השקל חזק מדי? להיפך

השקל חזק מדי? ואולי הוא דווקא חלש מדי?

לראשונה הגיע שערו של הדולר ל-4.13 שקלים לפני שמונה שנים, סביב חג הפסח 1999. היו אלה חודשים של שקט יחסי בחזית הכלכלית; דולר אחד נסחר תמורת 4.10 עד 4.15 שקלים, והשער הזה נתפש כ"נכון" וכמשקף את שיווי המשקל בשווקים. כעת נטוס שמונה שנים קדימה ונשאל את עצמנו: מה צריך להיות מחירו של דולר אחד כיום, בהתחשב בהפרשי האינפלציה בין ישראל וארצות-הברית מאז אביב 1999?

ההתייחסות להפרשים מבטאת את הדעה הכלכלית הרווחת, שאינפלציה מהירה יותר בישראל מאשר באמריקה מחייבת פיחות בשקל מול הדולר. שיפוע ה"אלכסון" המפורסם, שעל-פיו אמור היה השקל להיחלש במרוצת שנות התשעים, ביטא את דפוס המחשבה הזה: שיעור הפיחות הרצוי של השקל שווה להפרש (או נכון יותר לחילוק) של שיעור האינפלציה השנתי בארצות-הברית בזה שבישראל. למשל: אם האינפלציה שם היא 2% וכאן 8%, דרוש פיחות של 5.5% (1.08 חלקי 1.02 פחות 1) בשער השקל, כדי למנוע התחזקות מיותרת של המטבע הישראלי.

נשוב לשאלתנו: בהתחשב בהפרשי האינפלציה, מה צריך היה להיות פיחות השקל מול הדולר בשמונה השנים האחרונות? את התשובה מספקים הנתונים הבאים: מפסח 1999 ועד פסח 2007 עלה מדד המחירים לצרכן בישראל בכ-12% (1.4% לשנה), ואילו מדד המחירים לצרכן בארצות-הברית עלה בכ-24% (2.8% לשנה). כלומר, קצב האינפלציה שלהם היה כפול מזה שלנו. לפיכך, אילו הייתה כיום בתוקף הנוסחה של ה"אלכסון", לא רק שלא היה מתבקש פיחות בשקל - היה נדרש ייסוף חד. אם נחלק את קצב האינפלציה האמריקני בישראלי, נמצא כי מחירו של דולר אחד, התואם את הפרשי האינפלציה מאז 1999 ועד היום, הוא: 3.75 שקלים. בשער זה נשמר כוח הקניה הריאלי היחסי של המטבע הישראלי, כפי שנחגג לראשונה בחג החירות של 1999 .

אלא שהפרשי אינפלציה אינם חזות הכל. בשנים האחרונות שיפרה ישראל

 דרמטית את מאזן התשלומים הבינלאומי שלה, ואילו ארצות-הברית דרדרה אותו. הגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים האמריקני - שהוא הפער בין התשלומים לחו"ל לבין התקבולים מחו"ל - התרחב מ-300 מיליארד דולר ב-1999 ל-860 מיליארד דולר ב-2006. ההיפך קרה אצלנו: גירעון של 1.7 מיליארד דולר בחשבון השוטף של מאזן התשלומים ב-1999 הפך לעודף שמן ומשמין של 6.8 מיליארד דולר ב-2006.

ישראל השיגה את עצמאותה כלכלית; ארצות-הברית איבדה אותה. ישראל מלווה כיום כסף נטו לעולם; ארצות-הברית לווה המון כסף מהעולם. תמורות כה בוטות במאזן הכספי הבינלאומי חייבות היו לגרום לחיזוק השקל מול הדולר, בנוסף על המשתמע מהפרשי האינפלציה. אפשר לערער על הבחירה של אביב 1999 כנקודת התייחסות, כמו גם על השימוש במדדי המחירים לצרכן למדידת הפערים בכוח הקניה. אולם אי-אפשר להתעלם מהמציאות הכלכלית הישראלית החדשה: השקל, גבירותיי ורבותיי, לא חזק מדי. הוא חלש מדי, כשחולשתו מבטאת רק את מצבה הגיאופוליטי של ישראל. תנו הסדר מדיני, סלקו את האיום מטהרן - וקבלו את השער של 3.75 שקלים לדולר, ואף פחות מזה. ואז גם ריבית אירופית (3.75%) ואפילו יפנית (0.5%) בישראל לא תחליש את השקל. ניסוי גרעיני איראני כן יחליש אותו. מאוד.