אל תנסו את זה בבית

הסרט החדש של מעדן קרלו הוא דוגמא מצוינת לאסטרטגיה ותסריט שנראים טוב "על הנייר" ומעצבנים על המרקע.

לאחר שקרלו עבר כבר מספר גילגולים שכללו בין השאר שודד פרוע וראפר (בשיתוף עם סאבלימינל) הוא צץ לנו עכשיו מחדש, בדמות מרוככת ומעוצבת מחדש. בקמפיין הנוכחי מנסים בתנובה למצב את קרלו כאהוב הילדים וליצור הרגל צריכה חדש: קרלו ככוכב ארוחת הארבע של הילדים – הפינוק שכולם מחכים לו. נשמע טוב, נכון מבחינת השעה (כי ממש לא מומלץ לתת לילדים מעדן שוקולד בבוקר או בערב לפני השינה), אבל בסרט הפרסומת זה נראה רע ומעצבן אותי מצפייה לצפייה.

בפעם הראשונה שאנחנו נחשפים לפרסומת עוד הכל טוב ואופטימי. בצפייה הראשונה כולנו רוצים לדעת למה הילד הג'ינג'י-הנודניק מציק לאימו המסכנה ולא נותן לה מנוח עם השאלה "כבר 4?" זה אפילו מעט משעשע. בהמשך אנחנו רוצים לדעת למה האמא לא שמה סוף לנידנוד. אנחנו מחכים לסיבה טובה.

הרגע הדרמטי של הסרט, בדמות המחוג בשעון על הקיר המגיע לשעה 4 מגיע. לרגע, כולנו מקווים שבארבע יבוא מלאך של אמהות ויקח את הילד הנודניק הרחק-הרחק מכאן (או שהאדמה, באפקט הוליוודי מרשים, תפתח את פיה ותבלע אותו). אבל זה לא קורה. כי בשעה ארבע האמא זורחת ופוצחת בקריאה "ק ר ל ו!" והקריין מכריז "בכל יום בארבע פותחים קרלו והכיף מתחיל".

ואז קרלו מגיח מהמקרר ועדת ילדים, שהגיעה ממקום לא ברור, עושה חפלה על מעדן השוקולד. כולם מרוצים עד שהג'ינג'י מסיים את הקרלו ומתחיל שוב הניג'וס-לאחור עד לשעה 4 הבאה: "כבר 4?". בצפיות הבאות של הסרט אני כבר בעמדת התגוננות, מתפללת שילדי לא יראו את הפרסומת ויפתחו ורסיה משלהם לנידנוד המעצבן. ליתר ביטחון אני גם לא קונה קרלו – כדי לא לתת להם מקור השראה.

פרסומת לקרלו. משרד הפרסום: מקאן אריקסון

הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום