ועדת הכספים מתבקשת לאשר עוד ירושה מפוקפקת של השר המושעה אברהם הירשזון: העלאת שווי השימוש על רכב צמוד. המשמעות: מי שמקום עבודתו מעמיד לרשותו רכב צמוד מדרגה בינונית, יפסיד הטבה שמוערכת בסכום של קרוב לעשרת-אלפים שקל בשנה.
הרפורמה היא עוד פגיעה ישירה במעמד הביניים, שאנשיו עובדים כמו חמורים בשעות נמתחות, תוך ג'אגלינג מטורף בין העבודה והילדים. הם מנסים לפרנס את משפחותיהם בכבוד, משלמים מסים (והרבה), והביטחון התעסוקתי שלהם הולך ונפרם כל הזמן. מערכת החינוך נחנקת וקורסת - והם משלמים מכיסם כדי להעניק לילדיהם חינוך נורמלי; מערכת הבריאות מתפרקת מאחריותה - והם משלמים שלל ביטוחים משלימים כדי לייצר בטחון רפואי להם ולילדיהם.
לחסוך כמעט אי-אפשר במציאות התובענית הזאת, גם קניית דירה ונטילת
| לימין הרפורמה |
|
| בנק ישראל דווקא תומך / צבי לביא |
|
הבנק מסכים שהמיסוי הקיים מעוות, וכי "הזקיפה לבעלי רכב צמוד נמוכה מדי ומעודדות באופן מלאכותי אספקת מכוניות לעובדים כתחליף לשכר" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
מעמד הביניים בישראל אמנם שותה את האספרסו הנכון בבתי-הקפה הנכונים, וגם נוסע מעת לעת לחו"ל - אבל הוא גם משועבד יותר, נטול ביטחון חברתי וכלכלי, ואנשיו יכולים בקלות להידרדר לאבטלה ולעוני. מקצתם אכן יזנקו אל המאיון העליון, אבל ככלל - הוא הולך וקטן, ונשחק בעיקר מלמטה. יותר קל להידרדר מאשר לזנק. אני יודעת, יש לי לא מעט חברים כאלה. מעמד הביניים הוא השדרה הכלכלית והחברתית החשובה ביותר בכל מדינה נורמלית; אצלנו הוא הולך ונרמס.
בפשטות ובלי עודף התפלספות, הרפורמה בליסינג פשוט גוזלת מהקבוצה החשובה והמותשת הזאת הטבה משמעותית וחיונית בכלכלת המשפחה. וראו זה פלא: האוצר, מגן החזקים ופוגע סדרתי בחלשים, זה שאנשיו גולשים מעשה קבע הישר אל ג'ובים שמנים בסקטור העסקי - למד פתאום לאיית את המילה "שוויון". ובשם אותה מילה, שאיש שם לא התחיל מעולם להפנים את משמעותה, הוא מבקש לקחת ממקבלי הרכב הצמוד מה שגם אחרים לא מקבלים.
לא נעלם מעיניי ההיגיון התיאורטי שבתביעת האוצר, וברור שבעולם אוטופי, היה אפשר לדבר על אותו שוויון מדומה. אלא שאנחנו לא חיים באוטופיה, ובמציאות היום, כששוק העבודה נעשה יציב פחות ותובעני יותר, קבוצות עובדים שעדיין נשאר בידיהן מעט כוח חייבות לדבוק בסיסמה: שטח משוחרר לא יוחזר.
בשולי הדברים אוסיף שכל מי שמתקנא בעובדים האלה, מוטב שיידע כי פגיעה בקבוצות
עובדים אחרות לא תיטיב את מצבו שלו, אלא בדיוק ההיפך. שכן, אם יש הצלחה מסחררת לג'ונגל הכלכלי והמוסרי שמשתולל כאן עכשיו, אזי זוהי הצלחתם של אינטרסנטים לייצר היעדר פרגון, קנאה ועוינות בין העובדים לבין עצמם, ולהחדיר בלבם של רוב העובדים את האמונה שהישגיה של קבוצה אחרת - זכויות שיש לה, מעט הביטחון שנותר לה, הטבה כזו או אחרת, קביעות, יכולת התאגדות או פנסיה - הם על חשבון "הציבור".
האמת היא הפוכה: כל הטבה וכל הישג, שנגזלים מקבוצת עובדים אחת, מפילים עוד אבן בחומת ההגנה על הציבור. שכן מיהו הציבור? הציבור הוא אוסף אנשים שרובם עובדים, וקשה, כדי לשרוד או כדי להתקיים בכבוד. את הסולידריות בין העובדים צריך לבנות מחדש. הסולידריות הזאת היא הבסיס לדמוקרטיה, שכן לקחת ולקחת מהעובדים, שהם הציבור, ולתת ולתת משכורות פרועות ומחוצפות לקומץ בעלים ומנהלים - פירושו אובדן הדמוקרטיה; החלשת הרוב וחיזוק המיעוט. בשם הדמוקרטיה שהולכת לנו לאיבוד, ובשם אותה סולידריות שצריך להחיותה - יש לגונן עכשיו על הטבת הרכב הצמוד. בפעם הבאה, אני מקווה, יגנו בעלי הרכב הצמוד על זכויותיהם של עובדים אחרים.
ח"כ יחימוביץ' (עבודה) היא חברה בוועדת הכספים של הכנסת
