שירת המופלטה
לפי סיקור המימונה בתקשורת, מורשתם של יוצאי מרוקו מסתכמת בנשים מענטזות, צהלולים ועשן של מנגלים
ליבם של המצדדים בהפיכתה של ישראל לחברה רב-תרבותית אמור להתרחב, בראותם כיצד המימונה הולכת ורוכשת לגיטימציה רחבה בקרב הציבור. יתרה מזאת, הם אמורים להתמוגג בראותם כיצד החברה הישראלית אינה מסתפקת בכך שהיא מכבדת את יוצאי מרוקו ואת רצונם לטפח את מורשתם התרבותית, אלא אף מאמצת מורשת זו לחיקה. ולראיה - המימונה הופכת לחג לאומי של ממש.
מה עוד צריך לקרות כדי להכריז על מותה של אידיאולוגיית כור ההיתוך, שביקשה להדביר את העושר התרבותי של הקהילות היהודיות השונות וליצור במקומן קולקטיב הומוגני, המאופיין באחידות לשונית ותרבותית? מה עוד יכולים יוצאי מרוקו לבקש כדי לפצותם על היחס המתנשא, שהופגן כלפיהם בעבר על-ידי האליטות הפוליטיות והתרבותיות בישראל? מאומה, כך נדמה.
הפיכתה של המימונה לחג לאומי מלמדת, יש שיאמרו, כי המסע הארוך והמייסר של יוצאי מרוקו להשתלב באופן מלא בחברה הישראלית ולהתנחל בליבו של הקונצנזוס התרבותי שלה הגיע לסיומו המוצלח. מרד ואדי סאליב ומאבקם של הפנתרים השחורים, הם יוסיפו, מעלים הדים חלושים בלבד, שמקורם בזמן אחר ובחברה אחרת. שחר חדש הפציע על החברה הישראלית.
אך לפני שנמהר לברך על המוגמר, יש מקום להרהור נוסף. האמנם זוכה המימונה למקום של כבוד בתרבות הישראלית המשותפת? אם לשפוט על-פי הכיסוי התקשורתי המוקדש לה, הרי שמורשתם של יוצאי מרוקו מתמצה בנשים הנותנות קולן בצהלולים ומענטזות למקצב הדרבוקה, כאשר ברקע מתאבך ועולה עשן המנגלים. הבולטות הניתנת לגילויי שמחה מסוג זה לא בדיוק מסייעת לשלב את המורשת המרוקאית בתרבות הישראלית. להיפך: היא מעודדת את קיבועה כדבר נחות וסר טעם בתודעה הציבורית.
כאשר אלה פני הדברים, גדול נזקה של המימונה מתועלתה ליוצאי ארצות ערב בכלל וליוצאי מרוקו בפרט. יש לזכור כי קיים קשר רופף בין האופן שבו עוצב צביונה של המימונה בשנים האחרונות בישראל, לבין האופן שבו חגגו אותה יוצאי מרוקו במולדתם הישנה. שם היא נחוותה כאירוע משפחתי צנוע, ואילו כאן היא מתגבשת, בעידודם של עסקני קהילה דהויים ומתווכי תרבות מוגבלים, כאירוע ציבורי נעדר ייחוד והדר.
התזמורת האנדלוסית בבנייני האומה
המורשת התרבותית של יוצאי מרוקו מכילה הרבה יותר ממה שעסקני הקהילה טורחים להראות והרבה יותר ממה שמתווכי התרבות מוכנים לראות. התגבשותה של המימונה כאירוע התרבותי המרכזי של יוצאי מרוקו דוחקת לקרן זווית מרכיבים אחרים ונשגבים יותר של מורשתם התרבותית. כתוצאה מכך היא מחבלת ביכולתם של מתווכי התרבות להרהר באפשרות לשילובם של מרכיבים אלה בתרבותה המשותפת של ישראל.הבה ניתן לדמיוננו להפליג אודות שילוב אפשרי מעין זה. המועד: חגיגות יום העצמאות. המקום: בנייני האומה בירושלים. הנוכחים: ההנהגה הפוליטית והתרבותית של ישראל. האירוע: קונצרט של התזמורת האנדלוסית, הכולל פרקים נבחרים מהרפרטואר העשיר והאיכותי של המורשת המוזיקאלית של יהדות מרוקו. מדוע לא?
אך גם אם ההרים ירקדו כאילים, ועוד יבוא היום שבו הפנטזיה הזו תתממש, אין בכך די. בניגוד לאופן שרבים ממבקריה מתעקשים לסלפה, הרב-תרבותיות סולדת מג'סטות חלולות של סובלנות תרבותית והיא אינה מסתכמת בסמלים ובריטואליים פולקלוריסטיים. להכרה תרבותית חשיבות רבה רק כאשר ננקטת לצדה מדיניות כלכלית, שמטרתה לפצות על עוולות העבר ולתקן את עיוותי ההווה.
כאשר היחס למורשת תרבותית כשלהי מאופיין בבוז ובהתנשאות, הוא מעודד בדרך כלל הקצאה לא-שוויונית של משאבים, זכויות והזדמנויות לנשאיה של מורשת זו. עוד ארוכה הדרך עד שמקומן של עוולות מסוג זה ייפקד מהמציאות החברתית בישראל - הן רק פושטות ולובשות מחלצות חדשות, ורק פוגעות ביתר שאת באלה שזה מקרוב באו (יוצאי אתיופיה, יוצאי חבר העמים ומהגרי עבודה). לכן, התועלת הצומחת מניסיון כלשהו לשקם את הדימוי התרבותי של קבוצות שונות תהיה מוגבלת ביותר, אם לצד ניסיון כזה לא קיימת נכונות לנקוט צעדים לתיקון הפגיעה החומרית בהן.
צעדים מסוג זה יכולים לכלול, לדוגמה, רפורמה אגרארית, שתעביר לרשותן של ערי הפיתוח, שחלק ניכר מתושביהן הוא דור שני ושלישי של יוצאי מרוקו, משאבי קרקע, אשר נמצאים כיום שלא בדין בידיהן של המועצות האזוריות. בכוחה של רפורמה כזו להעמיד לרשותן של ערים אלו עתודות קרקע לבנייה ולמסחר, ולפתור באמצעות פעולה זו חלק ניכר ממצוקותיהן הכלכליות. כמו כן, ניתן לפתח בערים אלו תשתיות כלכליות ותעסוקתיות, שיסייעו לתושביהן לשפר באופן ניכר את מעמדם הכלכלי. ניתן לערוך רפורמה יסודית במערכת החינוך, במטרה לצייד את ילדיהם בחינוך איכותי, שיצעיד אותם בבטחה אל העתיד. רק כאשר מתחייבת החברה לקדם רפורמות מסוג זה - בנוסף לשילוב אמת של המורשת התרבותית של כלל אזרחיה בתרבותה המשותפת - אנו למדים שהיא אכן מכבדת אותם ומוקירה את תרבותם.
פרופ' יונה מרצה וחוקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון ון-ליר בירושלים
פורסם לראשונה 09/04/2007 21:40
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
