אס

אסי עזר מצטלם לשער "פנאי פלוס". ראיון: רוני שיינר (אורלי דיין)

קל לראיין אנשים שבמקצוע שלהם מראיינים אנשים אחרים. הם יודעים בדיוק מה הם מוכנים לתת, איזה חומרים ירכיבו ראיון טוב. הם מתנסחים בפסקאות רהוטות, עם תשובות שהכינו מבעוד מועד ("לא ייתכן שהסנדלר ילך יחף"), ובגדול עובדים בשביל הבנאדם שמראיין אותם.

מצד שני, גם ממש לא פשוט לראיין מראיינים. הם מודעים לכל משפט, יודעים איך הוא ייראה על הנייר. הם מסייגים את עצמם, זהירים ("היום קשה מאוד להפיל אותי בלשון"), לא נסחפים. הם באים לעשות עבודה. אסי עזר הוא גרסה משודרגת של הקומבינה מראיין-מרואיין. הוא מקסים, נינוח, שוטף, מודע לעובדה שהתעשייה הזאת מפנקת אנשים שנעים לעבוד איתם, ובהחלט רואה את עצמו מכה שורשים בתחום הבידור. זה לא אומר שאין לו טענות כלפי התנהלות התעשייה, ובתור בנאדם שראה כמה אחורי קלעים בחיים שלו, תחת שני הטייטלים, עיתונאי וטאלנט, אפשר להגיד שהוא יושב על זווית די רחבה.

אם אתם צופים של HOT, אתם כבר יכולים לקבל את החבילה המשודרגת המכונה אסי עזר גם בפרונט של "חדר הלבשה", התוכנית שעוסקת באחורי הקלעים של "האלופה", בנוסף לג'וב שלו ככתב מתמיד ב"ערב טוב עם גיא פינס". אבל עד לפני כמה שנים עזר היה ילד החוץ שנחת לקבוצה של סטארים ב"אקזיט", תקופה עליה הוא משקיף עכשיו בבוז מסוים. כן, גם אסי עזר, ממרום הקריירה הקצרה שלו, מכה על חטא. "ב'אקזיט' עשינו המון ברדק והרגשנו מלכי העולם. הקלישאה המוכרת, התנהגתי כמו אחד שחושב שמגיע לו הכל. כשהתוכנית ירדה עשיתי חשבון נפש, ואני מקווה שהצלחתי להפוך לבנאדם שהחלטתי שאהיה. כמו שאני רואה את זה היום, רוב הכוכבים במדינה שלנו הם אנשים עם אגו מאוד גדול, וצריך להיות זהיר איתם".

רוצה תוכנית ראיונות אישית. אסי עזר (צילום: אוהד רומנו)

נדמה שזאת מלכודת שאי אפשר להתחמק ממנה.

"אני רואה המון כוכבים בארץ, וגם כאלה שעדיין לא אבל מתנהגים כאילו כן. זאת מלכודת, כי מצד אחד נורא מפנקים אותך, כשאתה מרים את הקול וצועק על מישהו, הוא לא אומר לך 'אל תצעק עליי', הוא עושה את מה שאתה אומר לו. ואני רואה כמעט בכל הפקה שאני מגיע אליה טאלנטים ספציפיים שמרשים לעצמם לדבר ככה לאנשים, אבל מה שהם לא יודעים - ואני רואה את זה כי אני צופה מהצד - זה איך אותם אנשים שמשרתים אותם מדברים עליהם בשנייה שהם יוצאים מהחדר. לי מאוד חשוב שיחבבו אותי בכל מה שאני עושה. אם מלבישה מביאה לי בגדים שאני לא אוהב בכלל, ואין שום אופציה אחרת, אני מעדיף ללבוש אותם ולהרגיש שאני נראה פחות טוב, מאשר להגיד לה 'צאי לעוד סבב חיפושים', כי זה נראה לי... פשוט להיות בנאדם".

ולאן אתה שואף להגיע עם הגישה החיובית הזאת?

"אני לא אוהב להגיד את זה בקול, כי זה נשמע נורא יומרני, אבל הייתי רוצה תוכנית ראיונות אישית. אני חושב שאני רחוק משם שנות אור, עדיין לא בשל לזה, אבל אני בדרך, אני ממוקד, וזה יגיע. בשנה שעברה התפזרתי. החלום שלי היה 'אני אעשה הכל', ובזמנו הוצאנו איזו ידיעה מטומטמת שאני מוציא ספר, ועובד על תקליט, ואני זה וזה וזה. כשהגיעה ההנחיה, נפל לי האסימון שאני ממש טוב בזה. אני נהנה מזה, זה מרגש אותי ואני מקבל פידבקים טובים".

חשבת שהעבודה ב'פינס' תקדם אותך לאנשהו?

"לא. זאת היתה הפתעה מבחינתי. כשנכנסתי אמרתי 'אני עוזב אחרי עונה', כי אוי ואבוי ומי שנתקע ב'פינס', לא קורה איתו כלום. בחו"ל בנאדם יכול לעשות משהו עשר שנים, פה כל הזמן חייבים להחליף, אחרת יכתבו עליך כתבה שנתקעת, ומה אתה עושה עכשיו? אבל למדתי המון על עצמי בשנה הזאת, הבנתי שאני יודע לראיין, להוציא מאנשים דברים שלא ציפיתי להוציא, להצחיק, לאלתר".

ראית את התוכנית שעשתה אמדורסקי, כשהגישה בעונה הקודמת את "חדר הלבשה"?

"היה לי ברור שתשאלי את זה, וחשבתי בדרך איך לנסח את התשובה. אני מאוד מעריך את מיכל, וכשהיא קיבלה את התוכנית אמרתי שאם כבר מישהי צריכה לעשות את זה, זאת היא. הבעיה היא ש... אני לא בטוח שזה היה גדול עליה, אבל לראיין זה סוג של אמנות, ולא מספיק להיות אינטליגנטית או לעבור מסך. מה שלא אהבתי בעונה הקודמת היה שכשצפיתי בזה הרגשתי שממש מתעסקים בכלום ואין ערך מוסף. זה ייצא מה זה רע בכתבה, אני יודע".

אתה כל הזמן מודע לאיך זה ייצא.

"ברור, זאת הבעיה שלנו. אני גם יודע בדיוק מה אני רוצה מהתוכנית. אני לא רוצה להיות קריין פרומפטר, אני רוצה לתת זווית אחרת ולהלחיץ קצת את החבר'ה, שמגיעים וחושבים שהם יגיעו ויתקשקשו קצת על התוכנית. אני רוצה שזה יהיה מחויך וקליל, ושאני לא ארגיש נבוך כשאצפה בזה".

אני מבינה שעיקר הטענות שלך הן כלפי אחיך, העיתונאים.

"נורא הכעיס אותי, למשל, שכתבו שצריך להעיף את אורנה בנאי מ'ארץ נהדרת', כי היא מיצתה את עצמה. הכעיס אותי ברמות. חיפשתי את השם של הכתב, איזה יהודה משהו. כאילו, מה אתה? עיתונאי? מבקר טלוויזיה? בוגר איזשהו חוג? מי אתה, פישר, שתספר מה אורנה בנאי צריכה לעשות? לפחות היית שם תמונה שלך, שנסתכל על הפרצוף ש'ך כשאנחנו קוראים את זה. זה הטריף אותי. וברור לי מה קרה שם. הבנאדם ישב ואמר 'אוקיי, אני צריך לכתוב עכשיו כתבה שידברו עליה, ולפרגן לאורנה בנאי כבר פרגנו, אז אני אעשה את ההפך'.

מסוג העיתונאים שכותבים את מה שיעשה רעש ולא את מה שצריך לכתוב. אותו דבר עם הצליבה של ג'קו אייזנברג. סבבה, הבנאדם יצא אידיוט, דיבר שטויות. מה זה העליהום הזה? מה זה?".

לך על הפופולארי יותר: לא עשו צבא.

