עבדות ופרידום: הקהילה הזרה ועובדי קבלן מסובין

ילדי עובדים זרים בתל-אביב חוגגים סדר פסח אלטרנטיבי (יהונתן צור)

די במבט חטוף בליל הסדר שנערך ביום חמישי האחרון במרכז בית דניאל התל-אביבי, כדי להבין שארוחת החג המסורתית עודכנה ברוח ימינו. על השולחנות הונחו מצות, האפיקומן הוחבא, שירי החג הושרו והצלחות התמלאו בתבשילים, אך עשרות אורחי האירוע - משפחות מקהילת מהגרי העבודה החיות בעיר על טפן לצד פעילים רפורמים - היוו חיזיון בלתי שגרתי. "רבים מהמהגרים חיים בארץ תקופות ארוכות וילדיהם נולדים וגדלים כאן", מסביר הרב עו"ד גלעד קריב, מראשי "התנועה ליהדות מתקדמת" וממארגני האירוע שהתקיים בשיתוף מרכז "מסיל"ה" העירוני, את הסיבה לעריכת הסדר האלטרנטיבי. "התשובה לשאלה האם הם יגדלו להיות אזרחים מנוכרים לקהילת הרוב היהודית, או שביחד נצליח לבנות גשרים תרבותיים מבלי שיאבדו את זהותם המקורית, תלויה רק בנו", הוא אומר.  

"הערב הזה הוא רק נקודת ציון אחת בפעילות המשותפת של הקהילה הרפורמית עם קהילת העובדים הזרים, ומטרתו לחגוג את המפגש התרבותי והבין-דתי בינינו", מוסיף קריב. "בסופו של יום העובדים הזרים הם אלו שילוו את הסבא או הסבתא שלנו לשולחן הסדר, והם אלו שדואגים לניקיון הרחובות ובניית הארץ. אנחנו לא

יכולים להתעלם מהם ולחשוב שהם תופעה חולפת או אנשים בעלי זכויות פחותות משלנו", הוא מתקומם. "רבים מהם חיים לצדנו שנים ארוכות, ואנחנו צריכים להתייחס אליהם כאל חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית".

אנג'ל גונזלס, תלמידת כיתה ד' מתל-אביב ובת להורים מהפיליפינים, מסכימה בבלי דעת עם הכרזתו של קריב. "נולדתי פה ואני מרגישה ישראלית כמו כולם", היא אומרת. "החגים היהודים הם חלק מהתרבות הישראלית אז אני חוגגת אותם אם הם לא מתנגשים בחגים שלנו, כמו שקורה בסוכות". חייה של חברתה קרן רופין מורכבים מעט יותר, שכן היא בת לאב ישראלי ואם פיליפינית. "אני חצי יהודייה וחצי פיליפינית אז אני חוגגת חצי מכל חג - וחצי אוהבת את החגים האלה וחצי את החגים האלה", היא מספרת. "מה שאני הכי אוהבת בפסח הוא שזה חג שהוא גם שמח וגם עצוב, כי פרעה היכה בעבדים אבל בסוף כולם יצאו מזה בריאים ושלמים".

למשמע הדברים קריב מחייך, ומוסיף כי "חג הפסח מלמד אותנו להסתכל לא רק על החירות שלנו, אלה גם על חירותם של אחרים. מי שמתעמק בהגדה מבין כי המסר המרכזי העולה ממנה הוא 'ואהבת את הגר - כי גרים הייתם בארץ מצרים'. העובדים הזרים הם הדוגמה הכי קרובה לעבדות מודרנית ולחיים רחוקים מהמולדת". ואילו מרי קים שנכחה באירוע, ונשאלה האם אינו נוגד את אמונותיה, ממהרת להתרעם. "בתרבות שלנו אנחנו מאמינים שהאלוהים הוא אותם אלוהים בכל הדתות", היא משיבה. "אלוהים הוא גדול ויחיד, ולכן מעניין לראות את הדמיון והשוני בין חג הפסח לחג הפסחא - ובדיוק לשם כך נועד הערב הזה".  

"חלקנו עדיין לא יצאו ממצרים". הסדר האלטרנטיבי בי-ם (צילום: אסף בנר) 

ובינתיים, בירושלים: סדר למען עובדי קבלן

עשרות פעילים ופעילות חברתיים הסבו ביחד עם קומץ עובדי קבלן אתמול בבוקר (א'), לשולחן הסדר שהוצב במרכז כיכר ציון בירושלים. לעיני העוברים והשבים, תחת הכותרת "מצרים כאן ועכשיו" נערכו בכיכר שולחנות, מפות, ארבע כוסות ואף הגדה אלטרנטיבית שהוקראה במלואה. "המטרה היתה לדבר על משמעות העבדות והחירות", מצהיר שמולי בינג מעמותת "במעגלי צדק", שארגנה את האירוע. "חלקינו לא הפנמנו את יציאת מצרים, ובחברה הישראלית ישנם כאלה שעדיין עושקים, ומאידך אחרים שבעל כורחם עדיין נעשקים.

"חג הפסח הוא הזדמנות לעשות ביעור חמץ רוחני, ולקדם את החירות באופן אישי", בינג מדגיש. "הניצול עדיין קיים, חלקו בשל היתממות, חלקו בשל אכזריות, ומטרתנו שלנו היא להשפיע על המודעות האישית של כל-אחד מאיתנו ולסייע בפיתרון הבעיה". הנוכחות הדלה יחסית של עובדי חברות כוח אדם באירוע, איננה מייאשת אותו. "זה לא מפתיע. הרי מהפכות הו פריבילגיה של מי שיש לו זמן. ומי ייתן להם חופש כדי לבוא ולמחות?", הוא מתרעם.

"במדינת ישראל חיים למעלה מ-200,000 עובדי קבלן וכוח אדם", פותחת ההגדה שהוכנה לקראת האירוע ובה נשזרו קטעים מהמקורות. "כולנו מכירים כמה מהם, או לפחות חולפים על פניהם מדי יום. כן, זהו יעקב המאבטח בכניסה למשרד שאינו מקבל פנסיה למרות שהוא זכאי לה. כן, זוהי מיכל המנקה שנאמר לה לנקות את הקומה בה אתם עובדים בארבע שעות, אך באופן קבוע הדבר לוקח לה לפחות שש

שעות". הרצון לספר את סיפורם של העובדים מהווה לדברי בינג מטרה מרכזית, בשל היותם "עובדים שקופים, שרובנו אפילו לא אומרים להם שלום בבוקר".

האם המחאה המקורית הוכתרה כהצלחה? "מדובר במחאה מאוד אפקטיבית שתרמה משמעותית למאבק שלנו", משיב יוחאי (17), חבר בפרויקט "נאמני תעסוקה" של העמותה, במסגרתו פועלים תלמידים למען עובדי חברות הקבלן המועסקים בבתי ספרם. "אנשים עצרו, שאלו שאלות והקשיבו, ולדעתי גם הפנימו את המסר". חברו לפרויקט מאור (17), מוסיף כי "דווקא הסימבוליות של יציאת מצרים הפכה את האירוע למוצלח. זה מאלץ אנשים להקשיב, לחשוב ולעבור תהליכים קצת יותר עמוקים מאשר סתם להריע או להניף שלטים. באופן אישי אני אופטימי", הוא מסכם. "עד לפני שנה לא ידעתי דבר על הנושא והיום אני, כמו כל 300 התלמידים בבית הספר שלי, מכירים את שמו של האיש שמנקה את הכיתות".