שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שוברים את הקליפה
    בשורה משמחת לפרוייקט הרבייה ושחרור דורסים לטבע בישראל: גוזל עיט ניצי נדיר בקע בגן החיות התנ"כי בירושלים לאחר דגירה מלאכותית ארוכה. הגוזל המטופל כעת תחת השגחה צמודה בחי-בר כרמל התקבל בהצלחה בקרב הוריו המאמצים, בתקווה שישוחרר בעתיד לטבע

    אוכלוסיית העיט הניצי מתמעטת בשנים האחרונות ונמצאת בסכנת הכחדה עולמית. אם בעבר תפוצתם היתה עצומה ברוב שטחי הארץ, כיום הם שוכנים בעיקר באיזורים של מצוקים והרים גבוהים במדבר יהודה, בנגב ובצפון. הפגיעה בבתי הגידול, קשיים בהשגת מזון בטבע, פגיעות ירי, התחשמלות וקנים רבים נחמסים על ידי האדם, פגעו קשות בעופות הדורסים.

     

    המאבק להצלתם של דורסים הנמצאים בסכנת הכחדה נמצא בעיצומו ובחי-בר כרמל נעשים מאמצים כבירים בכדי ליצור גרעיני רבייה בשבי, במטרה לנסות ולהחזיר פרטים נדירים לטבע. בגן החיות התנ"כי בירושלים פועל בשבע שנים האחרונות מרכז הדגרה ארצי לעופות דורסים, המכיל אפשרויות הדגרה לביצי עופות דורסים שונים בשבי: נשרים, עיטים ניציים, בזים צוקיים, בזים אדומים ומינים נוספים אחרים. לפרויקט שותפים גן החיות התנ"כי, רשות הטבע והגנים, גני חיות נוספים בארץ, המנסים לשקם יחד את אוכלוסיות עופות הבר שברשותם.

     


     

    "צייד מעולה ותוקפני בסכנת הכחדה עולמית" (צילום: יגאל מילר, חי-בר כרמל)

     

    "העיט הניצי הוא אחד מהמינים הקשים ביותר לרבייה בשבי, למרות שהיו מספר הצלחות בתחום. הזכרים הם הבעייתים ביותר, מאחר וקשה להם להסתגל לתנאי השבי והדבר משפיע ישירות על יכולת הרבייה", אומר ל-ynet יגאל מילר, אחראי פרוייקט רבייה ושחרור דורסים לטבע מטעם רשות הטבע והגנים. "הנקבות בדרך כלל גדולות מהזכרים וברגע שהם עושים מעט בעיות, הן עלולות להרוג אותם. אנחנו צריכים לשדך את הזוגות המתאימים וכל מתח משפיע עליהם. עד לפני מספר שנים, אני הייתי היחיד בעולם שהצליח בנושא וכיום יש שיתוף פעולה נוסף עם חוקר צרפתי".  

     

    הדגרה מלאכותית, בקיעה איטית

     

    ביצת העיט הניצי הוטלה על ידי זוג הורים מבוגר יחסית. לדברי מילר, שני ההורים כנראה סובלים מנכות פסיכולוגית הנובעת מטראומה ולמרות שהם מטילים ביצים, נתגלה כי הם נוטים לשבור אותן. הביצה הובאה לגן החיות התנ"כי בירושלים להדגרה מלאכותית. "ההדגרה היא האופציה הטובה ביותר כדי לנסות ולהציל את אותם גוזלים, כדי שבסופו של דבר יושבו לטבע", אומר ל-ynet שמוליק ידבבּ, האוצר הזואולוגי בגן החיות התנ"כי. "למרבה השמחה, בשבת בבוקר החל הגוזל לבקוע".

