קחו הפסקה מהפוליטיקה
"אין ברירה", אומר חבר הכנסת חסון. "צריך פאוזה מהפוליטיקה". ומה הוא מציע במקום? ממשלה של טכנוקרטים שתגדיר יעדים ושלטון שיפסיק לסמוך על התרבות הפוליטית הקיימת. נשמע כמו דיקטטורה? ח"כ חסון סבור אחרת לגמרי
חסון לא מתלהם. בניגוד לפוליטיקאים רבים שמבקשים להעביר את המסרים שלהם בטונים גבוהים, הוא מתעקש לשמור על קור רוח, ולהזהיר אותנו מפני עצמנו מבלי להרים את הקול. "גודלן של הבעיות והיעדים שעומדים בפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בשלב שבו אנחנו נמצאים, הם בסדרי גודל שאני לא מכיר כדוגמתם בהיסטוריה שלנו", אומר איש השב"כ לשעבר בשיחה עם ynet, בה הוא חושף לראשונה תוכנית פוליטית שגיבש.
"בתחום המדיני, ברור לכולנו שהקונספט לפיו ניתן לפתור כל בעיה בנפרד נכשל. צריך לעשות שינוי. בנוגע לגרעין האיראני ברור שזו מציאות שאנחנו לא יכולים בכלל לחשוב שהיא אפשרית, וצריך למנוע אותה. הדבר השלישי שעל הפרק, הוא התהליכים הפנימיים במדינת ישראל. המדינה כרגע מתאפיינת כמדינה ללא חזון. יש פערים כלכליים, מערכת החינוך והמערכת הציבורית זקוקות לטלטלה אדירה, וצריך לטפל בביורוקרטיה. אנחנו חיים במציאות שלמדינה קשה לחיות עימה. כשאתה לוקח את שלושת הדברים יחד, ומחבר לזה את משבר האמון העמוק של הציבור בהנהגה, מתברר שצריך לבצע כמה פעולות".
חסון משוכנע שהמערכת הפוליטית הישראלית כפי שהיא היום סיימה את תפקידה ההיסטורי. אלא שלטענתו, אין כרגע זמן להמתין להבשלת התהליכים שנועדו לשנות את שיטת הממשל בישראל. במקום זאת, גורס חסון, הפוליטיקה צריכה לצאת להפסקה לכמה שנים. נשמע קצת כמו דיקטטורה? חסון לא חושב כך. "אנחנו בסופו של השלב שבו הפוליטיקה ניכסה לעצמה את האינטרסים של ישראל לתועלתה", מסביר חסון. "המלחמה בלבנון עשתה את שלה, ואנחנו נכנסים לשלב שבו תהיה תביעה ציבורית ברורה ובולטת לכך שהמדינה תנכס את הפוליטיקה לצרכיה. אנחנו נראה את זה במסקנות וינוגרד, וזו לדעתי הכותרת המרכזית: השלב שהפוליטיקה עושה מה שהיא רוצה במדינה נגמר. זה כבר לא יעבור".
אז מה בעצם מציע סגן ראש השב"כ לשעבר? בעיקרון, תוכנית בת שש נקודות, שמטרתה להוביל "מהפכה פוליטית פנימית שתתחיל מלמעלה ולא מלמטה, שתבטיח יציבות שלטונית". ואלה שש הנקודות של חסון:
- גיבוש שיטה לשינוי שיטת המשטר, במסגרתה תבוצע הפרדת רשויות ברורה, חדה וחלקה בין הרשות מבצעת ובין הרשות המחוקקת. חסון רוצה להפריד בין חברי כנסת ובין שרים, ולמנות שרים שהם אנשי מקצוע במהותם.
- מציאת פיתרון לאיום האיראני, על כל מרכיביו וזרועותיו – סוריה, חיזבאללה, ממשלת האחדות הפלסטינית, וחמאס.
- הגברת האכיפה המשטרתית ויצירת תרבות חוק בישראל.
- צמצום הפערים החברתיים בשלושים אחוזים תוך שלוש שנים.
- קביעת תקציב רב שנתי לחינוך, ויצירת יעדים שיש להשיג.
- הגדרת יעדים ברורים ביישוב ובפיתוח הנגב והגליל, על מנת למנוע אובדן של הפריפריות.
