וולוו C30 - שוודית, אבל אחרת

אל תטעו בשוודים. הם נראים שקטים, ביישנים, בלונדיניים כאלה. אבל כשהם רוצים משהו - הם בדרך כלל מסוגלים להשיג אותו. דוגמאות? בבקשה - הוויקינגים, להקת אבבא, איקאה, העבודות המאוחרות של אינגמר ברגמן. ולכן, אם מנכ"ל וולוו אומר שעד סוף העשור תגדיל היצרנית את היקף המכירות בכ-30% - מכ-450 אלף יחידות ל-600 אלף - כדאי לנו לשים לב.

ואחת הדרכים להגשים את שאיפות ההתרחבות, היא להיכנס לקטגוריות חדשות. למשל "מכוניות קומפקטיות-יוקרתיות", אליה נכנסת ה-C30 החדשה. מעין האצ'בק בעלת שתי דלתות וחלון אחורי, כמו מכוניות עבר אחרות של וולוו, דוגמת ה-480 מ-1986. התכנית - התמודדות מול רבות-מכר אירופאיות כמו ב.מ.וו סדרה 1, אודי A3 ואפילו מיני החדשה-חדשה. משימה לא קלה, אפילו בשביל מכונית עם שורשים ויקינגיים.

גרוב חדש

בכל מקרה, וולוו מאד רוצה שתתייחסו ל-C30 כמכונית מגניבה, "קולית" כזו. וזו בעיה. כי מלפנים היא נראית כמו כל וולוו אחרת, במיוחד כמו ה-S40 הנוכחית. וזה לא ממש מגניב. לעומת זאת, באזור השמשה הקדמית מפסיקה ה-C30 להיות דומה לאחיותיה, ומתחילה להיכנס ל"גרוב" החדש של וולוו. התוצאה קצת מוזרה (מאחור), קצת לא הומוגנית (מהצד), אבל זו ללא ספק הוולוו הכי אופנתית מאז ה-1800ES מ-1972.

לעומת המרכב, תא הנוסעים הרבה יותר סטנדרטי. מי שיירדם ב-S40 ויתעורר ב-C30, לא ירגיש בהבדל. זה גם טוב, וגם קצת רע. זה טוב כי העיצוב מאד נקי ונעים, וזה טוב מאד כי האיכות גבוהה מאד. זה רע כי זה קצת משעמם, ובטח לא אופנתי או מגניב.

וולוו C30. מקדימה זו וולוו (צילומים: רועי צוקרמן)

דווקא בסעיף השימושיות, בו וולוו אמורה להצטיין, ה-C30 לא כל-כך מבריקה. המושב האחורי מרווח דיו לשני מבוגרים בעלי קומה ממוצעת, אבל הגישה אליו אינה נוחה. בנוסף, תא המטען קטן, צר ובעל סף הטענה גבוה מדי. מי שימשיך לפשפש בציציות, יגלה שלא יזיקו ל-C30 שניים-שלושה תאי אחסון נוספים, וכי תא הכפפות קטן ולא ממש שימושי.

קרובת משפחה

מתחת למעטפת מסובבת הראשים, ה-C30 היא בעצם S40 שאיבדה 22 ס"מ באורך. ולמי שלא זוכר, ה-S40 חולקת פלטפורמה עם פורד פוקוס ומאזדה 3. וזה די מבטיח, כי שתיהן מכוניות מהנות לנהיגה. ומאחר שוולוו מבטיחה ניחוח ספורטיבי, הציפיות אינן נמוכות.

אבל המציאות בכל זאת שונה. ה-C30 לא מזכירה את הפוקוס, ולא את ה-3, אלא מרגישה הרבה יותר כמו וולוו. כלומר - כבדה יחסית, בוגרת, פחות ספורטיבית. ההגה כבד יותר, והתגובות אינן חדות או מהירות, כאילו ה-C30 שואלת את נהגה "אתה בטוח שאתה רוצה לפנות?". שלא תטעו, אפשר לנהוג בה מהר ולשאוב מכך הנאה, אבל ספורטיבי זה לא.

מאחורה זה יוצא דופן

ויתרתם על ספורט - קיבלתם יציבות ותחושה "גדולה". יתרון הכבדות היחסית מתגלה בשיוט על הכביש המהיר, שם מרגישה ה-C30 יציבה וגדולה ממידותיה. בהקשר זה, נוחות הנסיעה פחות משכנעת. המתלים מכויילים נוקשה ומתקשים לספוג רצף טלאים ובורות, וגורמים ל-C30 לקפץ בעצבנות. אולם הודות לבידוד מוצלח מרעשים ולשיכוך החזרה טוב של הבולמים, הקופצנות הזו אינה מטרידה יתר על המידה.

התיבה האוטומטית היא הוכחה נוספת לכך שה-C30 מעדיפה רוגע על ספורטיביות. בנסיעה נינוחה, העברות ההילוכים חלקות ומהירות. אולם ברגע שרגל ימין מתחילה ללחוץ, מתגלים חורים בין יחסי ההעברה שמעכבים התקדמות, במיוחד בכבישים מפותלים או הרריים. מעבר לכך ניכרה פה ושם הססנות מה במעבר להילוך גבוה יותר, בעיקר בקרבה לקו האדום.

פינגווינים בבאר שבע

"החל מ-168 אלף שקל", כך מכריזות מודעות הפרסום המבטיחות של ה-C30. רק קחו בחשבון שהמחיר מתייחס לגרסת 1.6 ליטר ידנית. לצערנו, נראה שלהקות פינגווינים יפזזו בבאר שבע לפני שיבואני וולוו יידרשו לשחרר לכביש גרסה כזו. ה-2.4 ליטר לעומת זאת, זו שצפויה להיות הפופולארית בהיצע המקומי, עולה 200 אלף שקל. מכונית המבחן, עם מושבי עור, גג שמש, מערכת שמע משודרגת ועוד כמה גאדג'טים, מגיעה לכ-220 אלף. נשמע יקר? זה פחות ממחיר ב.מ.וו סדרה 1 ואודי A3, שמציעות במחיר דומה מנועים קטנים וחלשים יותר, תאי נוסעים פשוטים ורמות אבזור פחות מושכות. 

וכדאי להזכיר כי תג המחיר אינו הקלף החזק היחיד של ה-C30. מכוניות בנישת "קומפקטיות יוקרתיות" נרכשות בעיקר ממניעים אופנתיים, ולא בגלל יכולת דינמית או מרווח רגליים. וכאן יש ל-C30 יתרון גדול - היא ייחודית, גם במראה וגם בתדמית. וייחוד זה דבר שאנשים מוכנים לשלם עבורו הרבה כסף.

מה שאומר שלוולוו יש את הכלים המתאימים להצליח כאן. גם טובה ונעימה, גם מתומחרת היטב, גם מקורית. מוגבל ככל שיהיה פוטנציאל המכירות של הקטגוריה הזו, הוולוו הקטנה ראויה להצלחה גדולה.