"אוי ואבוי, לא עשו צבא! זה ממש דוחה אותי. אז הם לא עשו צבא. כאילו שהצבא שלנו הוא איזה טלית שכולה תכלת. החבר'ה המסכנים האלה מהבופור. נסעתי עם אושרי כהן לברלין, הבנאדם מבועת מהסיפור הזה. הרסו אותו. הוא שחקן מעולה, שבסך הכל שיחק בסרט בתפקיד חייל. מה הקשר לשירות הצבאי שלו בכלל?".

זה כבר יותר העם, פחות העיתונאים.

"אבל עיתונאים מתעסקים בזה, כי הם יודעים שזה מושך אש. או יחצנים שלוקחים טאלנט שיקדם להם קמפיין, ובבוקר מדליפים אייטם שהוא היה דיווה ולא הסכים לעשות ככה וככה. בשם האייטם אתם מוכרים את האנשים שלכם? בנאדם בא ועשה קמפיין, שילמתם לו כסף. נכון, זאת העבודה שלו, אבל הוא אמור לפרסם את המוצר שלכם עכשיו. תנהגו בו בכבוד".

איפה עובר הגבול של לנהוג בכבוד?

"העונה ב'פינס' אני מסרב לעשות פפראצי. אני לא מוכן לעקוב אחרי אנשים. כי בתוך עמי אני חי, אני מסקר את האנשים האלה, עם חלק מהם יש לי קשרי חברות, זה מבחינתי כבר להתעסק ברכילות, ולזה אני לא מוכן.

"כשמשה דץ התגרש, שלחו אותי לראיין אותו כשהוא יוצא מהתיאטרון. הבנאדם יורד במדרגות, כולו מבועת, ואנחנו מכירים, אני מאוד מחבב אותו. הוא אפילו לא אמר לי שלום, ישר ברח החוצה. ולא רציתי להיות שם.

"בשנה שעברה עשיתי פפראצי ללינור אברג'יל בנתב"ג, כשהיא טסה לחתונה. באתי לשם, ואיך שהיא התפרצה עליי! כל הזמן ניסיתי להגיד לה 'רגע, אני רוצה לדבר.

לינור אברג'יל (צילום: קרן נתנזון)

 אני כבר פה, תגידי לי מה לעשות, הנה, אמרתי לצלמים לא לצלם'. אבל היא העיפה לי את היד עם המיקרופון בצורה כל כך ברוטאלית. ולמרות שמאוד כעסתי עליה, ואני עדיין כועס, אני לא רוצה לעשות את היציאות האלה. לא רוצה להיות זה שאומרים עליו 'הנה זה שאני לא רוצה לראות'".

ואם תצטרך לראיין אותה?

"לא מוכן בשום פנים ואופן, ever ever. היא היחידה שממש גרמה לי להרגיש... היא זלזלה בי, והיא לא מעניינת אותי בשום מישור".

אז אתה מחרים אותה בחרם דרבנו רפאלי.

"לגבי בר רפאלי, תמיד חיבבתי אותה, אבל נהיה קשה לראיין אותה, כי היא נכנסה למגננה מטורפת. אני לא בא בגישה ש'תמיד צילמנו אותה תמונות יפות', זה בולשיט בעיניי. כל אחד עושה את העבודה שלו. מה שעצבן אותי זה שהבחורה רצה עם ספר על הראש. אמרתי לעצמי מילא הוא, הוא לא רוצה שיצלמו אותו כי מוכרים את זה בכל העולם. אבל למה היא מסתירה?".

נראה לי שהיא נגררה לסרט שלו, או הרגישה לא נוח כלפיו על מה שכביכול עשו לו פה.

"זה היה נראה לי כמו כפיות טובה. הרי במדינה הזאת אין אף פפראצי אמיתי. צלמים לא מרשים לעצמם להיגרר למקום יותר מלוכלך, למרות שהם יודעים על כל הבגידות וכל סיפורי הסמים של התעשייה. לדעתי הם עושים טעות, אבל מה לעשות שזאת ביצה קטנה מדי. גם ל'פינס' מגיעים דברים שלא מתפרסמים, כי לא רוצים לפגוע במישהו או להסתכסך איתו.

