שתף קטע נבחר

שיעור 28: מאפייניה של העבדות המודרנית

אילו מנגנונים פוליטיים מצדיקים את העבדות המודרנית, המנוגדת לערכי החירות והשוויון? אילו סיפורים אנחנו מספרים לעצמנו כדי 'לחיות עם ולהרגיש בלי'? אלה קרן משרטטת את העבדות בת זמננו, המתקיימת בביתו של כל-אחד מאיתנו בחסות הגלובליזציה

200 שנה עברו מאז שנת 1807, אז הוכרז איסור אוניברסלי לסחור בעבדים - אך למרות שהעבדות הוצאה אל מחוץ לחוק בכל העולם - היא חיה ומשגשגת יותר מאי פעם. העבדות היא מושג חברתי עמוק המושרש בכל התרבויות ברחבי העולם. במאה ה-19, עם המהפכה הדמוקרטית, המהפכה התעשייתית ועידן הנאורות, חל מעבר מעבדות לעבודה שכירה. העבדות נאסרה וביטולה עוגן בחקיקה, בהסכמים בינלאומיים ובאמנת האו"ם משנת 1945.

 

אולם מצבם של העבדים בני ימינו אינו בהכרח טוב יותר מבעבר, ופעמים רבות העבדות בת זמננו גרועה בהרבה מהעבדות ההיסטורית. לרוב, עבדות משויכת לאנשים משוללי חופש שאינם מקבלים שכר על עבודתם, אבל כיום שכיחה גם

עבדות הכוללת מתן שכר, בעבודות שניתן לכנס תחת שלושת הממ"ים: מפרכוּת, מבוזוּת ומסוכנוּת.  

 

אילו מנגנונים מצדיקים את העבדות המודרנית, הסותרת את ערכי החירות והשוויון? אילו סיפורים אנו מספרים לעצמנו כדי לחיות עם ולהרגיש בלי? להכחשת העבדות שלושה מרכיבים: בורות המזהה אותה עם ארצות-הברית, אליה הובאו מיליוני עבדים אפריקנים מהמאה ה-16 עד המאה ה-19; הגלובליזציה המביאה לפיצול בתהליכי הייצור ומקשה עלינו לדעת היכן מופקים מוצרים שונים ובאילו תנאים; והניוד המחליף את שיעבוד בני האדם, במסגרתו העבדות מתפשטת מהריכוזים הגיאוגרפיים ההיסטוריים שלה, אסיה ואפריקה.

 

מאפייניה של העבדות המודרנית

העבדות מושתתת על ניצול כלכלי ושוליות חברתית. ביחס לחברה, העבדים הם קבוצת האוכלוסיה החשופה ביותר לאלימות פיזית ונפשית ולשלילת חרויות, והם מועדים לחיים של מחסור ודיכוי. העבדות קיימת מאז ומעולם, אך היא משתנה בכל חברה ותקופה. במה דומה העבדות של פעם לעבדות בת ימינו?  

 

  • המאפיין הכלכלי: מיסחור בני אדם כקניין, רכוש הבעלים. במגבלות מסוימות הבעלים יכולים למכור ולקנות בני אדם. האיסלאם, למשל, אוסר על שיעבוד אנשים ומחייב לאסלם אותם ולשחררם לאחר שהתאסלמו. זהו יחס אינסטרומנטלי, כאל מכשירי עבודה מהלכים, לעבדים. 

 

  • המאפיין החברתי: היחסים בין הבעלים לעבד מבוססים על תלות ואי-שוויון קיצוני. העבדים הם זרים, המודרים מהחברה ושונים ממנה אתנית ולשונית, והם נעקרו ממשפחתם ומכל רשת תמיכה אפשרית.

 

  • המאפיין הפוליטי: העבדות מתרחשת כאשר המדינה מאצילה את מלוא סמכויותיה על האזרחים החיים בה. מהעבדים, שאינם אזרחים, היא מסירה את אחריותה, ומוסרת אותה לגורמים פרטיים. אלה הופכים לבעלים בפועל, הנהנים מפערי עוצמה ביניהם ובין האנשים הנתונים לחסדיהם.

 

העבדות המודרנית כרוכה בזרותם התרבות, ולא רק הלאומית, של העבדים במדינות אליהם הם מגיעים, ובהיעדר רשתות הגנה עליהם. הזרים אינם מכירים את המנהגים, החוקים, המוסדות והשפה המקומיים. הם אינם יודעים למי לפנות כשהם במצוקה, ומצב התלישות מאפשר את ניצולם השיטתי. שכרם אינו מגיע לשכר המינימום במדינות בהם הם מועסקים, הם אינם זוכים לתלושי שכר, ביטוח בריאות או תנאי בטיחות מינימליים, ולעתים מעבידים החייבים להם סכומי כסף מסגירים אותם לידי הרשויות.

 

בין העבדים-עובדים למעסיקיהם קיימים יחסי כוח ושליטה, המוחלים לא רק על כלכלתם אלא גם על חייהם הפרטיים. המעסיקים קובעים היכן יתגוררו, אוסרים עליהם להקים משפחות ופעמים רבות מפעילים עליהם אלימות פיזית, נפשית ופסיכולוגית, לרבות איומים בגירוש והסגרה. האדישות הציבורית וההתייחסות האינסטרומנטלית לאנשים אלה הופכת אותם לחלשים, דבר המועצם בשל היעדר הגנה מצד שלטונות המדינות בהם הם נמצאים.

