אני אמא לעשרות חתולים

"מי ששונא חתולים, היה כנראה עכבר בגלגול הקודם".

ראיתי את הסטיקר הזה פעם בחנות מתנות וצחקתי בקול במחשבה שזה כנראה נכון. איך אפשר שלא לאהוב חתולים? אני מודה: אני אוהבת אותם ללא תקנה. בעל חיים כל כך יפה, חכם, ענוג ורך. מפונק, מצחיק וגמיש, עצלן ומתוחכם. אלה שלא מבינים יגידו שחתול לא יכול להיות חבר כמו כלב. אוהבי ומגדלי החתולים יענו לכם שזה שטויות. חתול נאמן כמו כלב, מבין כמו כלב ומתוחכם לא פחות. לכל חתול, אופי משלו, יופי משלו, כל חתול הוא עולם ומלואו, יצירה מקסימה בפני עצמה.

כל חיי גידלתי חתולים, הם חלק מנוף ילדותי, חלק מחיי ילדיי וגם היום ממלאים את ביתנו. באופן רשמי יש לי ארבעה חתולים, אבל כמאכילת כל החתולים בשכונה אני מרגישה אמא לעשרות. חלקם נולדו אצלי בחצר, חלקם אומצו על ידי באגודת צער בעלי חיים וחלקם נאספו על ידי או על ידי ילדיי בדרך.

לואי - נסיך מרהיב אפור לבן, עיניים ירוקות, שנולד בחצר שלנו. ג'יפה, אחותו, כשמה כן היא. מכוערת ומפונקת עד אין קץ. פודינג - מעורבת אפורה, חצי פרסית. אומצה בעמותה למען החתול, יפהפייה ומשוגעת לגמרי. סויה - מלכה מעורבת בצבע ב'ז אפרפר, עם עיניים צהובות מהממות, אומצה בצער בעלי חיים ת"א. היא מסכימה לישון רק במיטה של מאי בתי, מתחת לשמיכת הפוך. כל השאר מגיעים מכל החצרות בסביבה, אין להם שמות אבל אני מכירה אותם אישית. הם באים כי הם יודעים ש"המסעדה" פתוחה כל ימות השבוע.

ילד שגדל עם חתול לומד חמלה מהי

כאם, אני מאמינה שלגדל ילד עם בעל חיים בבית זו מתנה אמיתית. כל כך הרבה אנחנו משקיעים בחינוך ילדינו, לוקחים אותם לחוגי העשרה ומרביצים בהם תורה ודעת. בעל חיים מיילל אחד נותן לילדינו את מה שאף בית ספר לא מלמד וגם לא חוג יוקרתי. חמלה. כל יום קוראים בעיתון על ילדים אלימים, סכינים בבית הספר, אכזריות נגד בעלי חיים, רוע. אני מאמינה שילד שמגדל בביתו בעל חיים, מגדל באופן טבעי את החמלה, הטוב, האחריות והחום שבתוכו. לומד להעניק ולקבל אהבה, ללטף, להרגיש... קשה לי מאד לראות חתולי רחוב מוזנחים פגועים ומזי רעב.

באופן אישי אני דואגת לעקר ולסרס את כל החתולים בסביבה הטבעית שלי כדי למנוע התרבות בלתי מבוקרת של החתולים חסרי הבית. חיי חתולי הרחוב קשים ואכזריים, תוחלת חיים ממוצעת של חתול רחוב היא כשנתיים שלוש של רעב, פחד וסכנות, בעוד שחתול מטופח מטופל ושבע יכול להגיע גם לעשרים שנה. בשנים האחרונות נוצר קשר אמיץ ומיוחד בין מפיקי תכנית הטלוויזיה בהנחייתי - "החדר של חני" - המשודרת יום יום בטלוויזיה החינוכית, לבין ארגון "צער בעלי חיים" בישראל. אנו פועלים ביחד להגברת המודעות של הילדים לשלומם של בעלי חיים בפרט וחתולים במיוחד.

במהלך השנים האלה השתתפנו במבצעי אימוץ רבים שהביאו לכך שמאות בעלי חיים מצאו בית חם. יצרנו תחרויות יופי לחתולים, "הכתר של מיצי", לעידוד אימוץ וטיפוח של חתולים, הזמנו וטרינרים שדיברו על בריאות בעלי חיים ועל הטיפול בהם. הזמנו עשרות ילדים שאימצו חתולים וכלבים כדי שיספרו על הקשר המיוחד והמקסים בינם לבין חיית המחמד שלהם.

השינוי מתחיל בנו

צופי "החדר של חני" מודעים לאהבתי הגדולה לחתולים וכמעט כל מכתב שמגיע בדואר או במייל מעוטר בתמונות, ציורים או מדבקות של חתולים. ילדים נוהגים להביא לי לאולפן עבודות שהכינו בעצמם, פסלי קרמיקה או תמונות פסיפס של חתולים. באופן אישי אני משתדלת להתנדב עד כמה שאני יכולה באגודה ומשתתפת ברבות מן הפעילויות שהם יוזמים. קליפים מוזיקליים, תשדירי שירות, מבצעי אימוץ, מופעים וראיונות טלוויזיוניים.

במהלך פינוי יישובים וגם במהלך המלחמה בצפון פתחנו יחד קו פתוח למשפחות שעזבו את בתיהן ונאלצו לפעמים להשאיר את בעלי החיים שלהן מאחור. אני עדיין מאמינה שהגברת המודעות והתרומה הקטנה של כל אחד מאיתנו יכולה לשפר את מצבם העגום של חתולי הרחוב בישראל. תנו להם בית, האכילו אותם במקומות מסודרים ובעיקר- אל תפגעו בהם.