מוסר השכל מלונדון לישראל
גם אחרי מלחמה מרה, האגו והכוחניות של ישראל לא שחררו את החטופים; האיפוק והצניעות הבריטיים דווקא כן
רבים ניסו להמר, כיצד תסתיים פרשת המלחים הבריטים באיראן: מה יעלה בגורלם של 15 השבויים? איך תגיב בריטניה? מה תהיה עמדת העם הבריטי? ומה תאמר טהרן?
בישראל טבעי היה לחשוב שהצעד הראשון והמיידי בו צריך לנקוט, בפרט כאשר מדובר במעצמה כמו בריטניה, הוא לפתוח במלחמה ישירה עם איראן על מנת לשחרר את השבויים. מלחמה שכזאת לא הייתה עולה ביוקר לעורף הבריטי, המרוחק מאוד מהמפרץ; במקרה הכי גרוע, המחיר עלול היה להיות הריגתם של השבויים - וסבל רב לעם האיראני. בתקופה בה באופן עקרוני, המערב מתאחד סביב מדיניותה האנטי-איראנית של וושינגטון, ועם דעת קהל עולמית העוינת את הממשל בטהרן - קל היה לבריטניה לצאת במלחמה "מוצדקת" שכזו.
גם לצד האיראני היו סיבות טובות לצאת לעימות צבאי: חדירת המלחים הבריטים למימיו הטריטוריאליים היווה סיבה לגיטימית להתעקשות על אי שחרורם של מפירי חוק בינלאומי. מלחמה פוטנציאלית בין איראן לבריטניה הייתה יכולה להיות הזדמנות פז בידי האיראנים לפתוח במערכה אזורית כוללת - אם באמת מעוניינים הם בחזית כזו, כפי שטוענות ישראל וארצות-הברית.
אלא שהממשלה בלונדון בחרה באיפוק ובזהירות, ואילו זו שבטהרן הפתיעה את כולנו ואכזבה את שונאיה, המחכים להזדמנות לפתוח במלחמה נגדה. אחמדי-נג'אד שחרר את החיילים והחזיר אותם הביתה כמתנה לעם בבריטניה, עם מסר ברור מוסרי וחיובי, לפיו אין הוא מעוניין לפתור את הבעיה באלימות - מסר שחזר גם בנאומו של בלייר אל העם האיראני.
השבועיים האחרונים מחזירים אותנו לימים הראשונים של מלחמת לבנון השנייה, ומראים לנו את האופציה שישראל פספסה באותה תקופה - לא רק עם לבנון, אלא אף עם האזור כולו. הניסיון האיראני-בריטי מעיד על מה שהיה אפשר להשיג, אילו הייתה ממשלת ישראל יוזמת ערוץ הידברות עם חיזבאללה וממשלת לבנון על מנת לפתור את בעיית החיילים החטופים. את ההזדמנות הזאת ניתן היה גם לנצל לפתיחה במשא-ומתן לשלום אזורי כולל. כל זאת, כמובן, אם רק הייתה ישראל מבליגה וממתינה בסבלנות.
הסיבה למלחמה מצידה של ישראל הייתה הפרת הגבול הבינלאומי מצד חיזבאללה, חטיפתם של שני חיילים על-ידי הארגון והריגתם של אחרים. זו הייתה סיבה מספקת עבור ממשלת ישראל לפתוח במערכה נגד מדינה שכנה, ולאלץ שני העמים להמשיך ולחיות בטראומת המלחמה. הלבנונים ימשיכו להתאבל על אלפי ההרוגים וההמונים שנפצעו, וימשיכו למפות את ההרס בעשרות כפרים וערים בדרום. גם ביטחונם של תושבי הצפון בישראל לא היווה שיקול בעל ערך לבחירה באופציה לא-צבאית לפתרון הבעיה, ההיפך הוא הנכון: המדינה הפקירה במלוא מובן המילה את אזרחיה, שעדיין סובלים מהשלכות המלחמה.
ממשלת ישראל לא חיכתה ימים או שבועות, כי אם שעות ספורות. כשהאגו הפוליטי של מנהיגיה הנבחרים משתלב עם שפת הכוח והכוחניות, נראה שלא נותר מקום להידברות ומעט צניעות כאמצעי בסיסי לפתרון משברים ויישוב סכסוכים. השילוב הקטלני הזה מביא לעיוורון פוליטי ומוסרי מוחלט, שתוצאותיו במקרים רבים הן בלתי הפיכות. ומכל מקום, את החטופים הישראלים השילוב הזה עדיין לא שחרר.
הכותבת היא פעילת זכויות אדם וחברה בארגון "תעאיוש"
הסבלנות השתלמה
צילום: איי אף פי
מומלצים
