צילום: ויזואל/פוטוס
מערבל הקלישאות של הוליווד
אמנות הסיפור? הדת שלי. השראה? לא חשובה. אמריקה? לא מובנת. זמן? הוא האויב. שליטה במחשבות? זה מה שהממשלה היתה רוצה לעשות. רוברט מקי, הגורו של התסריטאים, מתארח במדור אסוציאציות

 

רוברט מקי. "כל מי שלוקח חלק בעשיית סרט, החל בבמאי, הוא אמן המפרש את עבודת התסריטאי"  

 

רוברט מקי. בן 66. מכונה "הגורו" של כותבי התסריטים. גדל בקלוסון, פרבר צפוני של דטרויט. הבכור בין שלושה אחים. אביו, מהנדס בחברת ג'נרל מוטורס, עזב את הבית כשמקי היה בן 16. אמו עבדה בעסקי הנדל"ן. אביו, שלדברי מקי נהג לשתות וסבל מפרנויה, היה זה שפיתח בו את הרגלי הקריאה. מגיל 12 עבד כנושא כלים במועדון גולף יוקרתי וזכה למלגת לימודים באוניברסיטת מישיגן. בעקבות תפקיד שקיבל בהצגת סטודנטים, נרשם ללימודי אנגלית וסיים תואר שני בתיאטרון. בין מוריו היה קנת רואו, מי שלימד בין היתר את ארתור מילר ולורנס קסדן. כשסיים את לימודיו ביים בלהקה רפרטוארית של טולדו, שיחק בפסטיבל הדרמה האמריקני והתמנה למנהל אמנותי של תיאטרון ארון דרוי משם המשיך ללונדון כאמן תושב בנשיונל תיאטר. כשחזר לארה"ב התמקם בניו יורק ועבד כשבע שנים כשחקן ובמאי בהפקות Off Broadway.

 

בשנת 1983 הצטרף לפקולטה ללימודי הקולנוע והטלוויזיה באוניברסיטה של דרום קליפורניה. שם למעשה נבט הגרעין למה שהפך לסדנת Story – סדרת הרצאות שהפכה עם הזמן ל"מכה" של כותבים ואנשי קולנוע ואת מקי עצמו לאייקון תרבות.

שלושה ימים, 30 שעות, 450 דולר, אינספור ציטטות ופאנצ'ים של יוצרים מפורסמים מכל התחומים והרבה תובנות. כמו בסדנה כך בחיים, את כל הראיונות העיתונאיים איתו הוא מתבל בפסוקי חכמה, קצרים וקולעים. בין המשפטים החוזרים: "תרבויות הופכות דקדנטיות כשאמנות הסיפור נעשית רעה" או "אמנות הסיפור היא האמצעי החזק ביותר כיום להחדרת רעיונות", ויש כמובן את "להיות בקונפליקט לא מתפשר ובלתי נגמר זה מהות החיים" ואת "תסריטאים הם המרסל פרוסט של המאה ה-20".

 

גם הטיפים שהוא מחלק נשמעים לפרקים כמו לקוחים מספר משפטי החוכמה שקיבלתם בתיכון ממישהו שלא באמת מכיר אותך. "כישרון בלי מלאכה זה כמו אנרגיה בלי מנוע שפשוט בוער", הוא אחד ממשפטי המפתח וגם: "כותב חרד ובלתי מנוסה מציית לכללים. כותב מרדן ולעתים חסר השכלה, שובר את הכללים. אמן, שולט ביצירה".

 

מאז החל להעביר את הסדנה, הרצה בפני יותר מ-50 אלף תסריטאים, יוצרי קולנוע, כותבים לטלוויזיה, סופרים, שחקנים, מפיקים, במאים ומחזאים. ברשימת תלמידיו יוצרי הסרטים והסדרות "נפלאות התבונה", "שר הטבעות", "חוק וסדר", "הסימפסונים", "חברים", "פרייזר", "סיינפלד", "צופן דה וינצ'י", "שרק", "שודדי הקריביים" ו"מוצאים את נמו". את דמותו של מקי גילם, על פי בחירתו, בסרטו של ספייק ג'ונז "אדפטיישן" בריאן קוקס. מקי בחר בקוקס מתוך רשימה של שחקנים שכללה את השחקן מייקל קיין, טרנס סטאמפס וכריסטופר פלאמר. בין השמות המוכרים שהשתתפו בסדנה שלו עד כה: פיטר ג'קסון, דיוויד בואי, דרו קרי, ג'ון קליז, קירק דגלאס, פיי דאנוויי, אמיליו אסטבז, קווינסי ג'ונס, דיאן קיטון, ברי מנילו, ג'ואן ריברס, ג'וליה רוברטס, מג ריאן וברוק שילדס.

