העסקה שתכשיר את השרץ
קהיר, רמאללה וגם ירושלים מעניקות מעמד רשמי וכמעט לגיטימי לטרוריסטים העזתיים שמחזיקים בשליט
אם קיים תרחיש שיכול להאיץ את ההסלמה ביחסינו עם הפלסטינים ולחדש גם את העימותים האלימים בינם לבין עצמם, הרי זו עסקת חילופי השבויים המתגבשת. במושגים פלסטיניים, הציפייה היא לשחרורם של כאלף "לוחמים אמיצים", לא שב"חים ולא גנבים או סוחרי סמים, על פי מפתח שנותן עדיפות ברורה לכלואי חמאס, שחלקם הם השפלים שברוצחים. אחד כזה הוא למשל עבד רבו אבו-חוסה, מבכירי הארגון, מי שאחראי לחטיפתם ולרציחתם של חיילים ואזרחים רבים בסוף שנות השמונים. אבו-חוסה נלכד רק בשנת 2001 במבצע מתוחכם, שארך 12 שנים. כן, הדרישה היא לאלף אבו-חוסה תמורת גלעד שליט אחד.
אך הסכנות לישראל אינן אורבות רק מחזרתם לשטח של המחבלים ה"כבדים". סכנה לא פחותה היא מהתקדים המדיני שנוצר בעקבות העסקה הצפויה, כאשר מצרים, הממשלה הפלסטינית ואפילו ישראל נותנות הכשר ומעניקות מעמד רשמי וכמעט לגיטימי לטרוריסטים העזתיים המחזיקים בשליט. בלהט המשא-ומתן "נשתכח" מכולנו שממשלה פלסטינית רשמית, שהמערב מחזר אחריה ומשתוקק להמליכה על פלסטין, מסתתרת מלוא רוחבה מאחורי גבה של כנופיית פורעים המחזיקה בשליט, וזו קובעת (בתיאום עימה כמובן) את תג המחיר לעסקה - ומכתיבה גם את זהות המשוחררים.
שיא השפל של ממשלת פלסטין הוא הציטוט מפי דובריה, לאמור: "החוטפים דורשים", משל החוטפים והחטוף שוהים במקום מסתור ביערות קולומביה, ולא בתוך שטחה הריבוני של הרשות. ללא ספק, התקדים הזה יעודד כל ארגון טרור המסונף לרשות הפלסטינית והמתואם עם ראשיה, להמשיך ולחטוף חיילים ולדרוש עבורם מחיר כבד מנשוא. אם זה עבד במקרה שליט, מדוע שזה לא יעבוד במקרים נוספים?
וכך, עוד חטיפה ועוד עסקה - ופלסטין שכנתנו, המדינה שבדרך, תתחיל להתנהל בידי מיליציות חמושות בעלות עבר אש"פי ועתיד לבנוני. מעניין אם הנורבגים, הספרדים או האו"ם מכירים עוד מקום אחד בעולם בו ממשלה, שעשרה מחבריה הינם בעלי תואר דוקטור מעילית האוניברסיטאות באמריקה, ששלושה מתוכה רופאים, ששלושה אחרים הם מהנדסים ואפילו משפטן אחד בה - מסוגלת לתת יד לסחיטה נפשית ולפריטה סדיסטית גסה שכזו על עצביו החשופים ביותר של ציבור אחר. כי אז, זו בדיוק ההתנהגות החייבת להיענות בסתימת הגולל על האפשרות של הכרה בינלאומית בה.
התקדים המסוכן בעסקה נוגע גם לשחרורו האפשרי של מרואן ברגותי. אני משוכנע שבחדרי חדרים מפצירים מנהיגי הפלסטינים בישראל שלא לשחררו, שהרי על מי הוא מאיים אם לא על כל צמרת הפתח הנוכחית? ואם נוסיף לכך שגם משעל והנייה חוששים ממנו, אז מי באמת צריך אותו חופשי? הייתי מוכן להתעלם מהעונש שנגזר עליו בבית-משפט ישראלי, אם למשל היה מדובר באמת ב"נלסון מנדלה פלסטיני". אבל הוא רחוק מכך. בנימה אישית אוסיף מניסיוני, שאם היה מישהו שבמחצית שנות התשעים חיבל באופן יזום, יומיומי ומתמשך, בישום הסכם אוסלו בגדה המערבית וניסה לטרפדו בכל דרך - הרי זה מרואן ברגותי. אם הוא "איש שלום", אינני יודע מלחמה מהי. מאידך, הישראלים הקוראים כיום לשחרורו, למעשה עושים לו "זובור". הוא נתפש יותר ויותר כמשת"פ ישראלי, שאמור לפרוע שטרות חוב עתידיים של "מנהיג שקול ומתון". הניסיון מלמד שאם אכן ישוחרר, יעשה ברגותי הכל כדי למחוק קודם כל את תווית המשת"פ. בל נופתע אם הוא יאגף את חמאס מימין - ואז ניפגע אנו, או שייעלם מהפוליטיקה לחלוטין - ואז נשאל, מדוע שחררנו אותו.
גם לאבו-מאזן חלק חשוב בתקדים הזה. אם זה היה תלוי בו, ייתכן והיה "ממליץ" לשחרר את שליט. אלא שבמקום לגלות מנהיגות ולהיפרע מהחמאס, הוא העדיף לתת לו "חיבוק לאומי" ועתה הוא מפרפר את פרפוריו האחרונים, כשהוא חבוק בזרועותיו. האיש הלא-רלוונטי, ה"אפרוח מרוט הנוצות", שארבע פעמים מאז חטיפתו של שליט הכריז על "שחרורו הקרוב", מתגלה עתה גם כנוכל נדל"ן וירטואלי, המנסה למכור לנו נכס שאינו שלו.
גם אצל הפלסטינים מדברים על מקרה ללא תקדים: שחרור של רק כמה מאות מוג'אהידין הוא בעיני רבים כניעה לישראל ומחדל חמור של הממשלה הפלסטינית. אם אכן תושלם העסקה, ובהיוודע שמות המחבלים הצפויים להשתחרר, ועדת וינוגרד לא תקום שם - אבל תחל מהומה אמיתית: האשמות על בגידה, טענות על קיפוח של ארגונים, דרישה לרוויזיה ועימותים אלימים פנימיים. אבל, צפויה גם התפרצות של רגשות נקם כלפי ישראל.
מומלצים