 

עבדות אז והיום

בעבר, העבדות היתה מעוגנת בחקיקה. כיום העובד-עבד לא מוכר בחוק ככזה, אלא כאדם שהביע את הסכמתו לעבוד ויכול לעזוב את משרתו כל אימת שירצה, ובעיני השוק מדובר באנשים חופשיים. אולם בפועל, התיאוריה הזו אינה חלה על מיליוני בני אדם הנתונים ביחסי עבודה כוחניים. לא לכל השכירים בימינו יש אפשרות מעשית לעזוב את מקום עבודה, ולעתים אובדנו עלול להיתפס כחוסר סיכוי למצוא עבודה אחרת. חוקים מגוננים על העובדים משעבוד ותנאי עבדות, אך האם בפועל יש להם הגנה? העבדות היסטורית הפכה לעבדות מודרנית נטולת מעמד חוקי, דבר המקשה על המאבק בה.

 

גם אופני השיעבוד השתנו עם השנים, וכיום את האלימות והכוחנות ממירים ניצול מצוקה אנושית באמצעות הונאה. בהיסטוריה, ידועים מקרים של אנשים שנתקלו באיום קיומי ושיעבדו את עצמם 'מרצון' כדי לשרוד, בין היתר בתקופות של מגפות ובצורות. צורת השיעבוד הנוכחית אלגנטית הרבה יותר, שכן העבדים 'מתנדבים' לעבודתם ולרוב משלמים סכומי כסף לא מבוטלים בכדי לקבלה, לאחר שהובטחה להם משרה קוסמת בחו"ל. העבדים מלווים כספים וממשכנים רכוש, וכאשר הם

מגיעים למדינות היעד הם מגלים לחרדתם שהמציאות שהובטחה להם איננה קיימת. אלא שאז הם ממולכדים: אם ישובו בלי להחזיר את ההלוואות שלקחו הם משולים למתים, ואין להם ברירה אלא להסכים עם תנאי העבודה. 

 

הבדל שלישי בין העבדות המודרנית לזו ההיסטורית הוא עלות העבדים ומשכה של תקופת השיעבוד. בעבר, היחס בין האדמה לבני אדם היה לטובת הקרקעות, וכל-אחד מהעבדים היווה משאב יקר ערך. כיום כוח העבודה רב ולכן חלה ירידה תלולה בערכו. שפע העובדים הזולים שינה את היחסים בין העובדים למעבידים, המנצלים אותם עד תום ולבסוף משליכים אותם לגורלם ולוקחים תחתם אחרים, דבר המצמצם את משך השעבוד.

 

דפוסיה החדשים של העבדות

מהמחצית השנייה של המאה ה-20 קיים גידול דרמטי באוכלוסיית העבדים. תהליכי גלובליזציה כלכליים והמעבר מחקלאות קיום לגידולים לייצוא, מובילים לפינוי מיליוני אנשים מבתיהם בכפייה. בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, במדינות מתפתחות, חלשות ועניות ממילא, חיים מיליוני אנשים בבתי קרטון ועץ מאולתרים בשכונות עצומות ממדים המקיפות את הערים הגדולות. רשתות התמיכה הסוציאלית במדינות הללו קרסו, ובאוכלוסייתן חל יש גידול דרמטי שאין להן כלים להתמודד עימו. התוצאה, חוסר אונים כללי, מאפשרת למיעוטים פוליטיים וכלכליים דומיננטיים לתרגם אותו לרווח מקסימלי - והמצער מכל הוא שאותם תהליכים התחוללו בניצוחם של מוסדות כלכליים, כלומר ההפרטה ועידודה. 

 

קשה להימנע מתוצריה של העבדות המודרנית המשגשגת: היא נמצאת בסלון ביתנו, כי השטיחים המקשטים אותו עשויים בעבודת יד; היא נמצאת במטבחנו, בקופסת הקקאו המיוצרת באפריקה על-ידי אנשים החיים בתנאי עבדות; היא נמצאת בתלוש השכר שלנו, שכן איננו יודעים באילו חברות משקיעות קרנות הפנסיה שלנו. בעשורים האחרונים ואילך העבדות הפכה לשירות משלוחים, וקורבנותיה הם בעיקר עניים, נשים וילדים, בני מיעוטים, מהגרי עבודה וילידי חברות שנחשבות לנחותות. 

 

לעבדות בימינו פנים רבות: בסודן, המיליציות חוטפות אנשים המשמשים לשירות החיילים, אותם פודים לעתים ארגוני סיוע בינלאומיים; באסיה, שכיח המשכון העצמי כנגד הלוואה או מתן מקדמות על עבודה עתידית, והחוב עובר לילדיהם הקטנים של המלווים-המשועבדים; בתאילנד, שאזורה הצפוני העני מתבסס על חקלאות וייצור אורז, הורים מוכרים את ילדותיהן לזנות והן נשלחות לבתי בושת בבנגקוק; בברזיל, ילדים שכל חלומם הוא ארוחה חמה משמשים כעבדים בריו דה ז'נרו; בבורמה מקובלת עבדות הכפייה, המוכתבת על-ידי ממשלתה, ובמסגרתה חיילים משתמשים בעבדים כמזהי מוקשים חיים; ובעולם כולו מתווספים למניין מהגרי העבודה הכבולים למעסיקיהם.  

 

ואצלנו? העבדות אינה מתקיימת רק בשוליים החברתיים ואינה מערבת רק נשים נסחרות. ישראל חברה במועדון המפוקפק של מדינות בהן העבדות מתקיימת בחסות הישירה של מדיניות ממשלה - וקורבנותיה הם מהגרי העבודה החוקיים.

 

סיכום הרצאתה של אלה קרן, מרצה באוניברסיטה הפתוחה המתמחה בתחומי עבדות וסחר עבדים באפריקה ופעילה ב"מוקד סיוע לעובדים זרים"      

 


 

רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:  

 

 

 

  • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סי די בנק
בורות וגלובליזציה. אילוסטרציה
צילום: סי די בנק
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים