימות במושבים האחוריים של המטוס".
השופט חגי ברנר, שדן בתביעה, קבע עם זאת כי קיימת "הגזמה ניכרת בדרישה לפיצויי בסכום כולל של 9,000 שקל, כשעלות הטיסה לכל תובע לשני הכיוונים היא 4,500 שקל". הוא ציין: "מקובלת עלי שנגרמה לתובעים אי נוחות של ממש בשל מיקום מושביהם ומגבלות ההטיה שלהם לאחור, אך אין מקום להפרזה בסכום התביעה", וחייב את אל על לשלם לכל אחד משני התובעים 500 שקל.
בנימוקים לפסק הדין כתב השופט כי הנתבעת איננה יכולה להיבנות מן העובדה שהתובעים ישבו במקומות הטיסה שיועדו להם מראש. "אפילו הדיילת", ציין, "סברה כי הם לא שילמו מחיר מלא עבור הטיסה, משום שלא העלתה על דעתה שמישהו יידרש לשלם מחיר מלא עבור מושבים אלה".
לסיכום אמר השופט: "יתכן שניתן להטיל על סוכן הנסיעות את האחריות לכך שלא הסביר לתובעים את המגבלות הקיימות במושבים שהזמין עבורם, אך אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מאחריותה שלה לנוחות הטיסה במטוסיה. כרטיס הטיסה הוא חוזה לכל דבר ועניין בין התובעים לנתבעת ועליה לאפשר לטסים במטוסיה תמורת תשלום מלא, ישיבה במושבים נוחים, במיוחד כאשר מדובר בטיסה הנמשכת 11 שעות". (ת"ק 6700)
