טיל פוטוגני

טיל, חייבים לומר, נראה מצוין בתמונות. הוא גדול ובוהק, ואם גם כתוב עליו משהו בפרסית, זה הכי טוב. תוסיפו לזה סוף שבוע דל באירועים חדשותיים, ותגלו למה האיראנים הם אויבי האנושות בכלל והציונות בפרט.

כשמדובר באיראן, יש נטייה קלה מדי ללחוץ על ההדק החדשותי. איראן מייצרת טיל? היא מנסה להשמיד אותנו. האיראנים בונים כור? גוג ומגוג לישראל. הרוסים מסייעים? חורבן המדינה היהודית בפתח.

הנה כמה עובדות שנוח לנו לשכוח. איראן מתקדמת לאט אבל בטוח לגודל של מעצמה עם מאה מיליון תושבים. התושבים האלה זקוקים, בין היתר, לכורים גרעיניים שמייצרים חשמל. במקביל, גם היא עצמה מאוימת על-ידי שכנותיה: סדאם חוסיין ועיראק מכאן, ואפגניסטן והטליבאן מכאן. על סדאם לא צריך להרחיב את הדיבור. ועל אפגניסטן נאמר שלעומת האיסלאם הקיצוני שם, דברי האייטולות בטהראן הם שירי ביאליק.

אז איפה ישראל בסדר החשיבות הזה? לא ממש גבוה. למעשה, אם נבחן זאת בקפידה, נגלה שאנחנו מצויים במדור "דמי הכיס" של האיראנים. מה זה דמי כיס? מארגנים לחמאס, לחיזבאללה ולמספר ארגונים פלסטינים כמה עשרות מיליוני דולרים לשנה, כדי להמשיך במלחמה נגד "השטן הציוני". הערבים יעשו עבור הפרסים את העבודה.

מה הקשר של שיהאב לעניין? שיהאב שלוש הוא טיל ארוך טווח, שמבוסס על טכנולוגיה צפון-קוריאנית וידע רוסי. לאיראנים חשוב עד כאב לטעון כל הזמן שמדובר ב"פיתוח מקורי", משום שהמירוץ איננו נגד ישראל. המרוץ הוא על השגת הגמוניה אזורית, שתאפשר לאיראן להכריע מלחמות אזוריות במהירות. לקחי מלחמת שמונה השנים מול עיראק נלמדו היטב. איראן חייבת כלי מכריע, אם אפשר אפילו גרעיני – כדי ליצור מאזן אימה. גם נגד ישראל, אגב, שבטהראן רואים אותה כ"מדינה לא יציבה".

אבל העורך בעיתון צווח "שיהאב!", והגרפיקאי אץ לו לצייר מטרה גדולה על מדינת ישראל, וכל היתר היסטוריה של התקשורת הישראלית. הנה, השואה הבאה היא רק עניין של זמן. תחי התקשורת החופשית.

נושא אחרון למחשבה: השיהאב הוא בהחלט איום אסטרטגי על ישראל, כמו על כל מדינה בטווח שלו. אבל כבר היום, לשכנתנו סוריה יש טילים ששוכנים במחפורות בדמשק, ומסוגלים לטווח בדיוק רב הרבה יותר מהשיהאב כל אנטנה בתל-אביב. והנה, המדינה לא קורסת, ואין סימון מטרה גדול שנח על כל בית בישראל. אבל הרי בפרסית זה תמיד נשמע יותר מאיים.

גיא בניוביץ' הוא עורך חדשות ב-ynet