הדמוקרטים קוראים לנשיא: אל תחון את ליבי

פרשת הרשעתו של עוזר סגן הנשיא לואיס ליבי במתן עדות שקר ושיבוש הליכי משפט מסעירה את הזירה הפוליטית האמריקנית ומגבירה את הלחץ בו נתון ממילא ממשל בוש. על רקע האפשרות שילך לכלא, מתרבות הקריאות לנשיא בוש שלא לחון אותו, ובמקביל מתרבים סימני השאלה סביב העובדה שתפקידו של בצ'ייני בפרשה לא זכה להתייחסות נאותה.

ליבי, ראש המטה של סגן הנשיא דיק צ'ייני, הורשע בארבעה סעיפים של עדות שקר ושיבוש הליכי משפט בפרשה המסועפת הקשורה לחשיפת זהותה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים. ליבי הורשע כי שיקר לסוכני ה-FBI שחקרו אותו בפרשה, וכן העיד עדות שקר בשימוע משפטי בניסיון להימנע מאישום של חשיפת זהות של סוכן - עבירה פלילית בארה"ב.

העונש המירבי על העבירות בהן הורשע ליבי הוא 25 שנות מאסר, אולם כבר לאחר ההרשעה העריכו פרשים כי הנשיא בוש יחון את ליבי לפני שיעזוב את הבית הלבן. ליבי ממילא מתכוון לערער על הרשעתו ולא צפוי להיכנס לכלא בקרוב.

המגזין השמרני "נשיונל ריוויו" כבר יצא במאמר מערכת שכותרתו "להעניק חנינה לליבי". המאמר קובע כי ליבי "הפך למטרה של תביעה פוליטית". מנגד, מחוקקים דמוקרטים קוראים לנשיא בוש שלא לחון את ליבי, שהתפטר מתפקידו באוקטובר 2005, מיד כשהוגש נגדו כתב האישום. הסנטור הדמוקרטי טד קנדי, מהמתנגדים החריפים למלחמה, אמר ש"הנשיא בוש חייב להתחייב עכשיו שהוא לא יחון את ליבי".

"הגיע הזמן שמישהו מממשל בוש ישא באחריות לקמפיין שנועד לתמרן ולעוות את המידע המודיעיני (לפני המלחמה בעיראק - י.ב-ח) ולהטיל דופי במבקרי המלחמה", אמר מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הנרי ריד. "ליבי הורשע במתן עדות שקר אך משפטו חשף אמיתות עמוקות יותר באשר לתפקידו של סגן הנשיא צ'ייני בפרשה. הנשיא צריך להתחייב שלא יחון את ליבי על העבירות שביצע", הוסיף ריד.

יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי אמרה כי המשפט "הוכיח את המציאות המדאיגה על דרך הפעולה של המעגל הפנימי של ממשל בוש. נחשפה התעלמות צינית בדרגי הממשל הגבוהים לטיפול במידע ביטחוני רגיש וניסיון להכפיש את מתנגדי המלחמה...", הוסיפה פלוסי.

ומה היה תפקידו של צ'ייני?

דוברת בבית הלבן, דנה פרינו, נשאלה בתדרוך היומי על אפשרות החנינה והשיבה ש"אני לא חושבת שנכון לעסוק עכשיו בספקולציות על מצב היפותטי".

אבל הלחץ על הממשל כבד. בעיני רבים, הרשעתו של ליבי היא הרשעה של ממשל בוש כולו. ליבי אינו אדם פרטי. הוא היה יד ימינו הכל-יכול של סגן הנשיא שנחשב למשפיע ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

חשיפת זהותה של פליים, סוכנת ה-CIA שעסקה בנושא של הפצת נשק גרעיני, נעשתה לטענת התביעה כנקמה בבעלה, ג'ו ווילסון. השגריר ווילסון, דיפלומט בכיר ומנוסה, נשלח מטעם ה-CIA לניז'ר כדי לבדוק האם המדינה מכרה אורניום לשלטונו של סדאם חוסיין בעיראק.

ווילסון כתב דו"ח בו קבע כי סדאם לא רכש אורניום בניז'ר, ולכן נדהם לשמוע את נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש מציין זאת כעובדה בנאום על מצב האומה לפני הפלישה לעיראק. ווילסון כתב מאמר נוקב בעיתון "ניו יורק טיימס", והאשים את הממשל בסילוף האמת כדי להצדיק את הפלישה לעיראק. בממשל לא אהבו את ההתקפה הפומבית הזו.

התביעה טענה כי חשיפת שמה של פליים נועדה להציג את ווילסון כ"שליח מטעם אשתו", וכך לפגוע במוניטין שלו ובתקפות טענותיו. מבקרי ממשל בוש טענו כי חשיפת שמה הייתה בניסיון של גורמים בכירים בממשל לפגוע ישירות את מי שמתקיף את הבית הלבן בסוגיית עיראק, ולהרתיע מבקרים אחרים.

אלא שליבי נקלע לפרשיה כמעט בטעות. על פי העדויות שעלו במשפט, לא הוא היה הראשון לחשוף את זהותה של הסוכנת בפני עיתונאים ולפיכך גם לא הואשם בהדלפה. תחת זאת הוא הואשם בעדות שקר ושיבוש הליכי חקירה, משום שניסה לחפות על מעשיו מתוך אמונה שאכן יואשם בהדלפה.

על פי העדויות, סגן הנשיא צ'ייני הוא שמסר לליבי את הפרטים על זהותה של פליים. ליבי בתורו העביר את המידע לעיתונאים. כעת מתרבים הקולות לבחון את ההשלכות של המעורבות של צ'ייני בחשיפת שמה של הסוכנת, כפי שהתברר במהלך המשפט.

לאחר ההרשעה מיהר צ'ייני לפרסם הצהרה, והביע אכזבה מתוצאות המשפט. "התעצבתי בשביל סקוטר ומשפחתו", כתב צ'ייני והוסיף ש"סקוטר שרת את האומה שלנו ללא לאות ובהצטיינות יתרה לאורך שנים רבות של שירות ציבורי".

חשיפת זהותה של ואלרי פליים היתה פגיעה בטחונית, אבל אף אחד בוושינגטון אינו מתייחס אליה כאל כזו. אף מחוקק דמוקרטי אינו מנסה להגן על ליבי, לאחר שהתברר שלא הוא היה הראשון שהדליף את זהותה של פליים לתקשורת. מנגד, אף רפובליקני אינו טוען שמדובר בעבירה פלילית ובטחונית חמורה, ושליבי צריך לשלם את המחיר.