הבנות מתכננות לי מסיבה לכבוד התינוקת
את יודעת שהרגשתי אותה זזה לי בבטן? זאת תחושה כל כך משונה ומענגת! והיא בועטת מצוין. ואהובי נהיה קצת מטומטם. הוא מקדים לחזור הביתה מהעבודה, ממלמל 'מצידי שכל הצ'יפים יתעופפו קיבינימט ושווירוסים ישתלטו על כל המחשבים בעולם'. אוליב ממשיכה לשתף את רונית בחוויות ההריון. פרק 28
יו הו רונית!!!!!
כל רגע אני רצה לשירותים לעשות פיפי! הייתי כבר מחברת לי קטטר וחוסכת את המאמץ, בחיי. את יודעת מה זה לקום חמש פעמים בלילה ולרוץ לשירותים? (את יודעת, בטח, יש לך שלושה משלך). וזה מה שמחכה לנו גם אחרי שרוני תיוולד, אז אני לישון כנראה כבר לא אשן בשנתיים הבאות.
את יודעת שהרגשתי אותה זזה לי בבטן? זאת תחושה כל כך משונה ומענגת! והיא בועטת מצוין, לא שלומיאלית כמו אמא שלה. מאז הבעיטה הראשונה, שהתרחשה לפני כמה ימים, אהובי נהיה קצת מטומטם. הוא מקדים לחזור הביתה מהעבודה, ממלמל: "מצידי שכל הצ'יפים יתעופפו קיבינימט ושווירוסים ישתלטו על כל המחשבים בעולם" ומנסה להפנט לי את הבטן, בתקווה שהאירוע המלבב יחזור על עצמו והיא תבעט לתוך כף ידו.
יש עוד קטע מצחיק. הרי בארצנו, כידוע, כשאת בהריון, בטנך נהיית נחלת הכלל. כל עובר ושב, החל מהמורה שלך מהתיכון שפתאום נקרית בדרכך, ועד המוכרת הצבועה בסופר-פארם, כולם ממזמזים את הבטן שלך כאילו מדובר בכדור בדולח מופלא שליטופו יביא ברכה של הבאבא סאלי. אבל בכל אופן, את אהובי זה מעצבן ברמות, ולכן, כשהוא ואני הולכים לכל מיני מקומות (הוא מתעקש שנצא לבלות הרבה, "כי עוד מעט ייגמר הלוקסוס הזה"). הוא נהיה לוחמני, מחתרתי וחתרני, מה שעושה אותו עוד יותר סקסי, אם זה אפשרי בכלל. כמו שווארצנגר הוא מסמן מטרות – כל אוושה המרמזת סיבוב לא רצוי על הבוטן של אוליב. כבר כמה פעמים הוא נזף באנשים המופתעים והנעלבים שמזמזו לי את הכדורי.
ויש לו גם עוד עניין פסיכי: לא מספיק לבנאדם ללוות אותי לכל הבדיקות אצל הרופא, אחד פינקוס, הוא נכנס איתי תמיד לחדר, יושב בפנים חמורות כשמבצעים בי מאחורי הפרגוד בדיקה יסודית, ובתום הבדיקה מפציץ את הרופא: "איזה בדיקה יכולה להבטיח במאה אחוז שהעובר בסדר? הרי אי אפשר לזהות מקרים של אוטיזם בבדיקות, אז איך אפשר לדעת אם ייצא תינוק עם אפילפסיה?"
אני יושבת לידו ורואה בו צד חדש שלא הכרתי, חמור ורציני, עם טאץ' פרנואידי מפוחד, גרוע מזה, היפוכונדרי! "מה עובר עליך?" אני שואלת אותו בכל פעם מחדש כשאנחנו יוצאים מהקליניקה של הפינקוס. "שום דבר, חמודה, אני רק רוצה להיות רגוע", הוא עונה.
ומכיוון שעשיתי כבר את כל הבדיקות האפשריות שהומצאו על ידי הרפואה המערבית ונמצא שהכל תקין, זה לא הרגיע את המשוגינע, שסחב אותי בשבוע שעבר לאיזה מרפא באבנים. את קולטת, רוניתי? פוחד מילד אפילפטי, אז הוא גורר אותי ליידעונים! נסענו משהו כמו שעה, עד שהגענו לאיזה מושב מוזנח ליד נתניה, שם קיבל אותנו יצור שנראה חצי גבר, חצי אשה. מבוגר/ת, שיער ארוך, פנים חלקות אבל מזוותות וגבריות, ציצים יותר מלאים משלי, ולגבי החלק התחתון אי אפשר לדעת: היצור לבש/ה שארוול.
אנחנו נכנסים לבית מהול וטבול בבדים ובריחות הודיים מבאישים, לתוך "חדר טיפולים" מטונף, שם הצטוויתי לשכב על מיטת הטיפולים, בולשת בעיניי אחר תריסר אבנים שחורות ומעלות אדים שהיו מונחות בקערה. מה אנדרוגי הולך לעשות לי? אמא! אנדרוגינוס ביקש ממני לחשוף את הבטן, הניח עליה ראש שמנוני והקשיב.
"נו?" אני שואלת בקוצר רוח מהול בבחילה, "הכל בסדר?"
"ששש..." מהסה אותי האנדרוגי. ואז היצור הדוחה מניח על גופי בקדושה אלילית אבנים חמות. אהובי עומד מהצד, מתנדנד מרגל לרגל, אני מלכסנת אליו מבט שואל, הוא עושה לי מין תנועה כזאת עם היד של רגע, סבלנות, ואז, פתאום, האנדרוגי מזדקף באחת, נועץ עיני נץ במרכז בטני וקורא בקול של בית קברות: "בו... או.... רו.... בו... או... רו..." כמו איזה תוכנית מציאוּת "גרש את הדיבוק".