"מה שנדרש היום מהגופים הפוליטיים זה לחזור לתפקיד שלשמו נבחרו: להנהיג", אומר חסון. "לכן, צריך לעשות הפסקה בתחום הפוליטי לחלוטין. כדי לעשות את זה, צריך לקחת את כל ראשי הסיעות הציוניות, לשבת יחד, ולהגדיר מה מסגרת הפתרון המוסכמת על כולם. ההבדלים הם בניואנסים קטנים. זה אולי לא יכלול את מרצ והאיחוד הלאומי, אבל זה יכלול את הליכוד ואת כל מי שרלבנטי לעניין". חסון רואה בעיני רוחו ממשלה המורכבת מכל סיעות הכנסת, אולם הפוליטיקאים שישבו בה יהיו אחראים אך ורק על תיקים בודדים: ראשות הממשלה, תיקי הביטחון והחוץ, ועוד תיק או שניים נוספים. את כל שאר התפקידים ימלאו טכנוקרטים ממונים, שכל מטרתם תהיה להשיג מטרות ויעדים שעליהם תהיה הסכמה בין השותפות הקואליציונות.
"אין ברירה", מדגיש חסון. "צריך פאוזה פוליטית. אני לא חושש שזו תהיה דיקטטורה, כי זה יהיה מוגדר מאוד. מה שאני מציע, זה ניהול מצב משבר. איך אני מבטיח שהפאוזה מהפוליטיקה תסתיים? אני תוחם אותה בזמן, והתנאי לקיומה זה השגת היעדים שנקבעו, ובראשם שינוי שיטת המשטר. אין מה לדאוג: אני לא מציע לשנות חוקים. יש כנסת ותישאר כנסת. אני לא משנה את הדרך שבה ניתן להפיל ממשלה. אבל ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהתשעשע ולסמוך על התרבות הפוליטית השגורה במחוזותינו. היא לא יכולה להמשיך לסחוב את התרבות הפוליטית הזו. נקודה".
קופסה בצרות
אז איפה היה חסון עד כה? לדבריו, הוא היה כאן כל הזמן, התריע והזהיר, עקב וניתח את המצב. "הגעתי לפוליטיקה כי חשבתי שמושכים את ישראל למדרון חלקלק מאוד", הוא אומר. "וזה היה בעיקר בגלל ההתנתקות. זה דירדר את מצבה של ישראל. מהרגע שהצטרפתי לכנסת, הבנתי שצריך לעשות שינוי. אני יודע שההצעה שלי היא הצעה שהיא מחוץ לקופסה, ואני אומר לך שאם נמשיך להיות בקופסה, אז הקופסה תהיה בצרה לא קטנה".
ומה יקרה אם לא נבין את צורת חשיבתו? חסון מזהיר מפני התמוטטות כללית. "אני אגיד לך את זה בצורה מאוד פשוטה", הוא אומר. "באולמי ורסאי רקדו אלפית שניה לפני שהכל קרס. אנשים עוד רקדו, לא קיבלו התרעה. היום, כמעט כל מערכת ממשלתית שנשים עליה יד, אנחנו מגלים שהיא לא מתפקדת. כביש שש לא מגיע לצפון, מהפכת הרכבת לא יוצאת לדרך, המשטרה לא מתפקדת, יוצאים למלחמה ומבינים שזה לא עובד. אלה התרעות. אי אפשר לתת לאותם ארכיטקטים שבנו את זה להמשיך באותו כיוון".
אז מי אשם? "אני לא רוצה לומר שמות", אומר חסון, "אבל קח את כל המעטפת של אריק שרון, את כל אותם האנשים שהיו אז ונמצאים גם היום. אתה מכיר את הסיפור על האיש בבריכה, שבא מציל ואומר לו: עוף מהבריכה. למה, שואל אותו האיש. כי אתה עושה פיפי, עונה המציל. כולם עושים פיפי בבריכה, עונה האיש שבמים. כן, משיב המציל, אבל לא מהמקפצה. אצלנו, המצב הגיע לרמה של מקפצה פלוס".
חסון, שיתחיל בימים הקרובים להציג את תוכניתו בפני גורמים שונים במערכת הפוליטית, מאמין שדעת הקהל תסייע לו לשווק אותה לפוליטיקאים. על השאלה מה יקרה אם לא יחול כאן שינוי ותוכניתו תתקל בפוליטיקאים סקפטיים, חסון מעכב את התשובה. "כמה זמן נחזיק מעמד?", הוא תוהה בקול רם. "אני מפחד לענות על השאלה הזו, למרות שהשאלה היא לא הזמן, אלא המחיר. רק בקיץ האחרון שילמנו מחיר, וזה מספיק. אני מזכיר לך שגם אולמי ורסאי החזיקו מעמד הרבה שנים. השאלה היא מתי מגיע האדם שרואה מהצד ואומר לך שאתה רוקד באוויר. אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו כורים עכשיו את הבור שלתוכו ניפול. אבל שיהיה ברור: אני לא חושש לקיומה של ישראל. היא תתקיים. מה שכואב לי זה המחיר שנשלם".
