אוליב, אוליב,
לא תאמיני! הציור שלך הזה עם הרימונים, שסיפרת לי שהמאהב שלך קנה אותו ממך וכך הכרתם? אז שתדעי לך שהוא מכר אותו לאקי, בעלי, אחרת אני לא יודעת איך הוא התגלגל אלינו למחסן. טוב, הוא נורא מאובק והכל, יש עליו קורי עכביש, אמרתי לך שאקי לא מחזיק מתמונות שהוא קונה מכל מיני אמנים מתחילים.
תראי, אני יכולה לשלוח לך אותו, אם את רוצה. תני לי את הכתובת שלך, והיא תגיע אלייך עוד היום עם שליח. יחד עם הרימונים המאובקים שלך מצאתי עוד ציורים, שמן, אקריליק, אקוורלים, כל מיני, כולם חתומים בשמות נורא מתוקים סטייל המדרשה לאמנות: אורית, סיגל, תהל, קרין, עילית, נירית. לא מתוקות? אז תשמעי, לי אין מה לעשות עם כל הדברים האלה, אז אולי את רוצה שאני אשלח לך אותם יחד עם הציור שלך? את מבינה בזה הרבה יותר ממני. שאלתי את אקי והוא אמר שאני יכולה לעשות בהם מה שאני רוצה, מצידו, אפילו לזרוק לזבל. ולי יש כבר המון זבל בגראז', אז אני חייבת לזרוק משהו.
תשמעי, אני שולחת הכל אלייך, את כל התמונות עם השמות המתוקים, אולי את מכירה את האמניות הצעירות, בטח חברות שלך, לא? אקי אוהב אמניות צעירות. תחזירי להן, למה לא, שימכרו את העבודות לסאקר חדש, יעשו עוד כמה גרושים על חשבון התחת של אקי.
-רונית
נ.ב.
אם את לא עונה בפרק זמן סביר, הכל ייזרק לפח הזבל של העיריה!
רוניתרוניתרונית
אתמול העורב שוב קפץ עלי נבהלתי וירדו לי המים כי בהתחלה חשבתי שזה פיפי אבל מה זה? מה זה פה? מגרש השדים? לא הבנתי כלום נשבעת לך ואני מנסה עם הידיים להעיף אותו ממני לך ממני לך וכל הזמן חושבת שאני עוד אפיל בגללו מה הוא רוצה ממני אמאל'ה עוף ממני אבל הוא עומד לי ככה על הבטן כאילו אני העץ הנבחר שלו עד שממש התחלתי לבכות מרוב פאניקה ואז העורב הסתכל לי בעיניים פתח את המקור והוציא מין נשיפה מוזרה ואחריה "קרע" חלש כאילו אוי דוליש שלי נשמה של בנאדם יש בו ואני הרי לא מאמינה בכלל בגלגולי נשמות וכל הקשקושים האלה אז השתתקתי המומה לגמרי והוא עף חזרה לעץ הלימון -- איפה מגד? מתי אתם חוזרים לארץ? -- אז אמרתי תישאר תישאר בבית יש לי הרגשה משונה היום אבל לאקי לא היתה ברירה הוא היה צריך לרבנות ואז התחילו לי כאבי תופת בצידי המפשעה וצירים אוי אמא חבלים דלוקים חורטים בתוך הגוף שלי ואני צורחת מכאבים לא מסוגלת לקרב את עצמי לטלפון אפילו ואז צליל של מפתחות בדלת והוא רואה אותי נבעת: התיק שלך! שואג היסטרי, התיק של בית החולים, איפה הוא?! ואני חלושעס אומרת לו שבכלל לא הכנתי תיק כי עוד לא הגיע הזמן ושיביא לי אחר כך מה שצריך והוא לא יודע את נפשו מרים אותי על הידיים ומיד מוריד ואני נאנקת מכאבים אבל גם קצת צוחקת כי גבר היסטרי זה תמיד מפיל מצחוק ואחרי רבע שעה של נהיגה מטורפת הגענו לבית החולים וילדתי את רוני במשקל חמש-מאות וחמישים גרם והיא האוצר הכי מדהים שראית בחיים שלך דוליש יש לה פנים מתוקים בגודל של עוגיה ובתוך העוגיה יש זוג חרוזים כחולים אפון ופיון ויש לה צוואר בגודל של מחק וזרועות ורגליים בגודל של עפרונות ובטנונה בגודל של תפוח והיא תהיה בסדר כי אנחנו לא זזים מהאינקובטור כי היא לא טעות היא מתנה והיא שלנו-- רוני! קראתי לה על שמך רונית אבל בלי הת' בסוף שלא תגידי אחר כך שלא עשיתי לך כבוד ומגד אומר לי שכדאי שאשאר עוד קצת פה בבית חולים עד שאתחזק אז אמרתי לו אין בעיה אני הרי לא זזה מהתינוקת שלי במילימטר אז אמרתי חשבתי שתשמח מגד, מה עובר עליך? למה נפלו פניך תות-שדה חמוד של אוליב? מלמלת איפה דוליש כשצריכים אותה אל תחשוב שלא שמעתי בוא תעזור לי לקום אני רוצה ללכת אליה.....
-אוליב
* * * *
אוליב!
מה קורה? את בסדר? קרה משהו? נורא נבהלתי מהמייל האחרון שלך. טוב, אני מקווה שאת לא עושה לי הצגות כמו תמיד. אבל אם את בצרה, אם קרה משהו, אנא התקשרי. תכתבי לי כל מה שעולה על דעתך, אבל תגיבי, בבקשה!
-רונית
* * * *
אוליב, לאן נעלמת? השמיעי קול!
אני מקווה שלא פגעתי בך, אוליב, באמת שלא התכוונתי. אבל בבקשה תעני לי עכשיו ותגידי מה קורה איתך, אם הכל בסדר. זה הכי חשוב. ואם אני יכולה לעזור במשהו, אל תהססי לבקש. בבקשה-בבקשה תגידי לי מה קורה איתך, אני נורא דואגת! תעני מיידית. יש לך גם את הנייד שלי – תתקשרי אם אין לך נגישות לאינטרנט. אני כאן, תתקשרי בכל שעה!
-רונית
* * * *
אוליב!
למה את לא עונה???? קרה משהו???? תעני לי בבקשה ותגידי לי מה קורה! אני מקווה שאת לא כועסת עלי. אני בכל אופן לא כועסת עלייך ועל מה שכתבת. בואי נעזוב הכל בצד ונתחיל דף חדש. את יקרה לי, בבקשה-בבקשה תעני מיד, אל תשאירי אותי באוויר!
-רונית
* * * *
אוליב!
| הצצה לפרק הסיום: |
|
| רונית ואקי היקרים שלי |
|
את האמת? חוץ מלשחק נון-סטופ בווליום האנרגיה שלי ולהרגיש טרמפולינה, או לפטפט מחשבות עם אחרים, אין פה מה לעשות, רק להיות (ולאכול כמה שרוצים). ברקע אני רואה כמה רוחות רפאים מדדות על קביים ועושות סלאלומים בכסאות גלגלים. חבל שאתם לא כאן, פיצוץ כאן.
שאלתי בקבלה אם מותר לי לספר מה מתרחש כאן בדיוק, והם לא מרשים. יש פה כל מיני חוקים מבראשית. אז אני מתנצלת מראש על המסתורין. כשתגיעו לפה, תדעו הכל ותופתעו עד כמה הכל ייראה לכם מובן מאליו. ואגב, זה יהיה מתחסד וקיטשי מצידי אם אומר שאחכה לשניכם מפזזת בתוך האור שבקצה המנהרה, כששתי ידי פרושות לקבל אתכם ועל ראשי הילת קדושה, לבושה בחלון לבן ארוך ומפזזת על רגלי הסנדות שלי, ולכן לא אומר קשקוש מטומטם שכזה. |
|
|
|
|
איפה את? לאן נעלמת? אנחנו דואגים! סיפרתי הכל לאקי, והוא נורא דואג. גם הוא מנסה להתקשר אלייך אבל המספר שלך לא זמין. מה קורה איתך, אוליב? בבקשה-בבקשה תעני לנו, רק השמיעי אות חיים, בבקשה! אחר כך נדבר בינינו על כל הדברים האחרים. אני פוחדת שקרה לך משהו נורא. בבקשה, גם אקי נורא דואג, לא רק אני. אנא, אוליב, תני אות חיים!
-רונית
* * * *
אוליב היקרה!
בבקשה השמיעי קול. אל תשחקי איתנו. כתבי או התקשרי. בכל שעה!!!!!!!!!
-רונית ואקי
