עבדי קבלן
עבדים היינו לפרעה במצרים - וכעת לסרסורי כוח-האדם, כאן בישראל. אז איך אתה ישן בלילה, מנהל חברת אבטחה יקר? איך אתה נרדם?
הוא מרוויח 19.28 שקלים לשעת עבודה, אפילו לא שקל פחות או אגורה יותר. עובד 12 שעות רצופות, לפעמים גם 14, 15 ו-16. לא, הוא לא מקבל תשלום על שעות נוספות, גם לא על עבודה בשבת. את ערב ליל הסדר הקרוב הוא שוב יבלה בעמדת השמירה בכניסה למפעל.
העובדים במפעל אוכלים בחדר האוכל. מסודר שם, ארוחות חמות, מבושלות, עם מנה בשרית בכל יום. אבל הוא, עובד אבטחה שכמותו, מביא סנדביץ' מהבית. הוא עובד שם כבר יותר מחצי שנה, אבל לא שילמו לו פנסיה, למרות ש"צו ההרחבה" מחייב את המעסיק שלו - שפשוט מצפצף על החוק. בסוף השנה לא יקבל דמי הבראה, גם לא דמי חופשה. אם יפוטר לא יקבל פיצויים; יטענו שהתפטר מיוזמתו. אולי יאשימו אותו שניסה לגנוב מהמפעל. הוא לא יעז להתלונן. ברגע שיתעורר החשד, ולו הקל ביותר שהעז, יפוטר לאלתר. ואיש לא יניד עפעף. את מקומו יתפוס עבד אחר, שיעמוד ויסכן את חייו עבור שכר זעום.
איש מ-19 מפקחי העבודה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לא יגיע אליו לעמדת השמירה. איש לא ישאל מיוזמתו על התנאים שבהם הוא מועסק. גם לא עובדי המפעל. הם יחלפו על פניו כמו היה בועת אוויר חלולה. אולי מי מהם יפטיר לעברו "שלום" ו"חג שמח", רק כדי לצאת ידי חובה. לא, הוא לא מעניין אף אחד. פשוט אף אחד.
אז איך אתה ישן בלילה, מנהל חברת אבטחה יקר? איך אתה נרדם? אתה ישן היטב, הכל מוכן לקראת חג החירות? זכרת לדאוג למתנות לעובדים? הרי הם לא באמת העובדים שלך, הם עובדים אצל מישהו אחר, אתה רק מקבל כמה שקלים על התיווך. כמעט ושכחתי.
מאז הפרויקט הגדול של הפירמידות במצרים, לא נפגש העם היהודי עם תופעה רחבה כל-כך של עבדות. עבדות מודרנית, משוכללת, עם גיבוי של פקידי האוצר. עבדות עם תפישת עולם, עם אידיאולוגיה, עם תחושת שכנוע עצמי גבוהה של מי שהפרוטה נמצאת בכיסו על גב האחרים. עבדות עם לוביסטים חזקים בכנסת, כאלה שדואגים לדחות, לטרפד ולקרקע שוב ושוב חוקים המנסים להציל, ולו במעט, את מעמדם וכבודם של עובדי הקבלן, השירותים, האבטחה, השמירה, הניקיון וחברות כוח-אדם. את העבדים שעוברים כמו סחורה, בעוד הסרסור - מנהל החברה - מקבל עבורם את דמי התיווך.
נראה שאיש אינו מוכן לחשוף או לזעוק בקול רם את השקר הנורא הנקרא חברות שירותים וכוח-אדם. השיטה עובדת מצוין. כולם נהנים, פרט לעובדים עצמם. ומצטרפים אליהם עשרות-אלפי עובדים זרים, שהתקבצו ובאו לכאן ממדינות העולם, מבלים מאות שעות בחודש על הפיגומים, בונים את בתינו, את ערי ישראל. לפעמים נופל אחד מהם, לפעמים נפצע, לעתים נהרג. לא נורא, אנחנו סבלנו במצרים, אז הם יסבלו קצת אצלנו, הזרים. וילדים, מאות ואולי אלפי בני-נוער, קוטפים בגב כפוף ירקות ופירות בשדות, סוחבים סלים בשווקים של עכו, נתניה ובאר-שבע, עושים הכל כדי שיהיה לכולנו מה לאכול בארוחת החג הקרבה ובאה.
עבדים היינו לפרעה במצרים? וכעת לסרסורי כוח-האדם, כאן בישראל. עתה בני חורין? לא בטוח בכלל. כנראה שלא.
הכותב הוא דובר "הנוער העובד והלומד" ורכז האיגוד המקצועי לנוער בתנועה
לפנייה לכתב/ת 
כמו בועת אוויר במפעל
צילום: גיל נחושתן, אביגיל עוזי
מומלצים
