מקלות הליכה: סמל של סטטוס חברתי
לדני סימון אוסף של 40 מקלות הליכה מיוחדים במינם. כמו למשל מקל הליכה שבתוכו ערכה של רופא או מקלו של הגנן שהופך למזמרה, וגם כמה מקלות עם פרצופים "יהודיים" במיוחד
מקל הליכה לא היה מיועד בעבר רק למוגבלים או קשישים. מקל ההליכה היה כרטיס ביקור חברתי. כך מספר לנו אספן מקלות ההליכה, דני סימון.
"יש לי רק 40 מקלות הליכה, כי אני לא מאלו שנותנים לאוסף להשתלט עליהם. כאשר אני שם את ידי על מקל שחיפשתי, אני רוכש אותו, ומוכר את המקל הכי פחות איכותי שיש לי. ככה כמות המקלות נשארת זהה אבל איכות האוסף עולה.
"יש מקלות שהם כלי נשק לכל דבר, כגון מקל שממנו נשלף פגיון, מקל רעל המתיז תרסיס, ואפילו רובה ציד ה'מוסלק' כולו בתוך המקל. אני לא מתחבר למקלות הנשק כי זה נוגד את האופי שלי, אבל באוסף שכזה מן הראוי שתהיה לכלי הנשק נציגות כלשהי, אף על פי שהם אלו שהכי מעניינים את אורחי".
ומהו המקל האהוב עליו ביותר? מקלו של רופא. בתוכו אזמלים מחוטאים, תחבושות, פתיליית כוהל, מזרק, יוד ואבקות רפואיות - כולן מונחות בתוך הגליל הצר. "זה לא גימיק. הרופא היה מסתובב עם המקל הזה, ובשעות חירום היה משתמש בערכה הפנימית לניתוחי שדה", הוא מספר.
כמו הרופא, גם לבעלי מקצוע אחרים מקלות הליכה משלהם: אצל הצלם תמצאו חצובה נשלפת, לחייט מקל הכולל סרט מדידה, לצייר - צבעים ומכחולים, לגנן מקל שהופך למזמרה, ובמקלו של מגדל הסוסים מוט המודד את גובה הסוס ועוד.
מקלו של כורה הפחם
"המקל היה כה חשוב באותה תקופה, עד כדי כך שהיתה תורה שלמה כיצד לנשוא אותו נכון או ללכת עימו מתחת לבית השחי. המבט הראשון היה אל עבר המקל כי הוא ייצג את בעליו. אמנם היו מקלות שלא הכילו מאומה בתוכם, אבל ה'ראש' שלהם שימש כשלט חוצות כמו למשל במקרה של כורה הפחם.
ראש המקל נשא בגאון את סמל כלי העבודה שלו, וכאשר הכורה היה מחפש עבודה, הוא היה נכנס לפאב השכונתי כשהוא אוחז במקל באמצעו - מה שהיה מציג לכל היושבים את ראש המקל החשוף עם סמל המקצוע. זה היה אות שהכורה פנוי לעבודה. כאשר הכורה היה מוצא עבודה ושב לפאב ללגום בירה, היה אוחז את המקל בראשו ולמעשה מסתיר את סמל המקצוע, כי הוא כבר היה מועסק", מספר סימון.
באוסף של סימון מקל שיוצר מייד לאחר המצאת הסוללה. זו מצאה את דרכה לראש המקל כשבקצה התחתון שלו האירה נורה זעירה את המדרגות לגבר שעולה בהן.
"אני כבר לא מחפש כמו פעם מקלות נוספים כדי להעשיר את האוסף שלי", הוא אומר. "אבל יוצא דופן מקל שהיה לי, מקלו של הכנר - שכינור אמיתי היה מובנה בגוף המקל. זהו מקל נדיר ויקר ביותר, ולצערי הוא התרסק לרסיסים בתאונה מצערת. אז אם יש מקל אחד שיעשה אותי מאושר זהו מקל כינור אחר".
באוסף של סימון שני מקלות מיוחדים שראשיהם פרצופים "יהודיים", עם אף בולט כמו בקריקטורות האנטישמיות. "מדובר במקלות מתקופת דרייפוס ושיא האנטישמיות שכבשה את אירופה", הוא מספר. "היהודים הגאים החליטו להגן על כבודם והכינו את המקלות כשהאף הענק הפך אותם לכלי נשק מאוד מסוכן. היהודים שהלכו עם המקלות הללו אמרו שאם להם יש אף גדול אז לפחות שתהיה אפשרות לפצוע עימו את הגויים שהתנכלו אליהם.
"בדרך כלל אוספים שכאלה נעלמים עם היעלמותו של האספן", אומר סימון, "אבל לשמחתי בני מיקי מאוד אוהב את אוסף המקלות ואני בטוח שזה יקשט יום אחד את הבית שלו".
