שתף קטע נבחר

איפה הגבר הנכון? היקירות של "יקירנט" נחשפות

יעל ישראל ונולי עומר התכתבו להנאתן במיילים מטורפים על הנעשה והלא-נעשה בחייהן, ובעיקר על גברים, כשהחליטו לכתוב יחד רומן מכתבים מודרני. נא להכיר, הכותבות של "יקירנט"

 

כשנודע לי על האפשרות לפרסם בערוץ יחסים רומן מיילים, חשבתי שזה רעיון ממש טוב. אחרי הכל, כבר יותר מעשור חלק ניכר מהיחסים שלי, באופן אישי, מתנהלים בדרך זו בדיוק ולמעשה כותבים את עצמם תוך כדי התהוותם.

 

קיבלתי לידיי בערך 60 פרקים של הרומן, פרי עמל מושקע של שתי נשים כשרוניות ומשעשעות, דחסתי ו"שחטתי" אותם למחצית, קיצוצים מכאיבים לפעמים, בכפוף לאילוצי המדיום. פרקי הסדרה עוסקים ביחסים, מכל הצדדים שלהם. בינו לבינה, בינה לבינו, בינה לבינה.

 

יש כבר מכורים ל"יקירנט", יש כאלה שלא. ייתכן שהמדיום הזה לא בנוי לסדרה יומית בהמשכים, אבל ייתכן גם שזה בדיוק המדיום המתאים לרומן שכזה. קצת אחרי האמצע של הסדרה, ובעקבות אי-אלה נסיונות מצד הגולשים לנחש את זהות הכותב/ים/ות, החלטנו לחשוף בשלב זה את העושות במלאכה, נולי עומר ויעל ישראל.

 

 

יעל ישראל ("נשואה שובבה" / רונית):

"יקירנט" נולד ברשת, בהתכתבות של נולי ושלי באימיילים. אימיילים מצחיקים ומטורפים שכתבנו זו לזו, בעיקר על גברים, ועל הגבר שיתאים לנו שעדיין לא נולד, כפי שנולי כותבת באחד המיילים של אוליב.

 

באותה תקופה עבדנו יחד על פיילוט לספר חתולים שהזמינה אחת ההוצאות, זה לא יצא לפועל, ומרוב באסה נולי הציעה שנכתוב יחד רומן. ההמשך המתבקש היה רומן בשני קולות, כמו "רומן מכתבים", אז מובן שהעברנו את זה מיידית לרשת: רומן אימיילים. כבר כתבו כמה כאלה בשנים האחרונות, אבל אנחנו חשבנו איך לנער את הקונספציה. התוצאה: רומן אימיילים שכותבות שתי נשים, שיפורסם בהמשכים באתר אינטרנט.   

 

חשבנו מדוע כל כך קשה למצוא

ישבנו בבית המקסים של נולי, שהוא צבעוני ומרהיב כמוה, כשהחתולה הלבנה צ'יווי על ברכינו, פעם אצלי ופעם אצלה, ובנינו שלד עלילתי. חשבנו על דמויות, על מה אנחנו רוצות לומר על גברים, נשים וזוגיות, ומדוע כל כך קשה לנו למצוא את הגבר הנכון. תכננו רומן קליל אך גם מעמיק, מצחיק אך גם בעל ערך מוסף משמעותי בנוגע ליחסים, בגידות, התחזויות בצ'טים, וכל הדברים המרכיבים כיום את חיי האהבה שלנו.

 

במקביל, חשבנו להביא חומר אותנטי, מיד ראשונה, כולל מקרים שאת חלקם חווינו על בשרנו. אחדים מהמיילים שאני כתבתי, או פרגמנטים מהם, קרו לי באמת במציאות: כמו ההטרדה המינית שהיתה או לא היתה של העורך היפה, תיאור של זיונים גרוטסקיים שקרו לי או לחברות שלי, או רגשות שעלו בי במהלך מערכות יחסים שונות.  


"יקירנט", ציור מאת נולי עומר

 

אחרי התכנון הראשוני, ההמשך היה שלושה חודשים מופלאים ממש של כתיבה משותפת. כל יום נולי כתב לי פרק שהוא מייל, ואני כתבתי פרק תגובה. וכך מידי יום, שלושה חודשים ברציפות.

