לא רצח עם; רצח יהודים
חרב הרדיפות לא הוסרה לרגע מעל ראשי היהודים, עד לתאי הגזים
בצוואתו שחיבר בבונקר המופצץ בברלין ההרוסה בגרמניה המובסת, קרא אדולף היטלר לבני עמו להמשיך במלחמה חסרת רחמים נגד "העם המרעיל את כל עמי העולם, היהדות הבינלאומית". היטלר נותר עקבי לתורתו: השואה לא הייתה עבורו ועבור ראשי הנאצים עוד מהלך של מלחמה. היא הייתה בשבילם משימה קדושה שמטרתה חיסול מוחלט, אחת ולתמיד, של גזע עוין, גזע פושע, גזע טמא האחראי לכל צרות האנושות לדורותיה וגלגוליה: הגזע היהודי. זו הייתה הליבה של השקפת עולמם, הדחף, המניע והדגל.
התעמולה האנטישמית הנאצית, כפי שמראה פרופ' ג'פרי הארף בספרו החושפני החדש "האויב היהודי", לא רק שלא נחלשה בהתקרב תבוסתם - היא התעצמה והלכה. מפלס הארס שלה עלה בהתמדה, עד שהפכה לאמצעי היחיד המסביר להמוני הגרמנים את מהלך המלחמה. הרצון לחסל את כל היהודים, כותב פרופ' הארף, נשאר היסוד המוביל בהשקפת העולם הנאצית הכוללת. אי-אפשר להבינה בלעדיו.
האם ההנהגה הנאצית האמינה בפרופגנדה האנטישמית? האם שוכנעה מדברי השטנה, שהופצו מדי יום על-ידי לשכת העיתונות? התשובה חיובית. יש לכך עדויות רבות, המסבירות את התעקשותה להמשיך ולהפעיל את מכונת ההשמדה של היהודים גם כשהמשאבים שהופנו לשם כך פגעו ביודעין במאמץ המלחמתי הגרמני האחרון. הדיבוק האנטישמי שאחז בנאצים לא הרפה מהם: הם האמינו עד יומם האחרון, כותב פרופ' הארף, שהיהודים קשרו קשר עולמי להריסתה של גרמניה ולשעבוד הגזע הארי.
מי שמנסים כיום להתייחס לשואה כאל פשע מלחמה נורא, אך לא ייחודי ולא "יהודי" בלבד, מתעלמים מההקשר ההיסטורי הכולל של האנטישמיות לדורותיה. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את שורשיה התודעתיים של השואה ואת יניקתה מתרבות השנאה האירופית על אלפי שנותיה. שואה הייתה חוליה אחרונה - עד כה - בשושלת הדמים האנטי-יהודית: מאז הוגלו ממולדתם היו היהודים עם מנודה, מושפל, מוחרם, שנוא, אשם בכל ובלתי רצוי. חרב הרדיפות לא הוסרה לרגע מעל ראשי היהודים, עד לדרכם לתאי הגזים. אין בתולדות האנושות עוד טרגדיה, עוד פשע מלחמה המקביל לשואת העם יהודי, לא בגלל ממדיה ולא בגלל שיטותיה - אלא בגלל האידיאולוגיה שהניעה אותה. השואה לא הייתה רצח עם, היא הייתה רצח יהודים.
מומלצים
