לפני 10 שנים בערך, התברר לאנשי רשות שמורות הטבע כי משימת שימור חיות הבר בישראל הצליחה מעל ומעבר למשוער. בשטחי רמת הגולן, גילו המומחים, התרבו עדרי הצבאים באופן יוצא דופן ומחלות פרצו עקב צפיפות יתר. הפתרון שהציעו - "דילול" העדרים, בין היתר על-ידי מתן היתרי ציד. במילים אחרות
- פשוט ירו בצבאים עודפים.
המונח הזה, "דילול", נשמע שוב לאחרונה מפי מנכ"ל חברת נתיבי איילון, שצוטט בעיתונות הכלכלית כאומר, שהדרך היחידה להתגבר על העומס בכביש עליו הוא אחראי - נתיבי איילון - היא באמצעות דילול תנועה. כדאי להדגיש: המנכ"ל, שי ברס, לא הציע חלילה לירות בנהגים. בסך הכל הוא מעוניין כנראה להטיל עליהם אגרה. במילים אחרות: הוא מציע שנתחיל לשלם כסף עבור הזכות לעשות שימוש בכביש המפואר, עליו כבר שילמנו במיטב כספי מס הכנסה וארנונה מאז תחילת הסלילה בראשית שנות ה-70.
למה הדבר דומה? לאדם שרכש בית חדש במיטב כספו, ואחרי מגורים בו במשך מספר שנים, מגיע הקבלן ודורש ממנו להתחיל לשלם שכירות חודשית. אגב, שי ברס אינו לבד. ועדת הכלכלה בכנסת ידונו בקרוב בהצעת משרד התחבורה, לפיה חלק מכביש הכניסה הראשי לירושלים (כביש מס' 1) יהפוך לכביש אגרה. וזה לא שונה בהרבה.
מס קנייה של 84% למכוניות חדשות לא מספיק לכם? (צילום: צביקה טישלר)
אם אכן יתגשם חזונו של מנכ"ל נתיבי איילון, וניאלץ לשלם תמורת הנסיעה בכביש, יהיה זה לא רק מעשה חצוף נוסף של מדינת ישראל, אלא עניין חמור הרבה יותר, הנוגע למרקם החיים בתל-אביב וגוש דן – מוקד החיים הכלכליים, התרבותיים והעסקיים של ישראל, ומקום מגוריהם של שליש מאוכלוסיית המדינה.
בכל מקרה, הגיע הזמן שנשאל עצמנו (שוב) היכן אנחנו חיים. שנמצא מספר תשובות הולמות, לשאלות מטרידות. לתשומת לב הקוראים שי ברס, שאול מופז ורון חולדאי:
1. מדוע לשלם פעמיים? נתיבי איילון נסללו במימון ציבורי. כך גם כביש מס' 1. כל הטלת אגרה על השימוש בהם, הוא במקרה הטוב כפל מס, במקרה הרע עוול זועק לשמיים. וכן, גם אם הכביש יורחב במסלול נוסף, זה יהיה כך. במדינה מודרנית, בעיקר כזו שמעיקה על רוכשי רכב חדש במיסי עתק כמו ישראל, מותר לאזרח לצפות כי במהלך כמה עשורים, יתווספו מדי פעם נתיבי נסיעה עמוסים. בחינם.
2. על אלטרנטיבה שמעתם? לצד כל כביש אגרה קיים בחו"ל, סלול כביש ציבורי פתוח לכל. גם תשלום האגרה על הנסיעה בנתיבי איילון נועד, לפי מה שפורסם, "להסיט כלי רכב מאיילון לנתיבים חילופיים". איזה בדיוק? האם יכול להיות שהכוונה היא לאוטוסטראדת רחוב המסגר? או אולי היי-וויי רחוב אבן גבירול? או אוטובאן עתיר המחלפים של דרך אבא הלל ברמת-גן?
3. תחבורה ציבורית, מישהו? אין ספק שהמנכ"ל הנכבד עשה, עושה ויעשה שימוש בסיפור הערים לונדון וסינגפור, שם הוטלה אגרת גודש על כניסת כלי רכב למרכזי ערים. זה הזמן להזכיר הבדל עצום. בשתי ערים אלה יש מין חיה כזו, שנקראת תחבורה ציבורית. מהטובות בעולם, אגב. אצלנו? רכבת תחתית הרי כנראה לא תהיה כאן לעולם. לרכבת קלה יעילה ניאלץ להמתין עוד עשור לפחות, וגם אז מדובר בפתרון חלקי שיעזור, אולי, לאחוז קטן ממשתמשי התחבורה בגוש דן.
איפה התחתית? תל אביב רחוקה מלהיות לונדון (צילום: איי פי)
4. ושוב נשאל, איפה השוויון? הרי ברגע שיוטל מס כניסה-לעיר, יתקשו לעמוד בו רק אנשי המעמד הבינוני, אלה שנאנקים גם ככה תחת עומס המיסים. לעשירים האגרה לא תזיז, נהגי ליסינג ומקבלי החזר הוצאות יגישו חשבונית, עובדי מדינה ואנשי קבע הרי אף פעם לא משלמים.
5. מה יקרה למטרופולין? בנתיבי איילון רואים כביש עמוס, ומחפשים פתרון. רק חבל שמשרד התחבורה, שאמור לראות את התמונה הכוללת, לא מביע דעה. להגבלת השימוש בנתיבי איילון תהיה ללא ספק השלכה על מרקם החיים הכלכליים במטרופולין. לא נפרט עד כמה, אבל מדובר יהיה במכה לא קלה לעיר הגדולה. מישהו נתן על-כך את הדעת?
6. ומה על כל התכניות - מה הערך של כל התוכניות המפוארות שחברת נתיבי איילון נלחמת לביצוען? אם לא ייסעו כאן הרבה מכוניות, אז למה, למשל, יהיה צורך בהמשך סלילת נתיבי איילון צפונה לנתניה, או דרומה לאשדוד? ולמה צריך את "איילון מזרח", כביש ענק שאמור לדרוס את פארק הירקון ולחבר את מחלף רוקח לקניון איילון וגהה? מדוע צריכים נתיבי איילון להוסיף ולסלול נתיבי גישה חדשים לעיר? ההשקעות העצומות האלה מבוססות הרי על מספר כלי רכב נוכחי, שאמור לרדת לפי החזון.
7. למה לא לחשוב אחרת? תארו לעצמכם שמנכ"ל נתיבי איילון, במקום להתבטא באופן הצפוי כל-כך מפקיד מרופד היטב, היה מציע תוכנית מהפכנית. למשל, הקמת מערך של אלפי מיניבוסים שקטים, נקיים, מונעי גז או חשמל, שימלאו את רחובות תל-אביב וגוש דן, ויהפכו את הצורך להכנס לעיר ברכב פרטי למיותר. אילו היה מצהיר כי בדעתו להרחיב באופן דחוף את מחלף השלום הנוראי, לזרז את עבודות מחלף לה-גארדיה, להשלים במהירות את המחלפים בגלילות, בצומת חולון ובכניסה החדשה מכביש גהה לבני ברק. אילו היה חושב לטובת האזרח.
אבל הוא לא, כי אין צורך. הרי אף אחד לא דורש זאת ממנו, לא באמת.
