לא המתנחל סהרורי
לא "אדוני הארץ" הם, אלא משרתים בידי מדינה ששלחה אותם לארץ לא-להם - והגיע הזמן שתיקח אחריות
בוקר. קפה. באולפן השדרים מחייכים: שמעת על המתנחלים האלה, שפרצו לבית בחברון? ולא סתם פרצו, אלא באמצע הלילה - זה הרי "חוקי" לטענתם, אז מה יש להם להסתיר? ודבר ראשון הם מזמינים פיצה; פיצה וחדר כושר. באמת, הגזימו. אלה שם, יש להם חוקים והיררכיות משלהם. ונעבור לאייטם הבא.
בתקשורת הישראלית רווחים הדיווחים בסגנון הזה אודות ציבור "המתנחלים הסהרוריים" בחברון, איתמר ועוד פינות נידחות. "ארץ המתנחלים", כינו זאת עקיבא אלדר ועדית זרטל בספרם. "אדוני הארץ", כונתה סדרת התעודה של חיים יבין, אשר בחר להתמקד במה שקרוי "המתנחלים האידיאולוגים" (להבדיל ממתנחלים מסיבות כלכליות), לרוב קיצונים בדעותיהם ולעתים במעשיהם. יבין השכיל להבין כי המציאות בשטחים מורכבת מרבדים-רבדים של כיבוש ממוסד, יבשושי ואפור, בצד אלימות ממסדית וגם בלתי-ממסדית - אולם המצלמה שלו נמשכה, באופן טבעי, לצבעוניות של חסרי המעצורים והבושה, לסיפורים האנושיים, למפגשים בוטים בין מתנחלים לחיילים. משפחה מרובת ילדים בקראווילה עם תהילים מצטלמת טוב יותר מתיקים בארכיון. וכך שוב מצטייר המיעוט כמי ש"גורר אותנו לבוץ" וחוסם כל אפשרות לדיאלוג, דו-קיום ופשרה עם הפלסטינים.
אבל לא בארץ המתנחלים מדובר, כי אם ארץ החוק והסדר, ודווקא ברוח המשפט הישראלי. לא כאן המקום לפרט שוב עד כמה הכיבוש מעוגן בחוק, אשר התפתח לכדי משפט קולוניאלי מורכב לעילא ולעילא. שינוי סטטוס של קרקעות, הפקעה, התוויית גבולות, החרמת תעודות זהות מתושבי ירושלים, הפרדת משפחות - כל אלה נעשים בחוק, ולא בכוח. הפעולות הפיזיות הניכרות על פני השטח - בניית ההתנחלויות, הריסת בתים, הקמתה של גדר ההפרדה בעומק הגדה המערבית ועוד - כל אלה מבוצעים לאור היום. כי הריבון יכול להחריב בגלוי, ואינו צריך להתגנב באפילה.
לא מהיום מפעילה מערכת החוק הישראלית סטנדרט כפול בשטחים הכבושים - כלפי המתנחלים מזה, וכלפי הפלסטינים מזה. אם נדמה לנו שהמתנחלים מתנהלים
כבעלי-הבית, הרי זה רק משום שממשלות ישראל לדורותיהן אפשרו להם את הפריצות הזו. הן למדו שהמתנחלים, כ"חוד החנית" שלפני המחנה, משרתים היטב את מטרותיה של המדינה: קביעת עובדות בשטח מצידם בדרך כלל מקדימה את הבולדוזרים, שממומנים מכספי משלם המסים. כך מוכשרת הקרקע להתפשטות נוספת בעתיד או לתקיעת טריז גיאוגרפי, שישמש קלף מיקוח במשא-ומתן עתידי על גבולות הקבע.
באמת מפתה לחפש בכתבי הרב קוק, ולחשוב שמשם התחיל כל הרוע; למצוא את המניירות של העריצות והאטימות (ראו פרשת ה"שרמוטה") ולתלות בהן את האשם; לשבת מול המסך ולצקצק בלשון: אלו פראי-אדם. למי שהדברים טרם ברורים מעל לכל צל של ספק, כדאי להבהיר: אף מתנחל לא נמצא היכן שהוא נמצא ללא גיבוי ממשלתי, מדינתי, ממוסד. אף מתנחל לא יכול להישאר בשטחים הכבושים בתנאים הללו ללא ידיעה, תמיכה וסיוע. לפיכך, לא "אדוני הארץ" ולא "ארץ המתנחלים", כי אם משרתים בידי מדינה ששלחה אותם לארץ לא-להם. הגיע הזמן, אחרי כמעט ארבעים שנה, לקחת אחריות על הכיבוש - כדי לסיים אותו.
הכותבת היא סטודנטית לסוציולוגיה ופעילה בקואליציית נשים לשלום
