זה היה הצ'ולנט, והוא הציל אותה. אסתרינה טרטמן לא נושמת לרגע. פגועה ונעלבת, חמושה בגלגול עיניים של קוזקית נגזלת, היא מתייצבת באולפן של דודו טופז – המקום הכי נמוך בעולם הפריים-טיים – ומתחילה בטיפוס החלקלק בחזרה למעלה.
בפרומו קראו לזה "ראיון בלעדי". האם כולנו סניליים? האם לא נאמה טרטמן את נאום הסנגוריה
התוקפני-מתגונן שלה בפני כל מיקרופון פתוח ומצלמה מהבהבת רק לפני שבוע? האם עוד יש לה מה לומר? מי יציל אתה מעצמה הפעם?
באין מציל, תמיד כדאי לסמוך על דודו טופז שיפיק מעצמו טקסט מתפעם על אהבת הארץ של טרטמן, שלמרות שדעותיה "שונות מאוד" מאלה שלו, היא ממש אשה מצויינת, והוא יודע כי הוא היה אצלה בבית והיא מכינה צ'ולנט מצוין. וראו זה פלא: צ'ולנט, אם לא ידעתם, הוא מין מרחיב-תודעה חוקי שכזה, שבגללו טופז מציע לטרטמן לענות רק על השאלות שבא לה לענות עליהן. איך לא תסתער על ההזדמנות, איך לא תדקלם את המנטרה הכפולה שלה, "מה בסך הכל עשיתי", ו"התקשורת אשמה".
מבושם מאדי חמין, טופז מחרה-מחזיק אחריה ומציע לצופיו לא להאמין למה שהם קוראים בעיתונים. צופיו, אנשים שאוכלים קש יום יום מספינים של פוליטיקאים,
נדרשים כעת לבלוע את כל הקישקע בלי לשאול אפילו שאלה מטרידה אחת. כשהיא מנפנפת בבדל-מסמך שמוכיח, לדבריה, רק נבצרות זמנית לעבוד יום עבודה מלא, הוא לא שואל אותה מדוע לא סיפקה את המסמך בזמן אמת למי שצריך היה לספקו. כשהיא אומרת "בסך הכל טעיתי, מדובר על לימודי תואר שני", הוא לא מספר לה שיש חוק כזה, חוק המועצה להשכלה גבוהה, שסעיף 26 שלו קובע כי המתחזה לבעל תואר מוכר שהוענק לו לפי החוק, דינו מאסר שנה אחת. הוא לא שואל: רבאק, מה חשבת? שלא יעלו על זה?
הוא גם לא מעמת אותה עם פרשת תאונת הדרכים
– לא זו שנפצעה בה, זו שגרמה לה – ועם קביעותיו של בית המשפט בעניין אמינותה אז. הוא לא שואל אותה מדוע אמרה תחילה שהיתה סמנכ"לית בבנק, וכעת היא מציגה את עצמה רק כ"בעלת תפקיד בכיר" במוסד ההוא. מחיאות הכפיים הסוערות לטרטמן בסיום מופע ה"מה כבר עשיתי" מטרידות יותר מכל השאלות שלא נשאלו. הן מעידות שהקהל באולפן של טופז כמה לאכול מאותו סיר חמין עצמו. לפוליטיקאים שמתעתדים לשפץ ביוגרפיות, מומלץ לפנות לטרטמן ולטופז ולבקש את המתכון. מתכון עשר.
הכל עשר עם דודו טופז, ערוץ 10, יום ד', 21:00