 

במסגרת המבנה העלילתי שקבענו, ניסינו לשמור בכתיבה על החיוּת והאותנטיות שמתקיימות במיילים המשעשעים והעוקצניים שאנחנו כותבות זו לזו ממילא, בחיים, על דייטים לא מוצלחים שלנו וכל מיני כאלה. וזה הלך. מה הלך? זה זרם!

 

זו היתה ההתנסות הכי מעוררת ומקסימה שעברתי בשנות הכתיבה שלי. כמי שכותבת את ספריה לבדה, כמו רוב הסופרים, זה היה בשבילי תגלית: וואו, אפשר לכתוב בשותף, וזה אפילו נהדר! אני מקווה שנולי ואני נפצח בעתיד בפרק ב'.

 

וקצת רקע אישי:

 

במשך שנים הייתי מבקרת קולנוע. למדתי קולנוע, ובכלל רציתי להיות קולנוענית, אבל בסוף יצאה ממני סופרת. אני מפרסמת סיפורים בעיתונות ובירחוני ספרות כבר 25 שנה. קובץ סיפוריי הראשון, "יצאתי לחפש מחסה", עיצבן את המבקרים. יש בו המון התעסקות בגופניות ובמיניות, וזה היה יותר מדי עבור קוראים איסטניסים. בספר הבא כבר שילבתי קטעי אוננות, ברומן "רואות מכאן את כל העולם", סיפור התבגרותן של שתי ילדות בנות 11. אני אוהבת לכתוב על גופניות, ומין הוא חלק מזה. הרומן השלישי, "סוף סוף רומן", עוסק בעיקר בשכול ובאובדן. הגיבורה חיה בתל אביב אפוקליפטית, אחרי שאיבדה את בעלה ובנותיה התאומות, עד שהיא מוצאת אהבה חדשה, גבר מקסים, שגם אותו היא מאבדת. כאן פניתי למקורות אוטוביוגרפיים, ניסיתי לתאר את רגשותיי אחרי שאיבדתי את אהובי, אדם, שהלך לעולמו בעקבות מחלה קשה.

 

נולי ואני כתבנו על "הגבר הנכון שאולי עדיין לא נולד בשבילנו". אז למעשה בשבילי הוא כן נולד, אבל מה לעשות, גם נפטר. אני מודה שמאז לא מצאתי את "החלק השני שלי". היו לי כמה מערכות יחסים, דייטים פה ושם, אבל טרם מצאתי את אהבת חיי השנייה. אני לא מחפשת בנרות, גם לא מטפחת תקוות שווא, ואם זה יקרה, זה יקרה. אם לא, אני אמשיך לכתוב את קורות לבי בספריי.

 

כשנולי ואני חילקנו תפקידים, אני מודה שבמחשבה ראשונה רציתי את דמות אוליב הרווקה, כי חשבתי שמאחר שאני רווקה, ללא ילדים (מבחירה), יתאים לי יותר לכתוב דמות של רווקה תל אביבית. במחשבה שנייה חשבתי שיאתגר אותי יותר לכתוב על אשה נשואה, בורגנית מרמת השרון, שהיא ההיפוך והקיטוב שלי. כשנפגשנו לסגור קצוות, יצא שנולי אמרה מיד שהיא רוצה לכתוב את דמות הרווקה המתחזה לגבר, ואני שמחתי שהדברים מסתדרים, וכל אחת מאיתנו מקבלת את הדמות שהיא רוצה לכתוב.

 

בכתיבה, התחלתי להכניס לדמות של רונית, באופן טבעי כנראה, מאפייני אישיות ופרגמנטים מחיי שלי, ומובן שהשתמשתי בחוויות במערכות היחסים שלי וממה שקרה לי בחיי לדמות של הבורגנית. כך היא הפכה ל"סופרת ומשוררת מגירה", ועוד כל מיני דברים שהלבשתי עליה בחיי שלי.

 

היום אני עובדת בעריכת ספרים ובכתיבת ביקורת ספרות. הדבר הכי נפלא שקרה לי בשנה האחרונה הוא שפתחתי בלוג, בו אני כותבת בחושפנות על חוויות מחיי, על דברים שאני מרגישה, בלי שום צנזורה. כנסו כנסו, תראו בעצמכם.

