איך להתמודד עם בוסים קשים

הבוס או הבוסית שלכם דורשים הרבה יותר עבודה ממה שסוכם, מבטיחים בונוס או העלאה ולא מקיימים, ואפילו מפריעים לעבודה? בהחלט יש מה לעשות, קובעות שלוש המומחיות שפנינו אליהן: עו"ד רבקה מלר-אולשיצקי, המתמחה בדיני עבודה; דרורית גל-פז, מומחית לאימון אישי ועסקי בשילוב פסיכותרפיה N.L.P דימיון מודרך, ואורית אלעזר-פלג, מאמנת מודעות אישית ועסקית.

• מה לעשות אם הבוסים מסרבים לשלם לכם על שעות נוספות?
  

עו"ד מלר-אולשיצקי מסבירה שמעביד חייב לשלם לעובד שעות נוספות. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי יש לשלם שכר בעבור כל שעת עבודה נוספת, מעבר למשרה הבסיסית. גובה השכר בעבור השעתיים הנוספות הראשונות הוא 125 אחוז, ומהשעה השלישית מגיע לעובד לקבל 150 אחוז. גם אם עובד "מוותר" על זכות זו, החוק מדגיש שהמעביד חייב בתשלום.

אז מה עושים? 1. מנהלים רישום מדויק, גם ביומן האישי וגם בניירת של מקום העבודה, כדי שאם העניין יגיע לבית הדין לעבודה, יהיה מה להראות לשופט. 2. כותבים מכתב דרישה לתשלום ומגישים למעבידים. 3. אם הם לא נעתרים, מגישים תביעה לבית הדין. אם לא מעוניינים לסכן את מקום העבודה, אפשר לדחות את הגשת התביעה עד לזמן שבו מחליטים לעזוב את מקום העבודה. כדאי לדעת שאפשר לתבוע תשלום על שעות נוספות גם אחרי שנים (תביעה כזו כלפי המעבידים מתיישנת רק בתום שבע שנים!).

• מה לעשום אם הבוסים דורשים מכם לעבוד שעות רבות יותר ממה שסוכם, או לעשות דברים שלא סיכמתם עליהם?
  

עו"ד מלר-אולשיצקי מסבירה: כשעובד מתחיל לעבוד, כדאי שיצטייד בהסכם בכתב שייחתם על-ידי שני הצדדים. החוק מחייב מעבידים למסור לעובד חוזה העסקה בתוך שלושים יום ממועד תחילת העבודה, אך למרבה הצער, החוק לא תמיד נאכף, ועל כן מומלץ לעמוד על קבלת עותק ההסכם.

אז מה עושים? 1. מעלים בכתב, תוך כדי הדיון על תנאי העבודה, את תוכן השיחה. בסיכומה, מבקשים מהמעבידים לקבל

 את הדברים במסגרת של חוזה מודפס וחתום. אם הם לא מסכימים, חשוב לרשום לעצמך מה סוכם ולהגיש לחתימת המעבידים, "למען הסדר הטוב". 2. כל שינוי של היקף המשרה או תוכנה צריך להיעשות בכתב. רצוי על ידי המעבידים, אבל גם אם הוא לא מעוניין בהכנת חוזה העסקה חדש, יש להחתימו לפחות על תמצית או סיכום הדברים שעליהם סוכם.

• מה לעשות אם הבוסים מעליבים או פוגעים בכם?
  

המומחית לאימון אישי ועסקי, דרורית גל-פז מציעה: היפגעות היא בעצם בחירה של הנפגע. "איש לא יכול לפגוע בך ללא הסכמתך", אמרה אלינור רוזוולט. "איש לא יכול לשלול ממך את הכבוד העצמי שלך, כל עוד אתה לא מוסר אותו", אמר מהטמה גנדי, והיה גם מי שאמר כי לא מה שקורה לנו פוגע בנו אלא התגובה שלנו למה שקורה לנו היא זו שפוגעת בנו.

אז מה עושים? 1. לוקחים אחריות. קודם כל, מפסיקים להיפגע ולהיעלב. 2. מתחילים להתייחס לחיי העבודה באופן שונה מזה שבו מתייחסים לחיים הפרטיים. לומדים לעשות הפרדה בין האישי למקצועי ולא לקחת ללב. 3. מדברים על קשיים ובעיות עם המעבידים, אבל בצורה בוגרת. במקום לפעול בגישה ריאקטיבית (שבה מגיבים מייד על כל גירוי), פועלים בצורה פרואקטיבית (שבה מפרידים בין הגירוי לתגובה ומשקיעים זמן ומחשבה בבחירת התגובה הראויה).

