לצד גלעד שליט, על כף המאזניים מונח גם גורלם של רבים אחרים, שהעסקה המתגבשת לשחרורו עלולה לעלות בחייהם
פורסם:
08.04.07, 07:46
בקרוב, כך מדווח בתקשורת, עשויה להיסגר עסקה לשחרורו של גלעד שליט. ניתן להניח כי יהיה זה שידור חוזר של עסקת ג'יבריל, בה שחררה ישראל 1,150 מחבלים תמורת שלושה חיילים חטופים. בעסקה ההיא נפרצו כל גבולות הסבירות ביחס להחלפת שבויים. למרבה הצער, העסקה הנוכחית, המנוהלת על-ידי הממשלה הכושלת בתולדות המדינה, צפויה להיות גרועה עוד יותר.
עם ישראל למוד הסבל התנסה רבות בעברו הקרוב והרחוק בדילמה הקשה הכרוכה בפדיון שבויים. לצד ההלכה הנחרצת, האומרת כי "אין מצווה גדולה כפדיון שבויים", הגבילה ההלכה ואמרה: "אין פודים את השבויים יתר על דמיהם", דהיינו: אסור להפריז במחיר אותו מוכנה הקהילה לשלם תמורת חטופים יהודים. הגבלה זו נובעת מהחשש המוכח, כי המחיר הגבוה ששולם פעם אחת יעודד את חטיפתם של יהודים רבים נוספים. על רקע הלכה זאת סירב המהר"ם מרוטנברג, גדול רבני אשכנז במאה ה-13, להשתחרר מכלאו תמורת סכום עתק שדרש תמורתו הקיסר הגרמני רודלוף הראשון. בני קהילתו של המהר"ם אספו את הסכום הנדרש ורצו לשחררו, אבל מנהיג יהודי דגול זה בחר למות בכלאו לאחר כשבע שנות בדידות וייסורים, ואף קבורתו התעכבה עוד 14 שנים נוספות.
שאלת המחיר הסביר בעסקאות כגון אלו הינה מהותית ביותר וחייבת להימדד על-פי קריטריון אחד: האם המחיר שהמדינה משלמת מחמיר את המצב ומעודד את החטיפה הבאה, או שרק משאיר את הסכנה במצבה הנוכחי? על רקע זה, כל הסכמה למחיר איכותי יותר מהפעמים הקודמות, כגון: שחרור מחבלים עם דם על הידיים או שחרורו של אסיר המהווה סמל כמו ברגותי - הינו אסור, עם כל הצער הכרוך בכך.
מובן שלא ניתן להתעלם מהצער הרב של החייל החטוף ומשפחתו. המחשבה האיומה כי גלעד חי ומצוי יחסית קרוב, אולם לא משוחרר עקב התעקשות ישראלית על המחיר תמורת שחרורו - קשה מנשוא. מבחינה זו, פעילותו של נועם שליט למען שחרורו המהיר ביותר ובכל מחיר - הינה מובנת, מוצדקת וטבעית לכל אב שבנו נמצא במצוקה כה גדולה. דווקא על רקע מצוקה נוראה זו, חייבת הממשלה לבחון את הסוגיה הזאת אך ורק מנקודת המבט של טובת כלל הציבור, ולא מזו של האב האוהב את בנו ומייחל לשחרורו המיידי.
החלטות הרות גורל רבות מתקבלות לפי הקריטריון של טובת הכלל, לעתים אף בידיעה ברורה כי כתוצאה מכך, אזרחים רבים ייפגעו ואולי אף ישלמו בחייהם. סוגיית הסחר באיברים היא דוגמה אחת: קשה מאוד לעמוד בפני בכיו של אב, הזקוק נואשות לכליה עבור בנו הנוטה למות. ולמרות זאת, המדינה לא תאפשר לו לרכוש כליה מצילת חיים מאדם המוכן למכור את זו שלו. על עקרון זה מבוססת גם חלוקת התקציב בכללותה: תקציב הבריאות קובע בפועל מי יחיה ומי ימות; תקציב הרווחה - מי יחיה בדלות ובהזנחה ומי יוכל להיחלץ מחיים מנוונים.
על רקע זה של טובת כלל הציבור, חייבים להתנגד לעסקה המתגבשת. הלוא רבים מהמשוחררים בעסקאות הקודמות שבו לפגע באזרחי ישראל. לפיכך, לא רק גורלו של גלעד שליט עומד על כף המאזניים, אלא גם זה של רבים אחרים. אלה אינם ידועים, ולכן לא ניתן להעלותם לשידור, אולם עדיין חובת הצלתם - או חלילה, האחריות למותם - מוטלת על ממשלת ישראל בכל החלטה שתקבל.
משך שנים ארוכות הנחתה את ישראל המדיניות שלא
להיכנע לטרור ולסחטנות בזמן חטיפה. בשם אותה מדיניות נשלחו חיילנו לאנטבה הרחוקה וחילצו בהצלחה מעוררת כבוד את כל החטופים, גם במחיר סיכון ואובדן חייהם ובראשם יוני נתניהו. כך גם נהגה המדינה בחטיפת הילדים במעלות ובזו של נחשון וקסמן, הגם שלמרבה הצער, המבצעים הללו כשלו. יותר מתמוה הוא המצב הנוכחי, שבו גלעד שליט נמצא ברצועת עזה (לפחות לפי מה שידוע בציבור), ואילו מדינת ישראל לא מממשת אופציה צבאית לשחרורו.
על רקע הנכונות הישראלית הגורפת לבצע את עסקת גלעד שליט כמעט בכל מחיר, למרות סכנותיה הרבות - קשה שלא להזכיר את יונתן פולארד. פולארד הינו חייל ישראלי ללא מדים, שישראל לא רק שאינה דואגת לשחרורו - אלא במודע מתעלמת ממנו. ללא כל נקיפות מצפון היא מניחה לו להינמק בכלא כבר כמעט 22 שנים. פעילות למען שחרורו אינה כרוכה בכל סכנה לאזרחי ישראל, ולמרות זאת מעדיפה המדינה משא-ומתן עם חמאס, שתוצאותיו ההרסניות ידועות מראש, על-פני משא-ומתן פשוט וחסר כל סיכון עם ידידתנו הגדולה.
