ועדת וינוגרד: אולמרט, פרץ וחלוץ כשלו

"כשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות". זו השורה התחתונה מדו"ח ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה, שמתפרסם אחר הצהריים (יום ב') - שמונה חודשים וחצי לאחר תום המלחמה. באחד המסמכים החמורים שנכתבו כאן בשנים האחרונות, פוסקת הוועדה: "אהוד אולמרט אחראי ליציאה ללא תוכנית מעובדת היטב. הוא אחראי לכך שהמטרות לא נקבעו בבהירות ובזהירות. הוא כשל כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות".  

במסיבת עיתונאים חגיגית ודרמטית, בה נמסרו עיקרי הדו"ח, מסר השופט בדימוס אליהו וינוגרד בשם הוועדה, כי התגלעו כשלים חמורים בשיקול הדעת, וכן ביחסי העבודה שבין דרג צבאי לדרג מדיני. "את עיקר האחריות אנו מטילים על ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם", הצהיר יו"ר הוועדה, אבל הוסיף כי לכישלון - כמו גם ל"אכזבה הציבורית מתוצאות המלחמה" - היו שותפים נוספים. ועם זאת, נמנעת הפעם הוועדה מלפרסם המלצות אישיות לגבי הצמרת שכשלה - ומותירה את האפשרות הזאת למועד פרסום הדו"ח המלא, בקיץ.  

• לדו"ח המלא: ליחצו כאן 
• טלטלת וינוגרד: כל הדיווחים, התגובות והפרשנויות
  

"אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי מיניסטריאלית ואישית לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בהליך קבלתם", כותבת ועדת וינוגרד. "ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה

 לו תוכנית מפורטת ובלי שדרש כי תוצג - ולכן לא היה יכול לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן, הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל. ראש הממשלה כשל גם בכך שהממשלה בראשותו אימצה החלטות כאלה, ובכך שהוא עצמו תרם לתוצאה זו באופן ישיר ומרכזי, בכך שלא התנהל בצורה שיכלה לתרום לעיצובן בצורה תואמת הנסיבות, ובכך שהוא עצמו הצהיר על יעדים שלא ניתנים להשגה - וכי הלחימה תימשך עד להשגתם". 

אשר לשר הביטחון, עמיר פרץ, קובעת הוועדה: "הוא לא מילא את תפקידו כמנחה הצבא. חוסר הידע שלו וחוסר ניסיונו גרמו לכך שהוא כשל במילוי מכלול תפקידיו. בתקופה הנבדקת, לא דרש ולא בחן תוכניות של הצבא, לא וידא את מוכנותו את היערכותו ולא בדק בראייה כוללת את דרכי הפעולה שהוצעו ואושרו ובין היעדים שנקבעו".

שאלת מינויו של פרץ היא "פוליטית" במהותה: "אנחנו סבורים כי החלטתו של שר הביטחון לקבל על עצמו את התפקיד - כמו החלטתו של ראש הממשלה למנותו אליו - היו החלטות פוליטיות שצריכות

 להיבחן ברמה הפוליטית והציבורית בלבד, ולא היה בהן כשל מהסוג שאנחנו בוחנים. צריך להניח, לטובתו של שר הביטחון, כי אם היה ניתן לו זמן מספיק - הוא היה רוכש את הכשירות הנדרשת". ואולם, "חוסר התמצאות בנושאי משרדו אינו דבר שצריך למנוע מאדם כניסה לתפקיד, אבל לבטח אין הוא דבר שצריך להתגאות בו ולהעלותו על נס. בכל אלה מצאנו כשלים וליקויים של ממש בהתנהלותו של שר הביטחון ... הוא לא נקט צעדים שיכלו לעזור לו לפצות על חוסר ניסיון וידע, כגון הפעלה מיידית של מערכת ייעוץ צמודה נוספת, שלא מתוך מערכת הביטחון".

הדו"ח מונח על שולחן ראש הממשלה (צילום: לע"מ)

הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') דן חלוץ, "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות מוכנות ריאליות למצב הסלמה בזירת לבנון ... הוא לא הציף בפני הדרג המדיני - למרות שידע כי אין לו ידע וניסיון - את מורכבות הזירה, את תובנות הצבא ואת המגבלות הגבולות במוכנות".

כאשר קיבל חלוץ "אור ירוק" לצאת לפעולה, הוא נמנע מגיוס מילואים. "הוא תרם תרומה מכרעת לליקויים ולכשלים במהלך ההחלטות על היציאה למלחמה". הצבא כולו, אמר השופט וינוגרד במסיבת העיתונאים, לקה בחוסר יצירתיות.

אבל לא רק השלישייה שבצמרת - הממשלה כולה נושאת באחריות. לפי וינוגרד ועמיתיו, שרים הצביעו מבלי שידעו מהן התוכניות המדויקות - זאת בשל הסתמכות יתר על עמדת הצבא: "הממשלה כולה, וכל אחד מחבריה, קיבלו בחיפזון, וללא שהוצגו בפניהם נתונים והערכות שהבהירו את המשמעויות וההשלכות של החלטתם, החלטה על פעולה צבאית חריפה מיידית, בלי שבחנו את משמעותה ובלי שדרשו כי יתקיים לגביה ולגבי השלכותיה האפשריות דיון מסודר. ממשלת ישראל, וכל אחד מחבריה, לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש".