 

ביים שני סרטים קצרים: האחד, עיבוד למחזה "דבר איתי כמו הגשם" של טנסי וויליאמס והשני "יום חופשי" שכתב. מקי לא סיים את לימודי הדוקטורט מאחר שלא הגיש חיבור מדעי על עיצוב הנרטיב. הוא החל ללמד באוניברסיטת סן דיאגו וכתב תסריט ראשון לסרט עלילתי בשם "Dead Files" על רוצח שכיר שפונה לטיפול פסיכולוגי כשהוא מגלה שאיבד את היכולת להרוג.

התסריט נמכר לחברת הפקה שפשטה את הרגל ונגנז. מאוחר יותר החל לעבוד ברשת NBC ובחברת United Artists ובמקביל לכתוב פרקים לדרמות טלוויזיונית, מיני סדרות וסדרות כמו "אברהם" בכיכובו של ריצ'רד האריס ששודרה בארה"ב בתחילת שנות התשעים. הוא ביים את המחזה "יוונים 6 – טרויאנים 5", שמתרחש בתוך גופו של הסוס הטרויאני ותסריט בשם "מיס ג'ולי מונטגומרי", עיבוד קולנועי למחזה של סטרינדברג שמתרחש בדרום ארה"ב. התסריט מעולם לא הופק.

 

הקריירה הקולנועית שלו היתה צפויה אבל בלתי ניתנת להשגה להגדרתו. תסריט שזיכה אותו בפרס בתחרות ארצית לכתיבת התסריטים היה "Hard Knock". גם הוא לא הופק. תסריט שכתב לחברת וורנר בשם "Trophy" נגנז מאחר שהשחקנית שר, שהיתה מיועדת לתפקיד הראשי, לא התלהבה.

 

בשנת 1981 מקי החל להעביר קורס בשם "מבנה הסיפור" בשרווד אוקס. הקהל גדל וצמח ובשנת 1983 ג'ף דאוד, שהפך מאוחר יותר לדמות מפתח בקולנוע העצמאי האמריקני וההשראה לדמותו של ג'ף ליבובסקי בסרטם של האחים כהן "ביג ליבובסקי", הציע לו להעביר גרסה מקוצרת בת שלושה ימים של הקורס בסיאטל. גרסת הסדנה המקומפרסת החלה לנדוד בעולם. 

 

הוא נשוי וגרוש פעמיים. כיום נשוי בשלישית לסוזן צ'יילדס (אשתו לשעבר של מייקל קריצ'טון) אותה הכיר בסמינר. אב לשניים. נוהג במכונית יגואר שחורה. פרטים ביוגרפיים על חייו הפרטיים קשה למצוא. מקי הוא Story Seminar, במידה רבה מוצר מצליח ונמכר אותו מגדיר המאסטר עצמו כ"חסר תחרות". למרות המשפט "דיאלוג אינו שיחה" עליו הוא חוזר, קשה להתעלם מנטייתו להרצות גם כשהוא מחוץ לכתליו של אולם ההרצאות. האיש כריזמטי, בעל טון סמכותי, דיקציה משובחת ומבט מאיים אך קשה לגרד את הקליפות שמקיפות אותו והתחושה שמרבית הזמן הוא משחק. בשנים האחרונות הוא מקיים סמינרים גם למנהלי חברות גדולות ששוכרים את שירותיו בכדי ללמוד כיצד להוביל עובדים למטרות. "על מנת לעשות את זה צריך לסחוף אותם והדרך אל הלב היא באמצעות סיפור. רוב המנהלים משתמשים ברטוריקה, זהו תהליך אינטלקטואלי שבעולם העסקים נעשה באמצעות מצגות תוכן שמציגות את האתגרים וההשגים של החברה באמצעות סטטיסטיקה ועובדות. אנשים לא נסחפים לפעולה על ידי ההיגיון בלבד, הם זקוקים לחיבור בין רעיון לרגש ואת זה עושים באמצעות סיפור".