-יעל 

 

* * * *

 

נולי עומר ("הרואה ואינו נראה", אלון, אלונה, אוליב):

"המפגשים של יעל ושלי היו בעיקר בדיווח דרך מיילים על הנעשה (או הלא-נעשה) בחיינו. המיילים היו מצחיקים ושנונים נורא. מלמלתי לעצמי בכל פעם בהנאה: אוי, איך אני אוהבת איך שיעל כותבת.

 

כל מייל שנכתב במסגרת רומן המכתבים הזה, שהתנהל מידי יום ביומו, הפתיע וטלטל את הכותבת האחרת והזין אותה לכתוב ככל העולה על דמיונה תשובה לקודמו.

 

זו היתה חוויה יוצאת דופן מעשירה ומדהימה. הפעם האחרונה שכתבתי ביחד עם עוד אדם זה היה עם דבי ("דבי ונולי", זוכרים?), איתה הכימיה היתה מושלמת, ולא שיערתי ששוב יתמזל מזלי לכתוב עם עוד מישהי בקלות ובהנאה שבה הדברים נכתבו, בעומק ובהומור שבאו לידי ביטוי, כך אני מקווה, אצל שתינו.

 

שאלות על טיבה ומהותה של התכתובת ברשת 

יעל, מתוקף היותה עורכת, היתה עורכת לי את המיילים בהתחלה, מה שקיבלתי בהכנעה עצבנית. ובהדרגה (די מהר, למען האמת) הבנתי איך לערוך את עצמי, כך שבסוף הרומן יעל כבר לא ערכה אותי כלל. כלומר, מעבר לחוויה הענקית שהיתה לי בכתיבה המשותפת איתה, על הדרך היא גם לימדה אותי לערוך, ועל כך אני מודה לה בכל פעם שאני כותבת.

 

"יקירנט" שואל שאלות על טיבה ומהותה של התכתובת ברשת: מה עומד מאחורי הצורך להתחזות, על האמיתות הנחשפות כתוצאה מהשקרים, על האגרסיות המודחקות ועל הפנטזיות המורכבות המקבלות פתאום חופש ביטוי מאחורי האנונימיות".

 

וקצת רקע אישי:

 

אני גרושה זה 12 שנה, יש לי ילד בן 13, משוש חיי. בימים אלו אני מנחה סדנאות להומור, בהם אני מלמדת אנשים איך להשתמש בהומור ככלי להתמודדות ביומיום עם אגרסיות, כעסים ושאר מצבים לא נוחים. כשאני לא מנחה סדנה אני עובדת בללכת לאודישנים, כיוון שחזר לי החשק לשחק ולהצחיק. בעברי הופעתי בצמד עם דבי, הופענו יחד כעשר שנים, בהן העלנו שלושה מופעים: "כזה כאילו", "למה מה למה מי" ו"דבי ונולי 3".

בקרוב אתחיל ככל הנראה לעבוד על תערוכה חדשה, ונכון לעכשיו אני מעבדת לי את הרעיונות בראש. מידי יום אני כותבת, בין אם לעצמי או לבלוג שלי, בו אני מתבטאת ככל שעולה על רוחי, בין אם מדובר בסיפור, מאמר, שיר או מונולוג קומי. בבלוג גם מתפרסמים ציורים וגופי תאורה שלקחו חלק בתערוכות במהלך השנים האחרונות. 

 

אני כתבתי את ה"רואה ואינו נראה", אלון, שמהווה כפי הנראה את הגבר שבגברים לפי ראות עיניי, כמובן - המתגלה מאוחר יותר כ"אוליב". יש באוליב אלמנטים וחוויות שנלקחו (לאחר עיצוב והגזמה קלה) מחיי האישיים.

-נולי

 

 

בתום פרסום הסדרה כאן בערוץ יחסים, יעלו נולי ויעל את כל פרקי "יקירנט" לבלוגים שלהן, כולל תיאורי זיונים מפורטים ועוד דברים עסיסיים, שלא נכנסו לגרסה הנוכחית מפאת הפורמט ושמרנות מסוימת של העורכת.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יעל ישראל ("רונית")
נולי עומר ("אוליב")
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים