אלמנה צעירה: יש לך "אישור" ללכת הלאה?

שאלה:

אני אלמנה בת 34, עם ילדה בת שש. מבעלי התאלמנתי לפני שנה וחצי, והוא היה בן זוגי 17 שנה.

אני חשה מעט חלודה בדייטים, לא זורמת כמו שהייתי רוצה, וגם לא כל כך פתוחה. יש לכך נגיעה כמובן לסטטוס בו אני נמצאת ולעצם הלמידה שלי להתגבר על מות בעלי, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שבגלל ששהיתי כל כך הרבה שנים עם מי שהיה הנפש התאומה שלי אני משדרת בדייטים (ולא היו לי הרבה כאלה) חוסר נוחות משווע.

איך להתגבר על המבוכה הטבעית בדייט ראשון? בינתיים, ההתנסות הזו גובה מחיר יקר של לאבד בגלל דייט רע את מי שדווקא הייתי רוצה.

תשובה:

את כותבת שאת חשה מעט חלודה בדייטים, סובלת מחוסר נוחות משווע וממבוכה. את אומרת שנראה לך שיש לכך שאת כל חייך הבוגרים חלקת עם בעלך שנפטר (ואולי מעולם לא ידעת גבר אחר), בקשר זוגי שנראה כי היה חם, ממלא, אוהב – קשר, שכמו שכתוב באגדות, קורה רק פעם בחיים.

בטח שמעת לא מעט פעמים שעלייך לסיים את תקופת האבל, לקבור את המת ולאפשר לעצמך להמשיך הלאה. אבל האם את באמת סבורה שיש לך לגיטימציה ללכת הלאה?

אם ננסה לבחון או למפות את האנשים שהחלטה שלך למצוא זוגיות חדשה נוגעת בהם נמצא את כל הסובבים אותך. מעגל של קרובים ומקורבים, אותם בחרנו לכנות "שותפים למעגל הלגיטימציה". השותפים למעגל הם : המשפחות שלו ושלך, החברים, ילדתך, הוא ואת.

איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר?

התשובות לשאלות שמהדהדות בתוך מעגל הלגיטימציה שונות, בהתאם לזהות השואל: האם זה לגיטימי להמשיך הלאה? האם זו לא בגידה בזכרו של בעלך? באמון שהיה ביניכם (נפש תאומה)? איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר? איך תסבירי לילדתך שאת אבא שלה מחליפה דמות גברית חדשה? מה הסברת לעצמך כשהחלטת ללכת הלאה? האם זה לא מוקדם מדי?

תחילתו וסופו של מעגל הלגיטימציה נמצא אצלך. רק את תחליטי מה לגיטימי עבורך ומה לא. מה את מאפשרת לעצמך, האם ישנם גבולות ומגבלות, ואם כן מהם. רק את תחליטי באילו שמות תקראי למתן הלגיטימציה: מה יאה, מה נאה, מה נכון, מה מותר, מה אסור, מה יגידו, מי יגיד, מה יעשו, מה יחשבו.

זהו זמן טוב לברר איפה את עומדת ביחס לסובבים אותך ואיפה הם עומדים: מי מפרגן, מי חבר, מי מקבל ורואה אותך ואת הצרכים והרצונות שלך, לעומת מי שמפסיק להיות חבר. מי מחבק, מי לצידך, ומי פשוט זז הצידה.

במבחן "מעגל הלגיטימציה" את בודקת, האם את באמת פנויה לקשר? האם סגרת את רוב הקצוות ואת מוכנה? האם נשארו עוד רגשות אשם, נקיפות מצפון ונושאים פתוחים מול חברים במעגל הלגיטימציה שלך? את השאלות האלה כדאי לשאול בקול רם, ולהקשיב היטב לתשובות: האם יש לך לגיטימציה לאהוב שוב, לקבל שוב, לתת שוב, להיות נאהבת?

נראה לנו שמאחורי המילה "חלודה" את מחביאה את הפחדים, ויש רבים כאלה. נדבר על שלושה מתוכם:

• הפחד לשכוח: זהו פחד משתק. את אומרת לעצמך "אני אשמש בחיי אנדרטה לזכר האיש שהיה נפש תאומה שלי. אם ארשה לעצמי לעבור הלאה הוא יהפך לזיכרון עמום, לצל חיוור של האדם שחלקתי איתו אהבה ענקית". הדיסוננס שנוצר בין הקשר המדהים שהיה לכם לבין הפחד לשכוח אותו בשל המעבר הלאה יכול להביא לקורבן "ההנצחה בחיים", הנצחת ושימור זיכרון בן הזוג שנפטר על ידי המשך החיים איתו גם לאחר שמת.
  

• הפחד להתאהב: במילים הקצרות שהבאת נראה שהקשר שלכם היה אמיתי, חזק, קשר של אהבת אמת מאוד גדולה, אהבת חיים, שהפכה להיות אהבה גדולה מהחיים. יש פעמים שהמוות מביא לאידיאליזציה של מערכות יחסים. אבל למרות כל אלו קיים הפחד להתאהב מחדש. הפחד שיש עוד אדם בעולם, עוד נפש תאומה שבה את יכולה להתאהב. ואם תתאהבי, מה זה יגיד על האהבה שהיתה לך? איך האהבה החדשה תעמוד מול האהבה הישנה? מפחיד...
  

• הפחד לאבד שוב: למצוא נפש תאומה ואהבת אמת זה משהו שקורה לרוב באגדות. ומה אם זה יקרה שוב, אם שוב תאבדי את האהוב? האם תוכלי לשאת שוב את האובדן? אולי כדאי מלכתחילה למנוע את האפשרות לשברון לב נוסף?
  

נסי להקשיב לעצמך ולראות אם יש פחדים ואם הם חוסמים אותך מלהיפתח ולזרום. האם המחשבה על הפחדים עוזרת להסיר את החלודה? אנחנו ממליצים שאם יש מישהו שמוצא חן בעינייך באמת - שתפי אותו בפחדים, דברי עליהם. בהצלחה!

פורום להתאלמן ולהישאר בחיים

גילי בר ויעל דורון