שתף קטע נבחר

יורדים לשוליים

מזמן לא נשמעו צרחות כאלה בבארבי. יותר מ-900 מעריצים, כולל אבי שניבאום, הצטופפו לשמוע את רג'ינה ספקטור ולשיר איתה את כל המילים

ספק אם הקהל ציפה לזה, וספק עוד יותר גדול אם רג'ינה ספקטור ראתה את זה מגיע. יותר מ-900 צופים, שהתבררו כמעריצים שיודעים בעל-פה כמעט כל שיר ברפרטואר המפואר של ספקטור, הצטופפו אמש (שבת) במועדון הבארבי בתל-אביב.

 

ההתלהבות בקהל הזכירה את גמר "כוכב נולד" יותר מאשר הופעה של זמרת אנטי פולק מהשוליים המוזיקליים. אחרי שנים של זלזול בקהל הישראלי והבאת אמנים איכותיים בסוף הקריירה שלהם במקרה הטוב, או פשוט גרועים מלכתחילה במקרה הרע, הוכיחה ההופעה של ספקטור שאפשר גם אחרת. עבודת הקודש של שרוליק איינהורן ושחף שוורץ, שכבר הביאו לנו בעבר את דבנדרה בנהארט ואת ה"טווילייט סינגרס", ראויה לעוד מנה נדיבה של הוקרה ופירגון.

 


ספקטור. כמו ילדה בקונצרט ראשון (צילום: לירון אלמוג)

 

ההופעה נפתחה בחימום של החבר של ספקטור, ג'ק דישל. לא קשה לנחש שספקטור לא בוחרת חברים לפי הכישרון המוזיקלי שלהם. דישל שר שירים סתמיים בליווי גיטרה ומכונת תופים, שום דבר מסעיר או מרגש במיוחד. אחרי ההופעה עלה לבמה הקולנוען והעיתונאי נמרוד קמר בחליפה מרשימה, אבל לקהל כבר לא היתה סבלנות והוא נאלץ לרדת אחרי כמה שניות. דקה ארוכה חלפה עד שספקטור עלתה לבמה לקול צרחות ומחיאות כפיים מהסוג שלא נשמע בבארבי כבר

הרבה זמן.

 

להתאהב בספקטור

קשה שלא להתאהב בספקטור. מי שלא השתכנע אחרי שהקשיב לאחד מארבעת האלבומים שלה (בדגש על יצירת המופת "Soviet Kitsch") התאהב בשנייה שהיא התחילה לשיר בהופעה. ספקטור היא זמרת חיננית וספוגה בגינונים מבוישים ומתוקים, עד שמקץ מספר דקות לא נותר אלא לפסוק שמי שלא הוקסם ממנה לגמרי, רגיש בערך כמו צייד כלבי ים. ספקטור משחקת בקהל ובוחנת אותו. היא יודעת שהשם שלה מתקשר לפסנתר אך מחליטה לפתוח ולסיים את ההופעה דווקא בקטעי אקפלה סוחפים. ואז מגיע הרגע שכולם חיכו לו - רג'ינה ספקטור והפסנתר. רג'ינה מתיישבת במבוכה מול הפסנתר כמו ילדה בקונצרט ראשון מול קהל, מסדרת את השמלה השחורה, שותה שלוק מבקבוק המים ומנסה למחוק את החיוך. השיר הראשון הוא "Summer In The City" שהופיע באלבומה האחרון "Begin To Hope".

 


ספקטור והקהל בבארבי. רוצים עוד (צילום: לירון אלמוג)

 

כמעט כל מי שנכח בקהל ידע כל מילה וכל תו בשיר, ולרגע היה נדמה שמי שהוגדרה כ"זמרת שוליים" היא מינימום גוון סטפאני. ספקטור שולפת מקל תיפוף וכולם כבר יודעים למה לצפות – ביצוע לשיר "Poor Little Rich Boy" שבו יד אחת משמשת לנגינה על הפסנתר והשניה לתיפוף וירטואזי על כסא העץ שלצדה. בהמשך היא מבצעת חמישה שירים כובשים ומרשה לעצמה  לאלתר טיפה (אבל ממש טיפה). היא עוברת לצד השני של הבמה ובליווי גיטרה חשמלית מבצעת את "Boobin' For Apples" ואת "That Time", אחד השירים המוצלחים מאלבומה האחרון.

 

למרבה הצער, בגלל העדר התופים מאבד השיר חלק מהעוצמה והכוח שיש לו בגרסה באלבום. מכאן ועד סוף ההופעה הקהל נהנה מביצועים למגוון שירים רחב (בהם "Ghost of Corporate Future" ו-"Apres Moi") ושני הדרנים שכללו את השיר הנפלא "Us" ואת הלהיט "Samson". ייתכן שמי שהכיר את ספקטור מהרדיו התאכזב שהיא לא ביצעה את "Fidelity" אבל אין ספק שזכה לפיצוי הולם ברפרטואר העשיר והמגוון שהציגה בשמונים הדקות של המופע הקסום.

 

מאות האנשים ששילמו ממיטב כספם לראות את ספטור הדגישו את הצימאון שיש בישראל למוזיקה איכותית. לא קשה לנחש כי אמנית מצויינת כמו ספקטור הייתה נשארת אנונימית אם הייתה גדלה בישראל. לא חסרים הרכבים קטנים ומצויינים בשוליים הישראליים (למשל, "וורנר אלארם", "השקרנים" ו"מרי אנד דה בייבי צ'יזס") שמחכים ליום שבו עשירית מהקהל שפקד את הבארבי יבקר בהופעות שלהם. האנשים הרבים שהגיעו הערב מאותתים בברור למארגני ההופעות כי הם מוכנים ומזומנים, עכשיו תורם של האמרגנים לספק את הביקוש.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ספקטור. לא בוחרת חברים לפי הכישרון
צילום: לירון אלמוג
רג'ינה והפסנתר. כולם חיכו לזה
צילום: לירון אלמוג
לאתר ההטבות
מומלצים