אימת הפדופיל: איך אפשר לשמור על הילדים?

תפיסתו של הפדופיל הבוקר, בחולון, ומקרי האונס שהתרחשו לאחרונה באזור רעננה העלו את מפלס החרדה של ההורים ברחבי הארץ. "הילדה שלי כבר לא חוזרת הביתה לבד מבית הספר. בכל יום אני דואגת שמישהו אחר יאסוף אותה", סיפרה לי אמא אחת הבוקר.

באגודת אל"י, האגודה להגנת הילד, הטלפון לא מפסיק לצלצל. מספר זוהר גורן אהרון, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט. רוב הפונים אלינו מגיעים באמצעות הקו החם שלנו, הנותן מענה לאורך כל שעות היום: "התקשרו אלינו הורים שסיפרו שבנם תקף את אחותו בת השבע מינית לאחר ששניהם פותו לכך באמצעות פדופיל שפגשו ברשת האינטרנט. אמא אחרת סיפרה שבתה הותקפה על ידי אבא של ילד שאיתו שיחקה. כשמונים אחוז מהמקרים, הם דווקא על רקע של היכרות: מורה, שמרטף, שכן, מישהו מבני המשפחה", הוא מסביר.

אין מספיק גופים מטפלים

בישראל קיימת חובת דיווח על כל מקרה של תקיפה מינית ומבוגר ששמע על כך מחויב, על פי חוק, לדווח לרשויות. אחרת הוא עלול להיאשם בהסתרת המידע. אנשים שמעדיפים להישאר בעילום שם יכולים לדווח גם באמצעות אל"י. שם יודעים כיצד לטפל במקרה בצורה דיסקרטית, לנקוט באמצעים הדרושים להרחקת הפוגע ולהגיש עזרה לילד שנפגע.

איך יודעים מה קרה?

"ברוב המקרים, ילדים שנפגעו לא יספרו להורים שלהם, אלא למבוגר משמעותי אחר", מסביר זוהר. "זה יכול להיות מורה או מדריך, קרוב משפחה או דמות משמעותית אחרת. יחד עם זה", הוא מוסיף, "ישנן כמה נורות אזהרה שיכולות ללמד את ההורים שהילד נמצא במצוקה: כל שינוי חריג בהתנהגות, רגרסיה בהרגלי הניקיון, חוסר תיאבון, הפרעות שינה, פחדים וחרדות, עלולים להצביע על מצוקה. ילדים קטנים שעברו פגיעה מינית יכולים לצייר ציורים שבהם חוזרים ומופיעים אנשים עירומים או איברי מין. הם יכולים לגעת בעצמם ולגלות התנהגויות מיניות חריגות".

ילדה אחת, בת שבע, שנפגעה על ידי צעיר ששימש לה כשמרטף במשך תקופה ארוכה, חזרה ואמרה להורים שלה שיש לה סוד שאותו היא לא מגלה להם. "לקח להם זמן להבין מה קרה ואז הם פנו אלינו", מספר זוהר. "אנחנו לא תמיד רוצים לראות את מה שנמצא ממש לידינו", הוא מוסיף. "ולכן חשוב לגלות עירנות, להקשיב לסימנים ובכל מקרה של חשד, לשאול ולהתייעץ".

הוא מציע שכשההורים מזהים סימני מצוקה אצל הילד, הם יפנו אליו בצורה ישירה ויאמרו לו שהם מודאגים כי הם שמו לב שיש שינוי בהתנהגותו. בשלב הבא לאחר ששמעתם מה הילד מספר, אפשר להציע לו לפנות לאיש מקצוע. "בכל מקרה, גם אם הילד מסרב, לא לוותר על הטיפול המקצועי שיכול לעזור מאוד לילדים שנפגעו", אומר זוהר.

איך להסביר בלי ליצור חרדה?

אחד החששות של ההורים נובע מהצורך להלך על חבל דק: מצד אחד לשמור על התמימות של הילדים ולתת להם להתנהל בעצמאות. מצד שני, ליידע אותם לגבי הסכנות שבחוץ. זוהר: "בדיוק כמו שאנחנו מסבירים לילדים שאסור לחצות כביש סואן שלא במעבר חצייה או שאסור לנסוע ברכב ללא חגורת בטיחות, כך חשוב שניידע אותם שיש בחוץ גם אנשים שפוגעים. לפעמים אפילו מדובר באנשים שמוכרים לנו.

"חשוב מאוד, הוא מוסיף, להבהיר לילדים קטנים כגדולים, מהם גבולות הגוף, מהם המקומות האינטימיים (אותם מקומות שמכוסים בבגד ים) ושלאף אחד אסור לגעת בהם. חשוב לומר לילדים באווירה פתוחה שאם קורה מקרה, יש לדווח ולספר עליו ואין לשמור סודות כאלה. שיחות ברוח כזו, חשוב לקיים עם הילדים מדי פעם ולא להפוך את העניין ל'אישיו' או לחקירה, אלא לאפשר שיחה פתוחה וכנה ללא שיפוטיות", הוא מציע.

לא לבנות בלבד

הורים לבנים אינם פטורים מהדאגה. מתברר שעד גיל ההתבגרות מספר הפגיעות בבנים ובבנות הוא כמעט זהה. "רק בגילאי ההתבגרות עולה במקצת מספר הבנות הנפגעות", אומר זוהר. "אחת הדאגות העיקריות של ההורים היום", הוא מוסיף, "צריכה להיות הרשת. בדיוק כמו שפעם נהגו לומר לילדים לא לקחת סוכריה מאיש זר ברחוב, הפעם האיש הזה נמצא ממש מעבר לקיר, בחדר של הילד שיושב שעות מול המחשב.

"אני ממליץ להורים להעמיד את המחשב בסלון ולא לתת לילדים להסתגר שעות בחדר ללא פיקוח. ראיתי פגיעות קשות מאוד של פדופילים שהסתובבו ברשת. הורים חייבים להיות בתמונה, לראות עם מי הילד מדבר ולא למסור פרטים אישיים. בדקנו את זה וראינו שילדים מוסרים שם ומספר טלפון ושעות שבהן הם חוזרים מבית הספר לכל מי שמתעניין. חשוב להסביר להם שזה עלול להיות מסוכן", הוא מזהיר.

• הקו החם של אל"י פועל 24 שעות ביממה בטלפון: 1-800-22-3966או במייל .