פני הדור כפני הקלון
המצטערים על זיכוי הקלון של רמון צריכים להסתכל במראה. אמור לי מהו "קלון" בעיניך, ואומר לך לאיזו חברה אתה שייך
החלטת
בית-המשפט בתל-אביב, להימנע מהשתת אות הקלון על מצחו של חיים רמון, מצביעה פעם נוספת על הבעייתיות שמלווה סוגיה זו.
המחוקק הישראלי משתמש במונח "קלון" בדברי חקיקה שונים (כגון פסילת מועמדים לכנסת ולרשויות המקומיות, עבודה בשירות המדינה ועוד), אך לא טרח - ובכוונה תחילה - להגדיר מהו אותו "קלון" ואלו נסיבות יוצרות אותו.
עוד לפני כארבעים שנה קבע שופט בית-המשפט העליון דאז, המשנה לנשיא חיים כהן: "הקלון הוא פגם מוסרי (moral turpitude), המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, ו'קלון' זה צריך אמנם שיהא דבק באדם בגלל חטאו, גם לאחר המעשה והעונש". אכן, אך גם מילים יפות אלו לא די בהן כדי לקבוע אמות מידה ממשיות לבחינת הקלון שדבק, אם דבק, באדם.
בית-המשפט העליון שב והדגיש, פעם אחר פעם, כי הקלון קשור בטבורו לנסיבות שבהן נעברה העבירה. וממילא, יכולה להיות עבירה שבדרך כלל יש עמה קלון, אך הנסיבות המקלות הספציפיות שבהן נעברה שוללות ממנה את הקלון. ולהיפך: יכול להיות קלון בגלל נסיבות מחמירות, בעבירה שלרוב אין עמה קלון.
בסופו של דבר קבע נשיא בית-המשפט העליון, אהרן ברק, כי נקודת החיתוך בין העבירות השונות נעשית על פי אמת מידה שהיא במהותה מוסרית. על כן, מרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמליים של העבירה, אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה. השידוך שבין הקלון והמוסר הופכים מונח זה לשיקוף פניה של החברה. אמור לי מה נחשב בעיניך "קלון", ואומר לך לאיזו חברה אתה שייך ומיהם גיבוריה.
אשר על כן, כל השמחים בשמחת זיכוי הקלון של חיים רמון וכל המצטערים על כך שמעשה מגונה שלא בהסכמת קורבן העבירה, חיילת בלשכת ראש הממשלה, לא נחשב ל"מעשה שיש עמו קלון" במדינת ישראל בשנת 2007, צריכים להישיר מבט ולהסתכל במראה. לא את בית המשפט הם רואים, אלא את פרצופם שלהם ושל החברה שבה הם חיים. פני הקלון כפני החברה, ולהיפך.
ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת "שערי משפט", מלמד משפט חוקתי במכללה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
לפנייה לכתב/ת 
בלי קלון: רמון
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