הכשל הגדול לא החל בימי הממשלה הנוכחית. השופט וינוגרד מתח ביקורת גם על השנים הקודמות והבכירים לשעבר, מאז נסוג צה"ל מדרום-לבנון: תפישת הביטחון, למשל, "לא עודכנה ולא איפשרה התמודדות עם האתגרים בכללותם" - ועל כך, פוסקת הוועדה, אחראיות הממשלות כולן. כל הכשלים הללו מנעו גם תגובה ראויה יותר ביום חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ב-12 ביולי.       

הדו"ח מזכיר שיחת טלפון שקיימה כבר בפתח המלחמה שרת החוץ, ציפי לבני, עם ראש הממשלה. היא הציעה לחשוב על דרך מדינית לסיום המשבר, אולם הוא - לגרסתה - לא נעתר: "אמרתי לראש הממשלה שאני חושבת שצריך לקדם את הנושא המדיני, ואני רואה שבעצם הדברים נמשכים, למרות שהם היו צריכים להיגמר בצהריים", סיפרה לבני בעדותה בוועדה. "ביקשתי להיפגש כדי להתחיל בתהליך המדיני. בשלב הזה התשובה שקיבלתי הייתה שלצבא יש עוד מטרות לפחות לעשרה ימים ושאני לא אדאג, שאני ארגע. ביקשתי בכל זאת להיפגש כדי לתכנן את היציאה המדינית".

"פרחי חן שנקטפו בטרם עת"

בשעה 16:00 הגיעו חברי ועדת וינוגרד למשרדו של אולמרט והגישו לו ולפרץ את הדו"ח על מנת לעיין בו לראשונה ולהיערך לפרסומו. אולמרט אמר להם: "זאת עבודה רצינית שעשיתם, ואני מודה לכם בשם כל הממשלה. אני יודע שלא היה לכם קל בחודשים האחרונים. זאת עבודה מפרכת, קשה ולעיתים כפויית טובה". ראש הממשלה הבטיח: "נלמד את הדו"ח ונפעל מיד ללמוד את כל מה שצריך, כדי שאפשר יהיה להפיק לקחים, לתקן כשלים ולוודא שבכל תרחיש עתידי של מדינת ישראל - הכשלים שאתם מצביעים עליהם יתוקנו ולא יכבידו יותר".

בוועדה, שמפרסמת כעת את הדו"ח החלקי - זה המתייחס רק לחמשת הימים הראשונים של המלחמה ולשש השנים שקדמו לה, מאז הנסיגה מלבנון - יושבים חמישה חברים: השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד; פרופ' רות גביזון; פרופ' יחזקאל דרור; אלוף (מיל') ד"ר חיים נדל; ואלוף (מיל') מנחם עינן. ביקורת ציבורית נמתחה בשעתו על כך שאת הרכבהּ בחר ראש הממשלה עצמו, ועל שלא הייתה זו ועדת חקירה ממלכתית. בהמשך נתקלו וינוגרד ועמיתיו גם בביקורת נוקבת מצד בג"ץ, על שנמנעו עד כה מפרסום רוב העדויות. בסך-הכל הופיעו 74 עדים בפני הוועדה.

הדו"ח הוקדש לנופלים (צילום: גיל יוחנן)

את הדו"ח החמור הקדישה הוועדה לחיילים שנפלו בלבנון - "פרחי חן, חיילי צה"ל, שנקטפו בטרם עת במלחמת לבנון השנייה. הם השאירו אחריהם אם דומעת, אב דואג, אח עצוב, רעיה מתגעגעת ותינוק". הדו"ח נפתח בציטוט מתוך ספר ירמיהו ובשירו של יהודה עמיחי - "מאדם אתה ואל אדם תשוב" - שנכתב בשנת 1975.

במסיבת העיתונאים בבנייני האומה בירושלים, ציין השופט וינוגרד כי "הוועדה מונתה בשל תחושה חזקה בציבור של שבר ושל אכזבה מתוצאות המערכה ומצורת ניהולה". הוא הוסיף: "ראינו בקבלת

 התפקיד הקשה על עצמנו זכות ואף חובה, שכן למיטב הבנתנו, כגודל האירוע והשבר - כך גודל ההזדמנות לשנות ולשפר בנושאים חיוניים לביטחון ולשגשוג של המדינה והחברה בישראל. אנו רואים את החברה בישראל כחברה חזקה ובעלת חוסן רב, שיש בה תחושה רבת עוצמה של צדקת מפעלה וגאווה על הישגיה. גם אלה באו לידי ביטוי במלחמה בלבנון ובתקופה שאחריה. יחד עם זאת, אסור לנו להקל ראש בליקויים עמוקים המתגלים בתוכנו".