הלח"י השנייה

"זהו סופך, זהבי!", חושף אלימלך זורקין שן רקובה ומניף את השברייה המעוקלת שלו.

"ירון, תפוס!", צועקת תמר היפה וזורקת לעברי את מקל הקפא"פ.

אני חומק בזריזות אופיינית מהשברייה, תופס את המקל וחובט בעוצמה בעורפו של שודד הסוסים האכזרי. זורקין מתמוטט כשק תפוחי אדמה, הכרתו מתערפלת והוא נשכב אפיים ארצה. חבל שאהוד השמן ועוזי הרזה לא כאן כדי לראות את זה, אני חושב לעצמי ומחייך לתמר. "חסמב"ה!", אני אומר לה.

"חסמב"ה־חסמב"ה־חסמב"ה", היא לוחשת לי ועיניה נוצצות בחשכה. "עכשיו בוא נחזור למערה החשמלית. אני רעבה וחרמנית".

כן, אני מודה: ככה, פחות או יותר, נראו הפנטזיות שלי כילד בעידן הטלוויזיה החד־ערוצית. הבעיה היתה שכשביקשתי מאמא שלי לרשום אותי לחוג קפא"פ, המקסימום שהיא מצאה במתנ"ס זה ג'ודו. וכך נאלצתי בלית ברירה להדחיק את כמיהתי העזה לאותה אמנות לחימה יהודית ייחודית ונשכחת, המאפשרת לגבור על כל צוררי ישראל לדורותיהם באמצעות מקל הרועים וכידון הרובה.

אוהב אותך אחמד, אוהב אותך יואב (איור: דני גרשוני) 

עד לשבוע שעבר. אז קיבלתי טלפון ממשה גליסקו, שהוכיח לי כי במוקדם או במאוחר, חלומות מתגשמים: מתברר שגליסקו הלז הוא בנו וממשיך דרכו של לא אחר מאשר חביב גליסקו ז"ל, מהוגי הקפא"פ. וחשוב מכל, מתברר שממש בימים אלה פועל ארגון קפא"פ בינלאומי, עם סניפים בארץ וברחבי העולם — והוא הזמין אותי לראות מה קורה בסניף המקומי.

"חסמב"ה", מלמלתי בהתרגשות.

"סליחה?", שאל גליסקו מעבר לקו.

"סבבה", התעשתי.

כך עשיתי את דרכי לראשון לציון, שם הדגימו לי את הפילוסופיה של הקפא"פ: גרימת מקסימום נזק ליריב במינימום זמן ונזק לעצמך, כשכל האמצעים כשרים. מדובר בשיטת לחימה אלימה ותכליתית שמטרתה אחת — להישאר בחיים. לכן גליסקו לא מאמן את החניכים לתחרויות או לקרבות זירה; הוא מאמן אותם לקרבות רחוב ולמלחמה.

בין התלמידים יש חיילי שריון ויחידות מיוחדות, שגליסקו מדגים להם איך נלחמים עם אפוד וקסדה, ומה לעשות אם מצאת את עצמך מול חזבאללון כשלשניכם נגמרו הכדורים והוא שולף קראמבין (סכין אינדונזית אכזרית בצורת סהר. המגננה המומלצת: שימוש בחלק האחורי של היד. המגננה הכי מומלצת: לברוח).

הקפא"פ, מתברר, התקדם קצת מאז שהנשק העיקרי שלו היה מקל. גליסקו וחניכיו מסתובבים עם מחזיק מפתחות תמים למראה המכונה "קובוטאן": בעת צרה הופך גליל המתכת הקטן, וצרור המפתחות שבצידו, לנשק קטלני שיכול לרטש את הפרצוף של תוקף פוטנציאלי. ובניגוד לסכין או לאגרופן, הוא חוקי וכשר למהדרין. לקחתי אחד בשביל אשתי. עכשיו נראה את הערסים בטיילת ציץ' מציקים לה כשהיא עושה ג'וגינג.

אחרי האימון התיישבנו על טורקי קטן — אני לא מדבר על גמד בשם מהמט, כן? — וגליסקו סיפר לי על אבא שלו, ששירת כנער ב"הגנה" והוצמד לקצין בריטי בתור משרת אישי. בין צחצוח נעליים להכנת כוס תה של שעת מנחה הוא למד מהקצין איך מרביצים, ורץ לספר לחבר'ה. הם יישמו והתאמנו, אספו תרגילים ורשמו, וכך נולד הקפא"פ. אחרי קום המדינה נטש גליסקו האב את הקפא"פ לטובת עיסוקים אחרים, לא לפני שמילא מצוות והגדת לבנך. הבן, שהתמחה גם בקרטה ובשאר אמנויות לחימה מסורתיות, הוא זה שפיתח את השיטה והתאים אותה לזמנים המודרניים. היום הוא מחזיר עטרה ליושנה ומקל לפנים.

לפרטים נוספים: www.kapapisrael.com