 

בשנת 2000 זכה בפרס הבינלאומי היוקרתי Moving image על ספרו רב המכר "Story" שראה אור בהוצאת HarperCollins והודפס ביותר משלושים מהדורות בארה"ב. לאחרונה השיק את ה"רבעון של הכותבים", כתב עת של מאמרים המנתחים סרטים, רומנים ומחזות. משמש כיועץ חיצוני בחטיבות פיתוח פרויקטים של חברות הפקה מובילות בהן Tri-Star וסרטי גולדן הארבסט.

 

מקי, אספן כפייתי של משפטי מפתח, חוסה בצלם של נפילים. הוא מצטט את המינגווי ("הטיוטה הראשונה של כל דבר מחורבנת"), סטנסילבסקי ("אתה חייב להחליט באם אתה מאוהב באמנות, בעצמך או בעצמך בתוך האמנות") ורשימה ארוכה של אמנים ויוצרים כמו ייטס, ז'אן אנויי ושייקספיר. הז'אנרים החביבים עליו הם מותחנים, סרטי אימה וקומדיות. למרות שהוא מתפרנס מדרבון כותבים, ברמה האישית התקשה לסיים את כתיבת הרומן "The Woman Who Tells Lie" שהחל בכתיבתו לפני כמעט שני עשורים. "זו שאלה טובה מדוע לא סיימתי את כתיבת הספר. אני משער שפחד הוא חלק מהעניין. יצרתי לעצמי חיים מאוד דורשניים. אני מקווה לחזור אליו", אמר. לעת עתה הוא מסתפק בכתיבת ספרים עיוניים על מקצוע הכתיבה ומודה שעסקיו הפורחים במסגרת סמינר Story הם בריחה מהדבר האמיתי. "מה שאני עושה מאוד מפתה. אני זוכה ל-Standing Ovation. אני שחקן ותיק וכאן מדובר בשלושים שעות של מופע לקהל שבוי. זה מאוד מתגמל".

 

כמו פוליטיקאי משופשף הוא אימץ לעצמו מספר משפטים שנשמעים טוב ונכתבים מצוין. "הוליווד מייצרת כחמש מאות סרטים בשנה, רובם חרא מושלם" שפותח את הסמינר הוא אחד ממשפטי המחץ - חכמים אבל טריוויאליים - שהוא משתמש בהם שוב ושוב. כך גם: "קודם אתה צריך להיוולד אמן ואז להימנע מקלישאות" או "צרו עולמות שלא נראו אבל אנושיות שכולנו יכולים לזהות". על הצורך לצטט ניתן אולי ללמוד מתשובה שהעניק לא מזמן בראיון עיתונאי: "גיליתי את הרעב העצום הזה למה שחשבתי שהוא הגיון פשוט, ידע כללי. אני חוזר על מה שלמדתי ומוסיף לזה תובנות משלי אך בבסיס אני ממחזר את קנת רואו, ג'ון הווארד לוסון ואריסטו ומניח את כל אלה בקונטקסט עכשווי".

 

הוא מעריץ את ג'ון הווארד לוסון, נשיא גילדת התסריטאים הראשון בארה"ב. חושב ש"קזבלנקה" הוא התסריט הקולנועי הטוב ביותר שנכתב מעולם. מזכיר לא אחת תיאוריות של דרידה ושופנהאור ונראה שהוא נהנה מהמוניטין שיצא לו כדמות מאיימת ומעוררת אימה. 

  

אסוציאציות קודמות:

 

רונית אלקבץ

זובין מהטה

סמי מיכאל

עמוס גיתאי

לוק בסון

איתי טיראן

 

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה מערבל הקלישאות של הוליווד
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אסוציאציות
    צילום: עוז מועלם
    מקי עם יאיר לפיד. בסדנה בישראל
    צילום: עוז מועלם
    7 לילות
    ynet ספיישל