שכר הלימוד עוד נמוך
גם עסקני הסטודנטים, שיצאו לשביתה מיותרת, מבינים שמערכת ההשכלה הגבוהה עומדת בפני שוקת שבורה
ארגוני הסטודנטים משביתים את המוסדות האקדמיים ומטילים בכך צל כבד על השלמת שנת הלימודים, תוך גרימת נזק בל ישוער לרבבות השבויים ביד מנהיגותם. על מה יוצא קצפם של העסקנים הללו, המייצגים בדרך כלל מיעוט מקרב חבריהם הרבים המעוניינים להשלים תארים ולצאת למשק העבודה מצוידים בכישורים אותם רכשו במערכת? הטענה המרכזית הינה על שכר הלימוד: למען הורדתו ולא העלאתו, הצמדתו לכללי ועדת וינוגרד (הקודמת) ואפילו, שומו שמים, החזר הורדה זו לתלמידי המכללות הפרטיות, שכלל אינן אמורות להזדקק לכספי ציבור.
בעולם שכולו טוב, או במדינה שאינה משקיעה את רוב אונה והונה בתקציבי ביטחון והתכוננות מתמדת למלחמה, היה נכון לצפות למתן חינוך חינם מגן הילדים ועד לסיום האוניברסיטה. ברם, לא במדינה כזו אנו מצויים, כי אם במציאות הדוויה של הווייתנו הקיומית. על כן משלמים אצלנו עבור השכלה גבוהה - והשאלה היא איזה מרכיב יהווה שכר הלימוד בעצמאות התקציבית ובאוטונומיה האקדמית של האוניברסיטאות. ככל שהן תהיינה תלויות במימון ציבורי, כך תהיינה פחות חופשיות לכלכל את מעשיהן על פי הבנתן וללא פיקוח או התערבות שלטונית או אחרת בהתפתחותן. זהו עקרון שגם הסטודנטים אמורים להיאבק על שמירתו.
לאור זאת, העלאת שכר הלימוד בשיעור משמעותי הינה כורח בל יגונה, משום שמערכת ההשכלה הגבוהה עומדת בפני שוקת שבורה, לאחר שנות קיצוץ מסיבי בשיעור מצטבר של 20 אחוז(!) בתקציביה בשנים 2005-2000. חלק ניכר מקיצוץ זה נבע מ''הישגי'' הסטודנטים בהמלצות ועדת וינוגרד, תוך ידיעה מפורשת שהאוצר לא "ישלם פעמיים", היינו: גם הנחה לסטודנטים בהיקף של עד 50 אחוז וגם החזר מלא של ההורדה למערכת. מי נפגע מהורדה זו, ומי ייפגע אם לא יועלה שכר הלימוד באותו שיעור? נכון, בראש ובראשונה הסטודנטים ועימם המוסדות להשכלה גבוהה, ולמעשה - מדינת ישראל, ההולכת ומאבדת את המעוז האחרון של עוצמתה.
השחיקה בתקציבי האוניברסיטאות הביאה לפגיעה בכל מה שהסטודנטים זכאים לקבל מהן: פחות מרצים, פחות מתרגלים, כיתות גדולות וצפופות, היעדר יחס אישי ויכולת לטפח כל אחד מהם לפי הישגיו, פחות מלגות קידום או הצטיינות, קיצוצים בתשתית המעבדות ובציודן, הפסקת רכישת ספרים, כתבי עת מודפסים ומקוונים וכמובן שירותי מזכירות, מינהלה ורענון תשתיות ציבוריות. כל אלה מצטברים לכלל פגיעה אנושה במה שהאוניברסיטאות אמורות להעניק לסטודנטים; הן מכשירות פחות טוב, פחות מעודכן, פחות מוכן לתחרות עם בוגרי מוסדות אחרים, בעיקר בחו''ל.
אילו היו ראשי הסטודנטים מנהיגים אחראים כטענתם, הם היו תרים אחר פתרון קונסטרוקטיבי, כזה שיאפשר: הן השבת חלק מהקיצוץ על-ידי הממשלה, הן העלאת שכר הלימוד, הן מתן דרך למימון שכר הלימוד באחת מן השיטות הנהוגות בכל מקום אחר בעולם - בצורת הלוואות ארוכות טווח, המוחזרות רק לאחר שיתחילו להשתכר מעל לשכר המינימום, ועוד הצעות הנדונות בכובד ראש בוועדות מהן הם משתמטים בתואנות שווא.
דומה שראשי הסטודנטים מחפשים דברים אחרים, נסתרים מעיני צאן מרעיתם, והם עושים בסטודנטים קרדום לחפור בו בעל כורחם של רוב רובם. ראו מה מעט משתתפים בעצרות, בהשבתות ובחסימת הכניסות למוסדות להשכלה גבוהה. רוב מכריע מקרב הסטודנטים יודע ששכר הלימוד הוא ההוצאה הנמוכה יותר מכלל ההשקעה בתקופת הלימודים, והם מודעים לקשר הישיר שבין שכר הלימוד הנמוך לטיב השירות וההוראה אותם הם מקבלים. הם גם יודעים ששכר לימוד נמוך ואחיד הוא סבסוד בעלי היכולת, שהם הרוב, וכי מוטב ליצור שיטה שתיטול מבעלי היכולת והמסתייעים במשפחתם ותאפשר למי שאין לו ללמוד באמצעות הלוואה ארוכת טווח.
ההשבתה הנוכחות אינה ראויה, לא נכונה, ומנצחים לא ייצאו ממנה - לא הסטודנטים, לא האוניברסיטאות ולא המדינה. יש דרך אחרת, שכרוך בה מאמץ כן של הכרה במציאות, של ניסיון הידברות ושל מציאת דרך מוסכמת. אולם לעסקני הסטודנטים אצה הדרך. הם ממהרים לפגוע במה שנותר עוד כדי להציל לא רק את שנת הלימודים הנוכחית, כי אם את עתיד ההשכלה הגבוהה, על כל המשמע ממנה לגבי גורלה של מדינת ישראל כולה.
הכותב הוא רקטור אוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
כבשים במקום סטודנטים בקמפוס
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
