אז למה בעצם יש לנו פופיק, מה הוא עושה באמצע הבטן, מדוע לפעמים הוא בולט החוצה והאם זה מסוכן? ביקשתם לדעת, ולא נשאיר אתכם בלי תשובות.
הטבור המכונה גם אומביליקוס, הוא בעצם צלקת של חבל הטבור שהזין
אותנו בעודנו ברחם. חבל זה מחובר מהעובר אל השליה
של האם, דרכה עוברים חומרי מזון ובניין אל העובר וחומרי פסולת מהעובר לאם. השליה מתפקדת גם כמסננת המגינה מפני חדירת מזהמים לעובר, וגם כאיבר שמייצר ומפריש הורמונים.
לפני הפופיק - העובר מחובר לחבל הטבור ברחם
חבל הטבור מחובר אל בטן העובר. חיבור זה יוצר מעין שקע בשל היצמדות העור אל השרירים שתחתיו, בנקודת החיבור של חבל הטבור. לאחר הלידה וחיתוך חבל הטבור, מתנוון החלק שנותר על הילוד ובתוך מספר ימים נושר.
מה שנותר באותו מקום הוא צלקת הנראית אצל רובנו בצורת שקע. אצל כ-10 אחוז מאיתנו, נראה הטבור בצורת בליטה קטנה היוצאת מהשקע. צורת הטבור תלויה בצורת היווצרות הצלקת לאחר נשירת חבל הטבור. הצלקת נוצרת תוך שינויים במתח פני העור המקומי, ברקמת השומן באיזור ובמתח הקיים בקיר הבטן.
חלק מהתינוקות נולדים עם בקע טבורי
(הרניה אומביליקלית), מצב בו איברים בבטן חודרים דרך נקודת חולשה בקרום הבטן. התוצאה היא בליטה של הטבור. לעתים
הבליטה גדולה מאוד וגורמת לאי שקט אצל התינוק. במרבית המקרים הבקע חולף סביב גיל 5.
עם זאת, לעתים מתרחש מצב בו האיברים (כמו המעיים) שצנחו דרך נקודת החולשה, נכלאים באותה נקודה ולא ניתן להחזירם באמצעות לחיצה. מצב זה הוא מסוכן, עלול להביא לנמק של האיברים ודורש טיפול רפואי דחוף.
כאמור, במרבית המקרים בקע טבורי הוא מולד. עם זאת, הוא עלול להופיע גם אצל נשים בהריון, בשל לחץ תוך בטני גבוה במהלך ההריון, לאחר ניתוחים, או אצל מבוגרים שנולדו עם בקע טבורי שלא גרם לכל בעיה בילדות.
יש לכם שאלות על תופעות המתרחשות בגוף האדם? כתבו לנו.
השאלות המעניינות יפורסמו במדורים הבאים.
