"לא משנה איזו דרמה נכנסת לחיי, אני תמיד מוצא את המקום בתוך הראש שלי, ושם אני רואה את עצמי כאדם הכי נקי, הכי גבוה, הכי חזק והכי חכם שיכול להיות" (ליין סטיילי)
בכל חייו כיוצר וכמוזיקאי, ליין סטיילי אף פעם לא אהב לעורר הרבה דרמה. כמעט בכל פעם שעיתונאים היו שואלים אותו על הקשר בין מילותיו הקשות שבשיריו ובין חייו הקיצוניים, סטיילי היה אומר: "זו פשוט כתיבה על רגשות, על דברים מהחיים. אנחנו לא מדוכאים, לא יותר מאנשים אחרים בעולם". לצערנו, ודווקא כן כמו הרבה אנשים אחרים בעולם וכוכבי רוק אחרים, סטיילי המסכן לא צלל לעולם של דרמה, אלא לתקופה טראגית וכואבת כשהוא מותיר מאחוריו חותם מוזיקלי מדהים ביופיו ועצוב כאחד, אבל יותר מכל – נדיר.
היום לפני חמש שנים, סטיילי, סולן להקת הגראנג' "אליס אין צ'יינס", נפרד מהעולם. במין צירוף מקרים מצמרר, תאריך מותו של סטיילי זהה לתאריך המוות של חברו ואושיית הגראנג' הגדולה ביותר, קורט קוביין, שהתאבד שמונה שנים קודם לכן. אך סטיילי לא התאבד, ותאריך מותו המדויק התברר רק כמה שבועות לאחר שמת.
ב-19 באפריל 2002 נכנסו בני משפחתו של סטיילי לדירתו שבסיאטל, מלווים בצוות משטרתי - זאת בעקבות שיחת טלפון שהגיעה לתחנת המשטרה ובישרה על היעדרותו של סטיילי מזה כמה שבועות. על פי דיווחים בעיתונות המקומית, כשנכנסה המשטרה לדירה התגלתה גופתו בת השבועיים של סטיילי כשהיא כפופה על כורסה, ומולה טלוויזיה שעדיין פעלה. מסביב התגלו סמים מסוג הרואין, קוקאין, קראק וכמה פחיות צבע ריקות. בניתוח שלאחר המוות נקבע כי סטיילי הלך לעולמו ב-5 באפריל, בדיוק שבועיים לפני שהתגלתה גופתו. הוא היה בן 34. וככה, בצורה מביכה וטראגית כזו, הלכה לעולמה אגדת רוק מופלאה.
אלבום האנפלאגד של "אליס אין צ'יינס". קלאסי
אסור שמותו הטראגי של סטיילי ישכיח את הכישרון המטאורי שנטמן בבחור הקשוח, הרזה והביישן מסיטאל. מגזינים רבים ומומחים למיניהם כבר הגדירו את סטיילי כאחד הקולות הגדולים ביותר של הרוק במאה העשרים. והאמת היא שעם הקביעה הזו לא צריך להתווכח. בקולו הגבוה של סטיילי וב"אליס אין צ'יינס" היה קסם מוזיקלי שמצד אחד לווה במילים שחודרות לאוזן כמו סכין, קטעי גיטרה כבדים ומדויקים ובמקצבים אימתניים. מצד שני, הצלילים הביאו את המאזין לאופטימיות קוסמית. בהרבה מאוד שירים של הלהקה אפשר למצוא דוגמאות להפכים האלה, לדוגמא: "Rain When I Die", "Sunshine", "Love Hate Love" ועוד רבים.
מכל הניסים המוזיקליים שזרמו בין ארבעת חברי הלהקה (תחילה עם הבסיסט מייק סטאר ואחר כך עם מחליפו מייק אינז), הנס הגדול ביותר הוא כנראה השילוב בין סטיילי לבין המוח של הלהקה, הגיטריסט והיוצר ג'רי קנטרל. בסיטאל של שנות התשעים, סטיילי וקנטרל היו כמו מכסה לסיר. בעוד סטיילי עסק לרוב בטקסטים שלו בהתמכרותו הנוראית, קנטרל תהה על משמעות החיים – יחד הם היו לשני בוקרים שאותם אין סיכוי להביס. בכל הקשור להרמוניות ווקאליות, קנטרל וסטיילי הביאו לעולם הרוק שילוב אותו לא שמע הקהל אולי מאז לנון-מקרטני.
בכל אלבומיה של "אליס אין צ'יינס" וגם באלבום הופעת האנפלאגד הקלאסי, בקולותיהם של השניים יחד יש נגיעה משמיים, וזאת בנוסף ליכולת המקורית והאדירה של קנטרל על הגיטרה והצעקות המצמררות של סטיילי במיקרופון.
אבל אחרי תשע שנים, כשמאחוריהם אלבומי מופת וים של מטענים, הקשר בין סטיילי ללהקה הלך והתפוגג, והאמת שגם הקשר בין סטיילי לחיים שלווים הלך והתפוגג. בשנת 96' זוגתו של סטיילי הלכה לעולמה לאחר בעיות בלב שנוצרו בעקבות שימוש בסמים, וסטיילי שקע עמוק עוד יותר לתוך הדיכאון וכמעט ולא יצא מדירתו. בתוך כך, במהלך שנות התשעים סיאטל הפכה למעצמת הירואין ענקית. ב-98' נרשמו 144 מקרי מוות בעקבות השימוש בסם המפלצתי ובשנת 2000 המשטרה דיווחה על יותר מ-40,000 משתמשים בעיר.
כמה שנים לאחר ההידרדרות של סטיילי, קנטרל המשיך לקריירת סולו והוציא שני אלבומים מצוינים, את האחרון, "Degradation Trip", הוא הקדיש לסטיילי, שהלך לעולמו כחודשיים לפני צאת האלבום. בשלב מאוחר יותר גם חזרה "אליס אין צ'יינס" לסיבובי הופעות, עם הזמר ווילאם דובל שנכנס לנעליו של סטיילי.
חמש שנים אחרי מותו של סטיילי, המוזיקה של צ'יינס עדיין חיה ובועטת. גם בישראל תוכלו למצוא להקות צעירות שמושפעות ישירות מהצלילים הכבדים והרכים של אותה להקה אגדית. בימים הקרובים ייערכו כמה ערבים מיוחדים שיציינו את יום מותם של סטיילי וקורט קוביין. ספיישל מוזיקת גראנג'
ייערך הערב (ה') בסינמטק ראש-פינה ומחר (ו') בסינמטק תל אביב, שם יקרינו הופעות וסרטים נדירים של הלהקות המובילות. הערב (ה') תיערך מחווה מיוחדת ל"אליס אין צ'יינס" במועדון הסבליים בתל אביב, וגם בליין האלטנרטיב שברחוב הרב ש"ך 12 בתל אביב, יוקדש הלילה (ה') לזמרי הגראנג' הגדולים: כריס קורנל, אדי וודר, קורט קוביין וליין סטיילי.