• מה לעשות אם הבוסים מבטיחים בונוס או העלאה ולא מקיימים?
  

דרורית גל-פז מסבירה: כשלא מקיימים הבטחה, מי שפועל בצורה ריאקטיבית, כועס אוטומטית. חש מושפל, נעלב, ממורמר. אבל אפשר לפעול גם אחרת, ולנצל את חופש הבחירה שעומד לרשותנו.

אז מה עושים? 1. קודם כל קובעים עם הבוס פגישה מסודרת מראש, ובה מביעים את הקושי להתמודד עם אי-קיום ההתחייבות. 2. מציגים דרישת תשלום קונקרטית. לא שואלים "מתי תשלם לי?" אלא מבקשים לשלם בסוף השבוע, בסוף החודש או בעוד חצי שנה. לפני שמציגים דרישה כזו, כדאי לנסות להסתכל עליה מנקודת הראות של הבוסים ולנסות להבין את עולמם. אין הכוונה שצריך לרחם או לוותר, אלא שיש להיות מודעת ללחצים ולהתאים את הדרישות כך שניתן יהיה גם למלא אותן. 3. שבים ומציגים את דרישת התשלום המוצדקת, ולא מוותרים, גם אם כבר נדחתה בעבר. 4. לומדים להסתכל בעיניים ולהיות מודעים לכוח של המבט. זה בדרך כלל מביך מאוד ולכן מרביתנו לא מביטים בעיני הזולת כשאנחנו מנהלים שיחה עניינית. אבל הניסיון מלמד שכשמעזים ועושים זאת, יש הצלחות מדהימות.

• מה לעשות אם היחס הגרוע של הבוסים גורם לכם לחוש תסכול ביחס למקום העבודה?
  

המאמנת האישית אורית אלעזר-פלג ממליצה: שנו את הגישה שלכם למקום העבודה – והגישה אליכם תשתנה. אין סיבה לבוא מדי יום למשרד ולהתענות. מה שצפוי הוא התרוקנות של האנרגיות הרגשיות, עוד כעס ועוד מרירות ועוד היפגעות ועוד תחושת אכזבה וכישלון. כי הרי גם אם מחליטים להגיש תביעה ובסופו של דבר אפילו זוכים בה, מדובר בפגיעה מתמשכת, שמשפיעה על הבריאות, על החיים הפרטיים ואפילו על בני המשפחה, ובדרך כלל גם מלווה בפיטורים בהמשך הדרך. לכן, במקום להילחם, עדיף לעזוב ולמצוא מקום עבודה אחר. כי הרי בדרך כלל כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת.

אז מה עושים? 1. משנים גישה ומתחילים מייד להכין תוכנית פעולה, שמטרתה היא יציאה לדרך תעסוקתית חדשה, ומתייחסים לקושי שנוצר כאל הזמנה להתבוננות ולשינוי. מפסיקים לפחד מהפיטורים או לחשוש מהמצב הכלכלי ומתחילים לראות בהתנהגות המרגיזה של הבוסים הזדמנות להמציא את עצמנו מחדש. 2. לא מתפטרים מייד, כמובן, אבל אפשר בהחלט להתחיל לחשוב על משרה או עבודה שבאמת הולמת את הכישורים, ההעדפות והיכולת. 3. ממשיכים לעבוד כרגיל, כי צריך את הפרנסה, אך מתחילים להכין את הפרישה. בעתיד הקרוב, מפתחים מיומנויות של שינוי, הצלחה ויזמות אישית. זה הזמן לרכוש ידע חסר ממומחים בקורסים ובסדנאות, להתחזק ולהכיר את עצמנו ואת מה שאנחנו באמת רוצים. 4. מתחילים להשתמש בטכניקות שונות, כמו הרפיה או דמיון מודרך, המאפשרות לחבר בין הראש וההיגיון ללב ולרגש. מדמיינים למשל איך עובדים במשרד נחמד, עם אנשים נהדרים ומפרגנים, ו"מזמינים" שוב ושוב את ההזדמנות הזו להיכנס לחיים. זה נשמע דמיוני, אבל מחקרים מראים שמי שמאמין שיקרה לו שינוי, גם מצליח לחולל אותו!