זה כבר היה מוגזם בשבילי. הורדתי במהירות את האבנים העשנות, התיישבתי, קמתי ונהמתי לאהוב ליבי המטומטם: "יש גבול. בוא. הולכים".
הוא והיצור ניסו ללא הצלחה לשכנע אותי להישאר, אבל אני כבר שעטתי החוצה, מתפוצצת מצחוק, מה שגרם לי כמובן לרצות פיפי, אז דהרתי חזרה פנימה. בפנים, שניהם עמדו נדהמים ורציניים. "אוי, הנה היא חזרה", מלמלו בתמהון, אבל השתתקו מיד, כי פרצתי כרוח סערה מהשירותים ושוב טסתי החוצה.
בדרך חזרה שתקנו, כשאני מעלה מידי פעם גירת צחוק ואילו הוא מבואס ודאוג, עד שתודה לאל התחיל לצחקק נוכח ה"בו... רו... שו.." ששחזרתי לפניו בדרמטיות. לא פלא שבלילה חלמתי שאני יולדת מפלצת אנורקסית-אפליפטית.
למה את לא עונה לי, רוניתי, מה קורה איתך? הבנות מתכננות לי מסיבת תינוקת, ואת כמובן מוזמנת. בכל כולך והדרך, פחות 17 קילו. אני מתה לראות אותך, תופעת-טבע שלי.
שלך,
אוליב
תרזה!
אני מצרפת לך כאן כמה מיילים מעשרות המיילים הקדחתניים שמשגרת לי אוליב, האמנית הווירטואלית שלי. אמנית עאלק, אמנית מהתחת של אשמדאי, זה מה שהיא! כבר שבוע היא מציפה לי את התיבה ביצירות המופת השטניות שלה. תראי בעצמך לאיזה רמה נאלחת היא הגיעה!
בהתחלה חשבתי שהיא רוצה לעשות לי רע על הנשמה בגלל שלה רע, כי הנשוי שלה עזב אותה. מין נקמנות ילדותית כזו, שנורא מתאימה לה, אגב. היא וכל הסיפורים הגרנדיוזיים הרומנטיים שלה! בחיי, ממש הגברת עם הקמליות. מתעלפת לי כל חמש דקות.
אבל המיילים מאתמול בלילה היו השיא! הבוקר, אחרי שאקי הלך, נכנסתי למעוז שלו, החניה, שמסריחה מעובש ומי יודע מה שורץ בתוכה חוץ מחולדות ומקקים שהחתולה לא הצליחה לתפוס, עד שאני אפילו לא נכנסת לתוכה לנקות. פישפשתי בערמות הג'אנק שהוא שומר שם, ואת יודעת מה? לא תאמיני! מצאתי שם את הציור הזה, עם הרימונים, שהיא מדברת עליו! ועוד עם החתימה שלה, או יותר נכון ראשי התיבות. א"ר.
מהבוקר אני יושבת בגראז' המסריח שלו ובודקת כל פיסת אמנות עאלק שהוא קנה, כל מזכרת מטומטמת שלו, למצוא אולי יש עוד עדויות על הקשר ביניהם. חיפשתי גם במכתבה שלו, בז'קטים, בכיסי המכנסיים, בחלק שלו בחדר הארונות. נהייתי פתטית כמו הנשים האלה שאנחנו צוחקות עליהן, שמושות בהבעת גועל שערה בלונדינית מהז'קט של הבעל. אני לא מאמינה על עצמי. למה מי היא בכלל שהיא תדפוק לי ככה את החיים?! חתיכת תחת רזה בשלושה שקלים!
ומה אם זה לא הוא? ואם הוא סתם קנה ממנה עבודה, והיא קלטה ממני שהיא מכירה אותו והחליטה להסתלבט עלי? אני לא מאמינה לשום מילה שהיא כותבת. מה את אומרת, תירי? תעזרי לי לפענח את מה שהיא כותבת. בבקשה. אני משתגעת כאן. לא הלכתי לעבודה, הודעתי שאני חולה, ומי מתקשר בשעה 12 על הדקה? נמרוד, המאהב האורתופדי שלי. שואל איפה אני, לאן נעלמתי, למה לא באתי לעבודה, צווח שהוא מתגעגע אלי ומתחיל עם שירי הזימה הילדותיים שלו, ואני, כל מה שהייתי מסוגלת לעשות זה לענות לו בקשיחות שאני עסוקה עכשיו, וטרקתי.
מה שבאמת רציתי לשאול זה, מה קרה, נשרף העולם? בוער לך הזין? הגיעה שעת הצהריים ואין לך את מי לתקוע? יאללה, הספיק לי כבר מכל הכיוונים מהחולה-תחת הזה. אני גמרתי איתו, בחיי. ואקי, גם כן פרצוף תחת משובץ רימונים, ועוד עם האנורקסית המדומה הזאתי שבולסת ומקיאה, בולסת ומקיאה את הציורים המחורפנים שלה.
די כבר, זה כל כך מגעיל אותי שבא לי למות. ואיך, איך, אני רוצה לדעת, איך היא נתקעה דווקא על המסך שלי? איך זה שמכל הטיפוסים ששורצים באינטרנט אני נתקלת בפסיכוטית הכי גרועה????!!!!!
-רונית
המשך ביום רביעי
