לשמור על הטבע - וגם על חיי בני האדם

בלב שמורת טבע נדירה ביופיה עובר כביש אדום ומסוכן. הדרך היחידה להפחית את מספר התאונות בכביש היא להרחיב אותו באופן שיחריב לחלוטין את השמורה. מה עושים? כפעיל ירוק, התשובה שלי ברורה: ברור שמרחיבים את הכביש. חיי אדם קודמים לטבע. אלא שהמצב האופייני הוא הפוך: מי שנפגע בדרך-כלל מסלילתם של כבישים מיותרים הם לא שפני הסלע אלא גם, ובעיקר, בני האדם.

תחבורה היא הגורם העיקרי לזיהום אוויר בישראל. בגוש דן לבדו מתים מדי שנה 600 איש כתוצאה מזיהום אוויר, שמקורו בתחבורה. זיהום האוויר כתוצאה מכלי רכב פרטיים עולה למדינה 1.5 מיליארד שקל בשנה (בעיקר בשל התחלואה והתמותה העודפת). לזה יש להוסיף עלויות אדירות של פקקים ותאונות הדרכים.

כך וכך קמ"ר נתן לנו אלוהים, וכבר הרבה מזה בנוי, או סגור בשל צרכים בטחוניים. כל כביש וכל מחלף חדש מבזבז שטח עצום מתוך המעט שנותר לנו, ולרוב לא פותר שום בעייה: גם הכביש הזה "ייסתם" בעוד כמה שנים. גם אם נסלול עוד כביש חוצה ישראל, במקביל לזה הקיים, לעולם מכונית פרטית לא תגיע מחיפה לתל-אביב בשעות העומס יותר מהר מהרכבת. מכוניות היברידיות פותרות חלק מבעיית זיהום האוויר, אבל לא את בעיות הפקקים, תאונות הדרכים ואובדן השטחים הפתוחים. לפיכך, הדעה המקובלת בקרב המומחים היא שהפתרון לבעיות התחבורה טמון בשילוב של ריסון הנסיעה ברכב פרטי ועידוד התחבורה הציבורית.

בואו נהיה מעשיים

אף אחד לא טוען שצריך להפסיק להשתמש ברכב פרטי – בטח לא במדינה כמו ישראל, שאין בה תחבורה ציבורית בשבת. ומי שצריך לבחור בין נסיעה לעבודה במשך שעתיים באוטובוסים לבין נסיעה של 20 דקות ברכב הפרטי, מוטב שיסע ברכב הפרטי. העניין הוא אחר: על פי נתוני הלמ"ס, הנסועה (קילומטרז') של רכב פרטי בארץ היא 16,500 קילומטר בשנה. בתחבורה, כמו בכלכלה, מדברים על מספרים קטנים: צמיחה של 6% בשנה היא הישג אדיר לכלכלת המדינה. הפחתה של עשרה אחוזים בנסועה נמצאת בהישג יד, והיא תביא ברכה לכולנו.

האזרח יעבור לדום!

התחבורה הציבורית בארץ אינה מן המשופרות. אבל לסלול עוד ועוד כבישים "בינתיים", עד שהתחבורה הציבורית בארץ תשתפר, זה כמו להציע לאדם שסובל מעודף משקל לאכול שוקולד "בינתיים", עד שימציאו חסה שהיא גם טעימה. ובכל הקשור לעודף שימוש ברכב הפרטי, כולנו זקוקים לדיאטה.

ע"פ מחקר שפורסם בשנת 2001, כאשר לוקחים בחשבון את עלויות הפקקים, תאונות הדרכים וזיהום האוויר, הרבה יותר משתלם לאפשר תחבורה ציבורית חינם (בכל הארץ, או באזורים מסויימים) מאשר לסלול עוד ועוד כבישים. כמובן, לא כולם יעברו לתחבורה ציבורית. לא בכל מקום יש תחבורה ציבורית זמינה. אבל יש די והותר אנשים, שכדי לחסוך כמה מאות (ואף אלפי) שקלים בחודש ייאותו להשאיר את הרכב הפרטי בבית, ולייעד אותו בעיקר לנסיעות בלילות ובסופי שבוע. לפיכך, הפתרון הפשוט הזה יגרום, על פי המחקר, להפחתת כמות הנסיעות ברכב הפרטי ב-30%. וזה המון, כבר אמרנו. במקביל, יש להמשיך ולשפר את נגישות התחבורה הציבורית.

העובדה שמפרסם המחקר היה מתכנן התחבורה פרופ' דניאל מורגנשטרן, שהוא מומחה בעל-שם, לא הועילה, כמובן. הישראלים יודעים היטב שרוב ההחלטות במדינה מתקבלות משיקולים לא ענייניים עד מושחתים. רק כשסוללים כבישים מיותרים, כולם עוברים לדום. משום מה, ישראלים רבים נרתמים בשמחה ובששון למען האינטרסים של כל אלה שמעוניינים להנציח את המצב שבו התחבורה הציבורית בארץ היא איטית ומפגרת –חברות הליסינג והדלק, החברות הסוללות כבישים וכן הלאה – ומתרעמים על הירוקים, שהם אזרחים מן השורה, שפועלים בהתנדבות למען האינטרס של הציבור הרחב.

אז איך הירוקים נוסעים להפגנות, אם לא ברכב הפרטי?

טוב ששאלתם. ירוקים רבים מגיעים להפגנות בתחבורה ציבורית או בהסעות. חלק מהפעילים מגיעים ברכב פרטי – אלא שאז הרכב הזה לרוב מלא עד אפס מקום בחמישה נוסעים פלוס ציוד. נאה דורש, ונאה מקיים.

ונחזור לשפני הסלע, שבהם פתחנו: השנים האחרונות הגעתי להפגנות רבות של הירוקים. שמעתי הרבה שיחות על כלכלה, חברה, זיהום אוויר ובריאות הציבור. לא זכור לי ששמעתי אי-פעם פעילים מדברים על צמחים ועל בעלי-חיים. זה לא מה שמטריד אותנו. לא שזו בושה לאהוב בעלי-חיים, אך אנו מטפלים בבעיות הרבה יותר בוערות: מזיהום אוויר מתים לא רק שפני סלע, אלא גם, ובעיקר, בני-אדם.