     

    ההדגרה נמשכת בדרך כלל בין 38 עד 42 יום ולרוב ביום ה-38, ניתן לראות את תחילת הבקיעה. לא מדובר בתהליך קצר ומהיר, אלא במאבק עיקש שנמשך עד כארבעה ימים. תחילה מתבצעת בקיעה אל תוך הביצה עצמה ורק לאחר שהגוזל מצליח לשבור את הקליפה, הוא יוכל לצאת החוצה.

     

    "אסור למהר בקילוף הביצה מאחר והגוזלים סופגים את החלמון לתוך הגוף שלהם. הוצאה מהירה מדי החוצה, עלולה לחשוף את כל מערכת העיכול שלהם לאוויר החיצוני גם לזיהומים ולמוות", מציין ידבבּ. "ההורים לרוב מסייעים בצורה אקטיבית או פאסיבית ובקרב מינים שונים של נשרים, ניתן לראות בסיוע ממשי של ההורים בקילוף הביצה. עצם הישיבה על הביצה, מרחיבה את הסדקים שהגוזל עצמו יוצר". 

     

    כל ביצה המגיעה להדגרה מלאכותית עוברת תהליך בדיקה פרטני. בתחילה הביצה מועברת במכשיר שיקוף מיוחד המקרין אור בעוצמה גבוהה, על מנת לוודא כי הביצה פוריה וישנם סימנים לכלי דם תקינים ולהתפתחות הגוזל. לאחר מדידות ושקילה, נערכים חישובים שונים על ידי צוות המטפלים האמורים לספק מידע בנוגע למשקל שאותו תאבד הביצה לאורך תקופת הדגירה. ידבבּ מציין כי ישנן נוסחאות קשיחות שיש לדבוק בהן בקפידה לכל אורך התהליך. 

     

    ידבבּ מציין כי "עוד כשהביצה היתה סגורה שמענו שהגוזל החל לצייץ וגם ראינו זאת בשיקוף. הוא החל את הבקיעה הפנימית בעצמו ובקע בדיוק בתאריך שהיה אמור לבקוע. היינו צריכים לפתוח את הקליפה החיצונית כדי לסייע לו, מאחר והוא התקשה במלאכה. כנראה שהקליפה היתה עבה מדי. הזלפנו לו נוזלים לתוך הביצה על מנת לשמור על לחות גבוהה וכדי שלא יידבק לקליפה".

     

    לילה עם גוזל

     

    מילר שהגיע לגן החיות התנ"כי אמש (ב') בשעות הצהריים המאוחרות, במטרה לאסוף את הגוזל, הביא עימו ארבע ביצים של בזי צוקים וביצת נשר מכוכב הירדן, במטרה לבחון האם הביצים פוריות. ברכבו של מילר קיימת מדגרה ניידת, השומרת באופן קבוע על חום של 37 מעלות בזמן העברת הביצים ממקום למקום. המסע בחזרה לחי-בר כרמל הסתיים בשעת ערב מאוחרת ולקראת חצות הגוזל הגיע לשלבי בקיעה סופיים. מילר מתפקד כהורה לכל דבר ולא מסיר את עיניו מהגוזל הקטן, בודק את גופו ומוודא כי נשימתו תקינה.  

     

    "במידה והוא ישרוד את הימים הראשונים, הוא יועבר לקן של ההורים המאמצים המחכים לו, שם הוא יסיים את הבקיעה. כרגע הם יושבים למעשה על ביצת דמה ויתפלאו לגלות שהיא פתאום בקעה לה בצורה פתאומית", מגלה מילר. "אני אבנה לו כיפת דמה כך שייראה כאילו הוא בוקע אצל הוריו. אני מקווה שהם יקבלו אותו בברכה, מאחר וזו הפעם הראשונה שלהם בתהליך".

     

    בתאי הגידול בגרעין הרבייה של העופות בשמורת הטבע בכרמל, כמעט ואין מגע בין אדם לבעלי החיים. מרבית מהעבודה מתבצעת באמצעות מצלמות במעגל סגור,

    המזון מוגש דרך קירות ומסתורים. העבודה במקום מתבצעת במטרה לגרום לבעלי החיים להרגיש כמו בטבע.