"או העובדה שכל כך הרבה טאלנטים מרימים טלפון למערכת ואומרים 'היי, אני יוצא עם זה ועם זה', ולמחרת זה בעיתון, בלי לבדוק, בלי לחקור. בגלל מחסור באייטמים משתפים עם זה פעולה. וזה מכעיס יותר ממה שהטאלנטים מסתירים. אין לי שום בעיה עם טאלנטים שלא יוצאים מהארון, יש לי בעיה עם זה שמתחילים לשקר".

את היציאה של עזר מהארון ליווה צוות פפראצי מיומן, שצילם אותו עם בן הזוג שלו דאז, למרות שזה העדיף לשמור את הנטיות המיניות שלו לעצמו ולקרובים אליו. מאז הם כבר הספיקו להיפרד, ועזר סוגר עכשיו שנה ("ושלושה חודשים") עם יובל וייסיד, ממנהלי מסעדת מסה התל אביבית, ושנה של מגורים משותפים. אבל הוא עוד לא הגיע אל הארץ המובטחת. "ההורים שלי מסרבים שבן הזוג שלי יבוא לארוחות ערב, יותר נכון, אבא שלי מסרב, וזה מצער אותי מאוד. אני לא מסוגל להגיד לאבא שלי שום דבר בפנים, אז אני אוהב שזה יוצא החוצה בדרך אחרת.

"כשאני בא הכל בסדר, לא מדברים איתי על זה, אבל אני קצת עוקץ. שמתי לאבא שלי תמונה שלי ושל יובל על השומר מסך, והוא לא יודע להחליף. יצאתי קצת מניאק, ואני מצטער שעשיתי את זה. וואלה, הבן אדם לא נוח לו, אל תדחוף לו את זה לפרצוף בכוונה. כשאבא שלי אמר שהוא לא מוכן שיובל יבוא לארוחת ערב, עשיתי דווקא ואמרתי לו 'אז גם אני לא בא'. זאת היתה טעות טקטית נוראית. אל"ף, כי לא ראיתי את אבא שלי ארבעה חודשים, ובי"ת, אמא שלי לקחה את זה נורא קשה (לוקח נשימה).

"יום אחד באתי לאחותי הביתה, אמא שלי ניסתה לעשות שיחה רגועה ולהוריד אותי מהעץ הזה, ואז היא התחילה לבכות, והבנתי שאני שם אותה במצב מאוד לא נוח.

אחותי אמרה, 'תבוא לארוחה, נדבר עם אבא ובסוף הוא יסכים'. התחלתי לבוא, עברה מאז חצי שנה ויובל עדיין לא בא לארוחות.

"אני בטוח שאבא שלי יישבר מתישהו, אני פשוט לא רוצה שזה יהיה אחרי כל כך הרבה דברים שהוא פספס. אני מקווה שזה יגיע מהר, כי לא בא לי שבגיל 900 הוא יכיר את בן הזוג שלי. תמיד אני אומר לו שכשהוא יהיה בן 90, שנייה לפני שהוא ימות, אני אכנס עם יובל ואגיד לו 'הנה! ראית אותו!'".

איך יובל עם הסיפור?

"אנחנו צוחקים על זה. לפעמים כשהוא מתקשר ואני בארוחה בבית, אני אומר לו 'אבא שלי שואל מתי אתה מגיע? למה אתה לא בא?'. במשפחה שלי כולם פגשו אותו חוץ ממנו. הוא המנהל של מסה, אז עשינו שם יומולדת לאחותי, שמרגישה איתו הכי בנוח, וגם אחי הגיע. סבתא שלי הכי סבבה, אני אומר לה 'אני ויובל באים לארוחת ערב', היא אומרת רק תבוא כבר, לא ראית אותי שלוש שנים. תבוא עם קוקסינל, רק תבוא'". 

• הראיון המלא עם אסי עזר מתפרסם בגיליון "פנאי פלוס" החדש