בניית חניוני ענק בת"א: חוקי אך לא מתחשב
בעוד שעיריית ירושלים קשובה לרחשי הציבור ועצרה בשל כך את תוכנית ההרחבה הגרנדיוזית של ספדי ואת בניית גשר המוגרבים בהר הבית, הרי שעיריית תל אביב לא נותנת לתושבים להפריע לתוכניותיה. כך בונים עתה את החניון הגדול בהבימה ומתכננים לבנות חניון דומה גם בכיכר רבין. הכל נעשה באופן חוקי ובהתאם לנהלים היבשים, אבל התחשבות בתושבי הסביבה אין כאן, לא בזמן הבנייה ולא בסיומה, כשאלפי מכוניות ירעישו ויזהמו את האוויר מתחת לחלונות ביתם
באופן טבעי, גם לגופים ציבוריים יש מחזיקי עניין, ואלו הולכים ומתחזקים ומשכללים את מאבקם במה שנתפס בעיניהם כבלתי ראוי. כתוצאה מכך, גם הגופים הללו לומדים לשתף מחזיקי עניין - ולא כמס שפתיים בלבד. לפעמים הם בוחרים לעשות זאת באופן יזום ולפעמים - כתוצאה ממשבר. דוגמה למשבר כזה הייתה בירושלים, כאשר המהומות סביב בניית גשר המוגרבים היכו גלים הרבה מעבר לחומות העיר העתיקה או לגבולות מדינת ישראל.
ראש העיר קשוב לרחשי הציבור
אורי לופוליאנסקי מצטייר באחרונה כראש עיר קשוב, שבניגוד לרבים אחרים, לוקח בחשבון את רחשי הציבור, ויעידו על כך לא רק פרשת הגשר אלא גם תכנית ספדי ההרסנית, שסיימה את חייה בגניזה.צודק מר לופוליאנסקי, כשהוא מחבר בין ההתנגדויות הזועמות לגשר לבין העובדה שהציבור לא קיבל מידע חיוני. קשה לנבא, האם דיון שקוף ופתוח אכן יסיר את ההתנגדויות, אך אין ספק, כי דיון כזה חייב להתקיים, ולו בגלל העובדה, שגורמים כל כך רבים בארץ ובעולם מרגישים ש"גם הם שותפים" וגם להם יש זכות להשמיע דברם בהקשר של ירושלים. אם עולם האחריות החברתית מקבל את זכותם של בני הדורות הבאים להיות מיוצגים בהווה בסוגיות פיתוח, שעשויות (או עלולות) להשפיע עליהם, אין ספק שבני הדור הזה - המרגישים מעורבות אותנטית בסוגיות כאלה ואחרות - צריכים לקבל מידע רלוונטי ולהיות מיוצגים בדיון על פיתוח, שעשוי להשפיע עליהם.
לכן, טוב עושה ראש עיריית ירושלים, כשהוא משנה את חוקי המשחק ודואג לשיתוף ושקיפות. עוד יותר טוב היה עושה, אילו כיוון את פרנסי העירייה לנסח ולאשר נהלים ותהליכים קבועים, שיבטיחו שמירה על חוקי המשחק הללו בכל פעולות העירייה גם בעתיד. כאשר עוסקים בשירות הציבורי, אין שגיאה חמורה יותר מאשר התבססות על כישרונות וכישורים אינדיבידואליים. בהיעדר נהלים ותהליכים מסודרים ומובנים, לא ניתן להבטיח שמחר לא יחזור הסיפור על עצמו ושוב ימצא עצמו הציבור בצד הנפגע.
בת"א - הזיהום והרעש לא משחק תפקיד
אלא שהבניית התהליכים והנהלים של שיתוף מחזיקי עניין אינה יכולה להיעצר בגבולות ירושלים. נהלים אלו צריכים להפוך לנחלת כל הרשויות המקומיות בישראל. תל אביב, למשל, עומדת היום מול תכניות בעייתיות ביותר, שיהפכו את רחבת "הבימה" ואת רחבת עיריית תל אביב למגרשי חניה. בכל העולם עושים הכל, כדי להרחיק מכוניות ממרכזי הערים. עיריית תל אביב, משום מה, מתנגדת לזרם העולמי, והיא דווקא שואפת להקל על הכנסת הזיהום, הפקקים והמכוניות לתוך העיר - מבלי לנהל דיון ציבורי אמיתי ושקוף. מדי יום מתפרסמים בעיתונים שברירי מידע מנותקים מהקשר, ואפילו ידיעות סותרות. יום אחד אומרים, שכנראה יגנזו את תכנית החניה בעירייה; עכשיו מדווחים, שלמען מגרש החניה, תהרוס העירייה את המזרקה בכיכר רבין. נכון, המזרקה לא ממש פעילה ואולי אפשר לעשות שם משהו אחר, אבל בעיריית תל אביב לא רגילים לקיים דיון פתוח ושקוף בנושאים כאלו עם הציבור שבאמת משתמש בכיכר וחי לידה.
את חניון הבימה כבר חופרים. את חניון העירייה - עדיין לא. בשני המקרים, עוד אפשר לעצור את רוע הגזירה. לשם כך, חייבת העירייה לנקוט בתהליך מסודר, שיאפשר להשמיע את קולם של מחזיקי העניין, ובראשם - תושבי האזורים הסמוכים, שיצטרכו לחיות עם הפקקים, העשן, הזיהום וירידת איכות חייהם.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
