מסך אחרון ירד על בניין הבימה

מסך אחרון ופרידה זמנית.

מזה שבועות הולך ומתרוקן בניין התיאטרון הלאומי מתכניו. ארגזים ממוספרים נערמים במסדרונות המבנה הישן, פנסים נשלפים, קולבים פושטים תלבושת, אנשי אדמיניסטרציה ושחקנים מסתובבים בין חדרי הלבשה ריקים שידעו ימים של זוהר. המנהל האמנותי, אילן רונן, יושב בחדרו על כסא שעליו מדבקה ממוספרת מול שולחן שעליו מדבקה ממוספרת ומביט בתמונה היסטורית של בניין התיאטרון מיום הקמתו. גם היא ממוספרת. רגע לפני פרידה.

מסך אחרון ירד אמש (ד') על במת אולם רובינא של תיאטרון הבימה בתל אביב וביום ראשון ייכנס הבניין לשיפוצים כללים שייפרשו על פני שנתיים. ההתרגשות מאחורי הקלעים של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" רבה. רונן, שביים את ההפקה, אוסף את השחקנים לשיחת פרידה. "יש משהו סימבולי בזה שדווקא ההצגה הזו מסכמת את הפרק הנוכחי של הבימה", הוא אומר ומכוון לכך שרק לקלאסיקה של אלתרמן וארגוב עומדת הזכות לנעול את האולם שקרוי על שמה של הגברת הראשונה של התיאטרון העברי. שחקני המחזמר, ברובם צעירים מאוד, מאזינים רוב קשב ומתרגשים. בסוף ההצגה, היסה השחקן אבי קושניר את מחיאות הכפיים של הקהל. "הייתם שותפים היום לחוויה מיוחדת במינה בלי שידעתם את זה אפילו", הוא אומר להם. "בשנת 1935 נבנה הבניין הזה. על הבמה הזו התהלכו גדולי התיאטרון העברי והיום ההצגה שראיתם היא ההצגה האחרונה באולם הזה לפני שהבניין נכנס לשיפוץ. כבוד גדול נפל בחלקנו להיות מסיימי התקופה המפוארת של הבימה. נמשיך לעשות הצגות באולמות בכל מיני אולמות בתל אביב ותמשיכו לבוא אבל כיוון שעד עוד שנתיים תשכחו את ההצגה, בואו נקבע ביום רביעי בעוד שנתיים במקום הזה בדיוק".

בשעות הבוקר של יום ראשון ייערך טקס תחילת עבודות השיפוץ של התיאטרון הלאומי ובינתיים מדגישים בהבימה כי הפעילות ממשיכה כרגיל וההצגות הרצות ימשיכו להופיע באולמות שונים ברחבי תל אביב ובהם אולמות צוותא, אולם טד אריסון, אולם בית החייל ותיאטרון נגה ביפו.