שוטי שוטי ספינתי
למעלה מ-700 שייטים מ-22 מדינות יצאו אתמול (ו') למשט השלום "מד-רד ראלי" בין טורקיה, ישראל ומצרים. אחיה רבא"ד עיתונאי וחובב דייג, חסין מחלות ים, משייט על היאכטה "לינדה" ומלווה את הימאים במשימתם
לינדה לינדה יא לינדה
בבוקר עוד התנדנדתי. לא בין הגלים, אלא בין הספינות. היאכטה עליה הייתי אמור להפליג קורקעה בשל תקלה טכנית ואת הזמן הקצר עד להישמע יריית הזינוק העברתי בחיפוש קדחתני אחר מקום בספינה אחרת. בדקה התשעים קפצתי על יאכטה שכבר החלה לעזוב את הרציף. הימאים המנוסים משכו אותי מעלה אל הסיפון, וכך מצאתי עצמי מתגלגל על ה"לינדה".
זהו, אני בים ושיתהפך העולם.
אני מתחיל לסקור את לינדה "שלי". עם כזה שם אני מתאהב בה תוך דקות. זוהי יאכטה באורך 52 רגל (כ-15 מטר), אותה משיט במיומנות שבתאי לוי, מי שהיה סגן מפקד חיל הים לשעבר. לצדו שני קצינים בכירים במילואים בחיל הים, אל"מ אמיל שרביט וסא"ל אבשלום יחיאל. בסך הכל מונה צוות ה"לינדה" שישה אנשים, ביחד עם איריס ויעקב, זוג סקיפרים תושבי היישוב חד נס ברמת הגולן, ואמיר, בימים כתיקונם מנהל חוות סוסים בקיבוץ נען, וכיום השף של הספינה. אוושת הגלים (במקביל לצליל פתיחת פחיות הבירה) משרה עלי שלווה ובהדרגה אני נרגע.
כמה שעות קודם לכן הזניק שר התיירות ישראל אהרונוביץ' את ה"מד רד ראלי" השלישי, משט היאכטות הגדול ביותר באגן המזרח התיכון. המשט מתקיים זו השנה השלישית ברציפות, ומשתתפים בו שייטים מקצועיים וחובבים מישראל ומכל רחבי העולם. המשט יצא לדרך מנמל מרין טורגוטריז (בודרום) בטורקיה בתחילת חודש אפריל ומשם ממשיך לאורך אגן טורקיה ועד תל אביב. מכאן פונות הספינות לפורט סעיד שבמצרים, ומשם, דרך תעלת ומפרץ סואץ, ל"איטווילה", אי פרטי ומפרץ עגינה טבעי ויפהפה בסמוך לשארם אל-שייח'.
מתנדנד בין הספינות (צילום: אחיה ראב"ד)
איזי איזי
אחד מהוגי ה"רד מד" ומוציאו לפועל היה השייט האולימפי איתן פרידלנדר, לשעבר אלוף העולם בשיט מפרשיות וחבר המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 84'. אגדה מספרת שלפני כארבע שנים נתקע במלון באיטליה עם איזי שישה, אף הוא ימאי מנוסה וכיום קומודור המשט, כשמחוץ למלון משתוללת סופת שלגים.
"זה השלב שבו אמרנו אחד לשני כי בחודשים מרץ-אפריל לא צריך לשוט באירופה, אלא לקיים משט במזרח התיכון. בתקופה זו מזג האוויר אידיאלי לשיט", אומר פרידלנדר. על מנת להוציא את התוכנית אל הפועל הוקמה ועדה בינלאומית שהחלה בתיאומים עם המדינות המשתתפות במשט: ישראל, טורקיה ומצרים. "כמות האנשים המעורבת בארגון האירוע בכל מדינה רבה", מספר פרידלנדר, ומציין במיוחד את שכננו מדרום: "המצרים עושים הכל כדי שנרגיש רצויים".
בחזרה לים. עשרות יאכטות המנקדות את המים בצבע מפרשן הלבן מניפות דגלים של 16 מדינות שונות. כיוון הרוח צפוני והמפרשים פרוסים רק באופן חלקי. החיים על הספינה, כך מתברר לי בתוך זמן קצר, מעוררים לפעולה איברים שלא ידעתי על קיומם.
אתם יודעים כמה שרירים צריך להפעיל בו זמנית כדי להישאר יציבים בזמן רחיצת כלים? (הבנתם כבר איזה תפקיד נתנו לי) ואיך הכתפיים מגיבות כשעולים עשר פעמים ברציפות הסולם? שלא לדבר על הדפיקה בראש בכל פעם שאני שוכח איך יוצאים מהשירותים.
אם חשבתם שהפעילות הזו תביא לירידה במשקל, הרי שהרעב התמידי שמעורר הים מנטרל את ההשפעה הברוכה של הפעילות הגופנית, ואמיר מנווט את המזון בתזמון מעולה לצלחתנו, "רק לא לאכול יותר מדי".
בשבת בבוקר אחרי קרוב ל-20 שעות שיוט, אנו מטילים עוגן בנמל פורט סעיד בכניסה לתעלת סואץ. המשך בהחלט עוד יבוא.
