לעיתים עובר עלינו התקף נוסטלגיה. מה קרה לימים הפשוטים? כשאיש המערות חשק באשה, הוא פשוט גרר אותה בשערותיה אל מערתו. כשהג'נטלמן הוויקטוריאני הגיע לפרקו, שודכה לו צעירה ממעמד דומה.
לא פעם ולא חמש התלוננו כי המאה ה-21 מסבכת את סוגיית הזיווגים. כמה ייללנו על גורלן של הרווקות, מבלי לחשוב לרגע על אחינו הגברים, שכן מקובל לחשוב כי גבר שהחליט לסיים את רווקותו ימצא את בחירת ליבו בקלות, לפחות באופן יחסי לאשה במצב דומה. אז מסתבר שלא בהכרח.
לפני כשנה, בהמתינה במעבר החצייה עת יתחלף הצבע ברמזור, הבחינה לואיז בשלט הבא:
"מהנדס בן 30, רווק, מחפש חברה לחיים בגילאי 25-30".
משולי השלט בצבצו קצוות נייר עם שם הבחור ומספר הטלפון שלו. מיותר לציין כי מספר קצוות נתלשו, ולא נותר לנו אלא לאחל לרווק בעל היוזמה בהצלחה. כשחשבה לואיז מה גורם לאדם לתלות ברחבי העיר שלט מסוג זה, לא האמינה שיום יבוא ותמונתה תתנוסס באינטרנט באתר היכרויות. שכן מהו ג'יידייט
אם לא שלט חוצות האומר "קח אותי"?
הופתענו לגלות כי השפעת עידן ההייטק על הזוגיות לא התמצתה באתרי היכרויות באינטרנט. לפני מספר שבועות נתקלנו באתר לעשות את סבתא מאושרת.
יהונתן קלינגר, שהסב למשפחתו קורת רוח בדמות תארים אקדמיים ומשרה נחשקת, החליט בעשור השלישי לחייו להסב להם את הנחת האולטימטיבית – בניית בית בישראל.
בכישרון רב הקים קלינגר אתר אינטרנט ובו קורות חייו, תמונותיו ורשימת העדפות, שלצערנו לא עמדנו אפילו באחת מהן.
קלינגר אינו היחיד. שלומי
שלח לנו את האתר שלו, בו נדרשות המועמדות הרווקות לענות על שאלונים מורכבים,
משל ביקשו ויזת כניסה לארה"ב. שאלונים אלה נועדו לבחון את התאמתה של הרווקה לשלומי, החל מהעדפות קולינאריות, דרך תחביבים וכלה במחשבותיה והגיגיה על זוגיות. שלומי לא התעצל ואף כלל מנגנון המשקלל את ציוניה של הרווקה, כאשר ציון עובר (80, תודה ששאלתם) מזכה את הרווקה בכתובת המייל של שלומי.
בשלב זה אנו חייבות לתהות, לא רק כיצד מקימים בלוג, אלא איך דואגים לפרסמו? שוק הרווקות מוצף, כלומר שקהל יעד יש, אבל כיצד מגיעים אליו? האם יהונתן, שלומי ויתר אנשי שיווק החלום הפולני עוברים מדלת לדלת? האם הם סומכים ידיהם על רווקות בוגרות תואר במדעי המחשב, שמנועי החיפוש הם עבורן בית שני? ובינינו, מה מבחין בין בלוג לבין ג'יידייט? שלומי אמנם הכין שאלון לתפארת, אך משנכשלנו בו בפעם הראשונה, פשוט מילאנו אותו מחדש ועברנו בציון גבוה שלא ראינו מאז ההכתבה הראשונה בכיתה א'. מה יעצור רווקות ערלות לב מלעשות את שעשו הכותבות לצורכי מחקר גרידא, כדי להניח טלפיהן על רווק שכישורי המחשב שלו מהווים את הבסיס לעונה שניה של "מסודרים"?
לסיכום, ניתן היה לחשוב, קוראים יקרים, שאתרים אלה ישמחו אותנו, לכל הפחות שמחה לאיד – לא קל להיות רווקה, אבל מסתבר שגם להיות רווק זה לא טוזיג (פיקניק. יהונתן קלינגר ביקש מישהי אינטליגנטית). אבל אתרים אלה הטרידו את מנוחתנו עוד יותר. מה יעשו רווקות בודדות, ששליטתן במחשב מתמצית בהכרה מינימלית של תוכנת אופיס והורדת שירים?
וכאן, קוראים יקרים, אתם נכנסים לתמונה. אנחנו מחפשות מישהו שירים את הכפפה (ופרטי לבוש אחרים, אנחנו די מבולגנות). מישהו שדרכי המחשב אינן זרות לו ושיוכל להקים לנו אתר דומה, למען נוכל גם אנחנו למצוא שידוך.
המשימה אינה קלה – אנחנו נטולות תמונות, לא מחשש מפרסום, כמו בשל היות אחת מאיתנו בלתי פוטוגנית בעליל. שמותינו לא יפורסמו באתר, שכן לאחת מאיתנו שם נדיר שיזהה אותה בקלות. למעשה, כל מה שאתם יודעים עלינו נמצא בטורים אלה בלבד. בתמורה, כהומאז' לסיפור הילדים "עוץ לי גוץ לי", הראשונה שתקים בית בישראל בזכות האתר תקרא לבכור צאצאיה על שם שדכן ההייטק שיחלצה מעול הרווקות.
- מוקדש באהבה לקורא אלי סגל, מזל טוב.