     

    "הם רואים את הנוף הפתוח ולא אנשים. הכוונה שלנו היא לגרום להם לפחד מאנשים", מוסיף מילר ומציין כי האהבה לבני האדם לא מוסיפה בהכרח לטובת בעלי החיים. "מדובר בעופות תוקפניים וציידים מעולים. האויב הגדול ביותר שלהם הוא אדם והם בהחלט לא זקוקים לעזרה שלנו. למעשה, אנחנו רק מפריעים להם".

     

    המטרה העיקרית היא להמשיך לגדל את הגוזלים הבאים ולשחררם לטבע בגיל ארבעה חודשים. על מנת לעקוב אחר תנועת הגוזלים בטבע, דרוש משדר לווייני. עלות רכישת משדר והפעלתו לשנה, מסתכמת באלפי דולרים ולא פעם, נאלצים לוותר על רכישתו עקב מחסור במשאבים כספיים. במידה והגוזל יתפתח בצורה תקינה תחת השגחתם של הוריו, ירכוש מיומנויות תעופה וציד, הוא יטובע ורק אז ישוחרר לטבע. מילר מספר בגאווה כי באמצעות המשדרים ניתן לעקוב אחר הגוזלים גם לאחר שעזבו את הקן הביתי. אחד מהגוזלים עבר לגור במצרים, אך הקשר אבד עימו לאחרונה ולא ברור היכן הוא נמצא כעת, גוזל אחר משוטט באיזור החולה בצפון ואף צולם על ידי צלם טבע. למרות שהפרוייקט חדש יחסית, עד כה שוחררו לטבע ארבעה גוזלים של עיט ניצי.

     

    באתר החי-בר קיימות מצלמות רשת בהן ניתן לצפות בבעלי החיים השונים במקום ומילר הציב אמש מצלמה מעל הגוזל, המשדרת לחובבי ציפורים ברחבי העולם תמונות בזמן אמת של הגוזל. הטלפון במשרדו לא מפסיק לצלצל גם בשעות מאוחרות ונראה כי הבקיעה של הדורס הנדיר מצליחה לרגש רבים. "קשה לי לעזוב אותו", משתף מילר. את הלילה הוא בילה בהשגחה צמודה של הגוזל בשעות הקריטיות לאחר הבקיעה ואפילו החליף לגוזל חיתול הבוקר. "זו מלאכה תובענית, אבל מלאת סיפוק".

     

    הגוזל התקבל בהצלחה אצל הוריו המאמצים (צילום: יגאל מילר, "חי-בר" כרמל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    החשש הגדול כי הוריו המאמצים ידחו את הגוזל התבדה. "יום אחרי הבקיעה, הכנסתי אותו לתא הגידול של הוריו ופחדתי שהם יהרגו אותו. זה קורה לעיתים שההורים דוחים את הגוזלים, אבל שמחתי לגלות שהאם קיבלה אותו ללא כל התנגדות והחלה לטפל בו במסירות. עכשיו נותר רק להשגיח על המשפחה החדשה ולקוות שהגוזל יעבור בשלום את החודשים הבאים עד לשחרורו לטבע". מסכם מילר המותש את המבצע.

     

     


    פרסום ראשון: 27.02.07, 10:15
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שוברים את הקליפה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מעקב מתמיד אחר תהליך בקיעת הגוזל
    צילום: עדי ששתיאל
    שיקוף ביצי ציפורים לבדיקת פוריות הביצה
    צילום: עדי ששתיאל
    "מלאכה תובענית אך מלאת סיפוק". מילר
    צילום: עדי ששתיאל
    "הדגרה מלאכותית - האופציה הטובה ביותר". ידבבּ בפעולה
    צילום: עדי ששתיאל
    מומלצים