להחזיר בכל מחיר
כל הטיעונים נגד עסקת שליט מחווירים מול גורלו. על מכנסיים מופשלים משלמים בחירוק שן
גורלו של שליט, לצערנו, ירד מיד עם פרוץ המלחמה בלבנון מראש סדר היום הציבורי. עכשיו הוא שב אל המקום הראוי לו. אין ברגע זה סוגיה חשובה, רגישה וטעונה יותר. גלעד שליט חייב לחזור הביתה, נקודה. זאת נוסחה אולטימטיבית שלא נלווים לה שום אבל ותנאי ואולי. כלום צריך להרחיב על כך את הדיבור? כלום יש גורל קשה, אכזר ובלתי אפשרי מגורלו של שבוי בידי אויב?
אין זו רק שאלה אנושית; זוהי עמדה עקרונית-מכוננת, שמדינה וממשלתה חייבים להתייצב מאחוריה ללא סייג, יהא המחיר אשר יהא, ונראה שכך או אחרת - הוא לא יהיה נמוך. הצד שמנגד, מדרך הטבע, ינסה להרוויח מ"עסקה" כזאת את המרב מבחינתו. אין זה אומר שצריך להיענות מיד לכל דרישותיו, אבל בסופו של יום, ישראל לא יכולה לסיים את המהלך הזה מבלי ששליט יחזור. טיעונים מסתייגים לעמדה חד-משמעית זו, כאילו "מהלך כזה יעודד חטיפות נוספות", או: "הרוצחים יחזרו אל שורות הטרור", הם כרגע בבחינת בכי על חלב שנשפך. גם אם אין להקל בהם ראש, משקלם ברגע זה קטן מן החובה לשחרר את שליט בהקדם האפשרי. הדרך היחידה שלא להיקלע לקונפליקטים שכאלה היא למנוע חטיפות בכל דרך ואמצעי, אבל משזו נתרחשה - תמיד כתוצאה מפאשלה כלשהי, כך במקרה שליט כמו במקרה גולדווסר, רגב וקודמיהם - אזי המחיר שיש לשלם עליה, בעייתי ומתסכל ככל שיהיה, הוא גבוה ומעיק, אבל בלתי נמנע.
צריך גם לומר שתוקפם של הטיעונים הללו לא ממש עומד במבחן הביקורת. חמאס, חיזבאללה ודומיהם ימשיכו לנסות ולחטוף ישראלים בכלל וחיליים במיוחד גם אם שליט יישאר מי יודע עד מתי בחזקתם, והם ימשיכו לנסות כך גם לאחר שיוחזר. הניסיון המצטבר לא מלמד שתאוות החטיפות הללו פחתה או גברה לאחר עסקות חילופי שבויים שהתקיימו בעבר, ושיש לה משקל מכריע לכאן או לכאן בזירה המורכבת שלנו. מבחינתם, חטיפות הן לעולם חלק מכללי המשחק. מבחינתנו, הן נורה אדומה הדולקת כל הזמן, ואם היא כָּבֵית לרגע - האחריות והמחיר עלינו.
מכל מקום, העובדה שמאז שנחטפו שליט, גולדווסר ורגב לא אירעו מקרים דומים, מוכיחה מן הסתם שעיקרי הלקחים נלמדו, אף שגם עכשיו אין "ערבות הרמטית" למניעת אירוע (אם תרצו, פאשלה) דומה בעתיד. יתרה מזאת: יש מידה לא מעטה של צביעות, התחסדות ודמגוגיה באבחנות בין "סוגי" אסירים פלסטינים. "דם על הידיים" הוא הגדרה חמקמקה, גמישת-פרשנות ובעיקרה "ספרותית" יותר מאשר "משפטית".
ראוי שכל מי שידו בטרור - ייגזל ממנו החופש, ואין זה משנה כל-כך מה מידת מעורבותו. אבל צריך לזכור תמיד שמעצם היותם של אסירים אלה כלואים על רקע סכסוך לאומי מורכב, ואין
הם אסירים פליליים "רגילים" - הם משמשים גם כל העת בני ערובה וקלפי מיקוח בתהליך הסכסוך, אם הדבר מוצא חן בעינינו ואם לאו. המציאות המורכבת הזאת פועלת פעם לטובתנו - כאשר אנו משיגים וכולאים אותם מאחורי סורג ובריח - ופעם לטובתם, כשהם מצליחים לתפוש אותנו "עם המכנסיים למטה" במעשי חטיפה שכאלה. על מכנסיים מופשלים משלמים מחיר גבוה, ונצטרך לעמוד בו, בחירוק שן ומתוך הפקת לקחים, אבל נשלם אותו, כי מעל לכל מתנוססת כעת נוסחה אחת, חד-משמעית ובלתי מתפשרת: את החטופים חייבים להחזיר, בכל מחיר, ויפה שעה אחת קודם.
