את שיריה הישנים היא לא רוצה יותר לשיר כדי שלא לגרום עוד צער, אבל קולה המרעיד של רבקה זוהר, לעולם ילווה את הזיכרון הקולקטיבי שלנו, כחלק מהנוסטלגיה של העשורים הראשונים, רצופי המלחמות, של מדינת ישראל.
כשהיא מצוידת בשירים חדשים פרי עטו של שלמה קאלו, בן זוגה לחיים, וביוגרפיה חושפנית בשם "עץ הזית", הגיעה השבוע זוהר לאולפני "מונטנה" בכפר טרומן, כדי לבצע את "התקווה", כשהיא לבושה בגדי כחול לבן ובליוויו של המוזיקאי ירון בכר על הפסנתר. היא מודה שזה שיר שמרגש אותה כל פעם מחדש. "'התקווה' תמיד מעלה דמעות בעיניי וזוקפת את קומתי. אני אישית מרגישה את יום העצמאות כל השנה, באור הזה שיש בארץ. מספיק לי לראות את הרי הגליל או הרי ירושלים, יש בזה משהו קדוש".
עוד ביצועים להמנון הלאומי:
זהבה בן
טיפקס
דניאל זמיר
