"ניסויים בבעלי-חיים הם כמו הימור בקזינו"

"לא למדתי וטרינריה כדי לשבת במרפאה ולטפל בחיות - פשוט רציתי להגן על כל המסכנים והמנוצלים, והמאבק בניסויים הוא הדרך שלי לעשות זאת", מסביר ד"ר אנדריי מנשה, זואולוג, וטרינר והיועץ המדעי של "Animal Aid", מארגוני ההגנה על בעלי-החיים הבולטים באירופה. בשנים האחרונות מוביל מנשה, השוהה בימים אלה בישראל כאורחה של עמותת "תנו לחיות לחיות", מאבק ממושך בניסויים בחיות. לישראל הוא הגיע בכדי לקחת חלק בדיון ציבורי בכנסת בנושא ניסויים בקופים, אך יממה לאחר שנחת הופתע לגלות שהדיון נדחה. את הזמן שנותר הוא מנצל לשיוף קשריו עם מכרים וקולגות, קידום הפעילות המקומית נגד ניסויים בבעלי-חיים והשתתפות בהרצאה בנושא שתתקיים השבוע.

מנשה (53), יליד בלגיה, היגר בנעוריו עם משפחתו לדרום-אפריקה, ובתקופת התיכון חלם ללכת בעקבות אביו עורך הדין, כדי להיאבק למען זכויות בעלי-החיים. "בשנות השבעים לא היה לכך ביקוש בעולם", הוא נזכר. "התחום היה אז בחיתוליו, לכן החלטתי להיות מעשי יותר וללמוד וטרינריה כדי לעבוד בארגוני הצלת חיות". בראשית שנות השמונים, כשברשותו תארי וטרינר וזואולוג, הוא עלה ארצה. במשך כחמש שנים כיהן כווטרינר הראשי של אגודת "צער בעלי-חיים" התל-אביבית, ובמקביל הצטרף ל"אגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים".

אחת ממשימותיו הראשונות של באגודה היתה ההתמודדות עם יחסו של צה"ל לחיות. בעקבות תלונות חיילים בקורס חובשים בבסיס צריפין על שימוש בכלבים, הלה החל לבחון את התהליך מקרוב. "הרדימו כלב, פתחו אותו, הראו לחיילים את איבריו הפנימיים, ובסופו של דבר הוא הורדם למוות", מנשה אומר בכעס. "לא רק שמדובר באנטומיה שונה לחלוטין מזו של בני אדם, בצה"ל הצדיקו את השימוש בכלבים בכך שהחיילים 'עדיין לא ראו דם'. אמרתי לעצמי שאם זו ההצדקה, בהחלט אפשר לבטל את התרגול המיותר". המאבק, הוא מתאר, ארך כעשור. "אטיות היא שם המשחק כשנאבקים בגוף גדול כמו צה"ל, שנחשב לפרה קדושה". בשנת 1990 הצטרף אליו פרופ' הנרי היימליך, מי שפיתח את שיטת ההצלה מחנק, ולאחר כשנתיים של לחצים בוטל השימוש בכלבים בקורסי החובשים.

"לא רק עניין של רגש". מנשה בהפגנה מול חוות מזור (צילום: ארז ארליכמן)  

"הם אינטרסנטים - ואני לא"

20 שנה חי מנשה בישראל, במהלכן לקח חלק במאבקים נוספים, בהם הפסקת פיטום האווזים וצמצום הניסויים בבעלי-חיים באוניברסיטאות ובתעשיית התרופות. בשלוש השנים האחרונות הוא מתגורר באנגליה, שם הוא משמש כיועץ מדעי, מבקר ניסויים בבעלי-חיים ומרבה להרצות בבתי ספר, אוניברסיטאות ולהתראיין לתקשורת. "לא, היום אני לא מפחד לפתוח את הפה שלי, כי אני עובד במשרה מלאה בארגון למען חיות ולא עושה זאת למען רווח פרטי", הוא משיב כשהוא נשאל אם אינו חושש להיאבק נגד גורמים בעלי עוצמה כלכלית. "אני מתעמת מול אנשים המייצגים ארגונים המעודדים ניסויים בבעלי-חיים ומקבלים חלק נכבד מהמשכורת שלהם מחברות תרופות, כך שהם אינטרסנטים - ואני לא".

- מדוע לא נשמע קולם של גורמים בממסד הרפואי המתנגדים לניסויים?  

"כי יש שתיקה של אנשים בממסד. יש לי קולגות שעושים מחקר על בעלי-חיים ואומרים בשקט שאני צודק, אבל הם צריכים לשלם משכנתה ולפרנס משפחה. תשאל כמעט כל רופא והוא יגיד לך שכל מה שהוא יודע על בני אדם, הוא למד מבני אדם ולא מבעלי-חיים. מחקר בחיות נועד לקידום קריירה ולפרסום מאמרים, אבל אין לו תועלת או אחיזה במציאות. החוקרים לא יעזו לפתוח את הפה כי יעיפו אותם מתפקידם. כדי לנהל את המאבק אתה חייב להיות בר-סמכא, בעל רקע מדעי ומעודכן, מאחר וההתפתחויות מהירות ביותר. צריך לדעת איך להעביר את המסר

בצורה שאנשים יוכלו לקלוט אותו בקלות. הדבר החשוב ביותר הוא להיות עצמאי כלכלית, כדי שלא יוכלו לפטר אותך אם דיברת נגד המערכת שמעסיקה אותך. השילוב של הנקודות הללו נדיר ביותר, גם בארץ וגם בחו"ל".

- האם קיים ממד כלכלי במחקרים הללו?  

"ללא כל צל של ספק", פוסק מנשה. "אנשים שוכחים שתעשייות התרופות היא אחת התעשיות הרווחיות ביותר בעולם, ולכן המחקרים של חברות התרופות מוטים כלכלית. כמו חברות המזון הן עורכות ניסויים בחיות פשוט כי יש באפשרותן לבחור ולבחון כל בעל-חי שרק ירצו כדי לקבל תשובות רצויות. אם, לדוגמה, רוצים להוכיח שממתיק מלאכותי מסרטן, מומלץ להעניק אותו לעכברים זכרים צעירים כי הם יפתחו סרטן בשלפוחית השתן. אך אם יצרן סכרין מעונין לסתור זאת, הוא לא ישתמש בזכר צעיר אלא בנקבה. ניסויים בחיות הם כמו משחק בקזינו. אתה מכניס מטבעות, מוריד את הידית ואחרי הרבה פעמים תזכה בסופו של דבר בכסף. הבעיה היא שאתה לא יודע מראש שהתוצאה שקיבלת אצל קוף או כלב נכונה גם לגבי בני אדם.

"הגורמים הרגולטורים ומשרדי הבריאות בעולם סומכים על חברות התרופות שיספקו להם נתונים אמינים, והם רגילים ושמחים לקבל אותם", ממשיך מנשה. "ואילו חברות התרופות יכולות להרשות לעצמן לעמוד בתביעות של מאות מיליונים דולרים אחרי שהפיצו מוצר שהניב רווחים של מיליארדים, במידה ואירעו מספר מקרי מוות כתוצאה מהשימוש בו. מה שמצחיק ועצוב הוא שניסויים בבעלי-חיים מעולם לא עברו תיקוף מדעי. למה? כי הם קיימים שנים רבות בשוק והצטברו נתונים רבים בנושא. זו טענה שאפילו ה-FDA מסכים עימה".

"ניסויים הם מדע גרוע שלא עובד"

מלא להט, נחרץ ומשכנע, קשה לעצור את שטף דיבורו של מנשה, ודאי כשהוא מתבקש להשיב לטיעון השגור מכל - חיי עכבר או קוף מעבדה מול חיי אדם. בתגובה, הוא מסביר שאין קל מפנייה לבלוטות הרגש, ונזכר במפגש בו לקח חלק לפני כשנתיים. "התארחתי בעימות באוניברסיטה מול 150 סטודנטים לאיכות הסביבה", הוא משחזר. "מולי התמודד מרצה בכיר מטעם חברת התרופות, רופא הומני, חלקלק ומשכנע. בתום ההרצאה שלנו קם לפתע אחד התלמידים, ואמר 'רבותיי, הייתם כל-כך משכנעים שאני לא יודע מי מי מכם צודק. אני חייב לבסס את ההחלטה שלי על המוסר'. אני כל-כך שמחתי, כי עם המוסר אנחנו מנצחים. אבל אתה לא יכול לנצח במערכה אך ורק עם הטיעון המוסרי, אלא בעזרת שילוב של מוסר ומדע. את זה אני מרגיש גם בארץ".

- התחושה היא שבישראל הנושא הוא נחלתם של מעט משוגעים לדבר.

"בחו"ל יש פחות מלחמות ולאנשים יש יותר זמן פנוי, מה שמביא למודעות גדולה יותר לנושא ורצון עז להילחם עבורו. בנוסף יש גם אהדה פוליטית כי הפוליטיקאים מרגישים בלחץ הציבורי שאומר להם 'רבותי, הגיע הזמן'. כך למשל 250 חברי הפרלמנט הבריטי חתמו על שאילתה, הדורשת בדיקה בלתי תלוייה של יעילות

הניסויים בבעלי-חיים. סוף-סוף אנשים הבינו שניסויים הם לא רק עניין של רגש. זה מדע גרוע שלא עובד".

- האם הגל יגיע אלינו?

"בהחלט, וישנה סברה שאומרת שהוא כבר כאן. להערכתי, יותר ויותר מדענים מתנגדים ויתנגדו לניסויים, ובמקביל נעשו בארץ דברים חיוביים בתחום בשנים האחרונות: למשל הפסקת השימוש בכלבים בקורסי החייאה של צה"ל ובאזרחות, אם כי לא באופן מלא, והאיסור על מלחמות פרים וקרבות אדם-תנין בחמת גדר. הפחתת השימוש בבעלי-חיים במערכת החינוך ובאוניברסיטאות שמה את ישראל במקום מכובד בעולם. יש כאן ארגונים ואנשים נפלאים שמשקיעים את כל הנשמה שלהם בנושא, ואני מאמין שיגיע הרגע בו אנשים ישאלו את עצמם 'האם אין דרך אחרת?'. בטח שיש, רק צריך לחפש אותה. צריך להתחיל בחינוך הילדים והנוער, כי הם עדיין בשלב בו הרגש תופס מרכיב חשוב בהוויתם.

"התקווה הגדולה שלי הוא שהניסויים בחיות יופסקו בשנים הקרובות, לא שיגידו לי שבעוד 50 שנה הם לא יתקיימו עוד", מנשה מסכם. "המתנגדים לטענותיי אומרים לי שהניסויים שוליים לעומת כמות בעלי-החיים שמומתים בתעשיית המזון, אז מה הבעיה? אבל אחרי שאתה מסתכל לכלב בעיניים אתה פשוט לא מסוגל לבצע בו ניסויים, אלא אם כן אתה לא בן אדם".

• ד"ר אנדריי מנשה יתארח במפגש בנושא המאבק הבינלאומי נגד ניסויים בבעלי-חיים, רביעי 28.3 מ-19:00, בית לייוויק, דב הוז 30, תל-אביב