מזכ"ל האו"ם: מאוכזב שאין סימן חיים מהחטופים

מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, קרא אמש (יום ו') ללבנון לקיים את החלטת האו"ם שהתקבלה בתום המלחמה עם ישראל, והביע אכזבה מכך שלא הושגה התקדמות בנושא שחרור החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר. "אני מאוכזב מכך שלא התקבלו סימני חיים משני החיילים החטופים, זהו נושא הומניטרי". בנוסף לפגישתו עם ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, נפגש מזכ"ל האו"ם עם יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, ועם חבר פרלמנט מטעם חיזבאללה, השר לשעבר מוחמד פניש.

במסיבת עיתונאים שקיים עם סניורה, מתח באן ביקורת על ישראל שלטענתו הגדילה בחודש פברואר ובתחילת מארס את מספר הטיסות בשמי לבנון. לדבריו, מדובר בהפרה של החלטת האו"ם 1701. בנושא הברחת הנשק לחיזבאללה מסוריה הוא אמר: "אבטחת הגבול בין לבנון וסוריה הוא בעל חשיבות מכרעת. עד כה, לא שמענו על דיווחים על הפרות של אמברגו הנשק".

לפני הפגישה עם באן אמר השר לשעבר מטעם חיזבאללה לעיתון הלבנוני "דיילי סטאר" כי מזכ"ל האו"ם יזם את הפגישה: "אנו מחכים לגלות מה יש לבאן להציע. אנו מתכוונים להעלות את נושא ההפרות הבלתי פוסקות של ישראל בכל הנוגע למרחב האווירי של לבנון. כמו כן נעלה את המשך כיבוש אדמתנו על-ידי ישראל ואת מחיובתנו להסכמים בינלאומיים, לעומת ההפרות הבלתי פוסקות מהצד השני".

פניש הוסיף שבמידה ויעלו נושאים בנוגע למצב הפנימי בלבנון, אז הוא יציג את עמדתה הרשמית של חיזבאללה והאופוזיציה. נציג חיזבאללה לא התייחס בדבריו לחיילים החטופים. 

באן הגיע למזרח התיכון לפני כשבוע. הוא ערך פגישות במצרים, ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן, עיראק ובסעודיה. בלבנון התלוו אליו נציגים מהכוח הרב לאומי המוצב במדינה, וזו התחנה האחרונה בסיורו באזור.

בעת ביקורו של מזכ"ל האו"ם בישראל אמרו בני משפחות החטופים, לאחר שנפגש עימם, כי "התחושה היא שיש מי שהנושא שלנו נמצא בראש סדר היום שלו ופועל בצורה רצינית לקבלת מידע ואות חיים מבנינו". בתום פגישתו עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמר באן שישנם דיווחים שונים בנושא החיילים החטופים - בהם לא יוכל לשתף כעת את התקשורת.

"עוד עצרת, עוד אירוע - והם עדיין לא בבית"

קרנית גולדווסר, רעייתו של אהוד, סיפרה בעצרת הזדהות בהשתתפות 1,500 אנשים שנערכה במצפה הילה, כי לפני מספר שנים נשאר בעלה בליל הסדר בבסיסו בטענה כי הוא מעדיף לאפשר לחיילים שיש להם ילדים לבלות ביחד את החג. "בפסח הזה אודי לא בבית לא מרצונו, אלא לאחר שנלקח בכוח", אמרה. "הזמן עובר ואנו מלאי געגועים. אנו רוצים לגעת ולחוש, לדעת שהם בסדר ושמטפלים בהם כראוי. עוד עצרת ועוד אירוע, עוד מאורע ועוד אזכור, עוד חג והם לא בבית.

מכאן, בצהרי יום שישי, כל אחד הולך לביתו. גם אני הולכת לביתי, אבל הבית שלי ריק. אני חוזרת לארבעה קירות עם המון זיכרונות, אהבה וזוגיות שחסרה. אני קוראת מכאן לכל המשפחות הלבנוניות שיש להן אבות ובנים הכלואים בישראל לצאת ולקרוא למנהיגיהם להחזיר את הבנים הביתה. אני בטוחה שאם שני הצדדים, אמהות ונשים בלבנון ואמהות ונשים בישראל, ילחצו ביחד על ממשלותיהם, הבנים ישובו הביתה במהרה".