כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

סופר נטו

אם תצליחו להתנתק לרגע מהרכילות על הרומן המדובר שלה עם טייס ישראלי, תגלו שהאלבום החדש של קרן אן הוא קטן ומושלם. גיא חג'ג' נכבש על ידי זמרת אמיתית שנמצאת בשיאה

גיא חג'ג'פורסם: 02.05.07 , 15:57

האלבום החדש והחמישי במספר של קרן אן הוא אלבום רב-שימושי. הוא מתחבב כבר בהאזנה ראשונה אבל לא נמאס גם בהאזנה ה-30. זה אלבום לשעת אהבה, שמתאים גם למנוחה או קריאה עצלה של צהרי קיץ. זה אלבום של שעת לילה שהולך מצוין גם עם הקפה של הבוקר. זה אלבום לארוחת ערב משותפת, להליכה בודדה ברחוב ולקפיצה לים. כמו האלבום הראשון של נורה ג'ונס, גם קרן אן הצליחה ליצור משהו די נדיר: אלבום שמתאים כמעט לכל פעילות, הלך רוח או שעה ביום.

אבל אין בכך כדי לומר שהוא חולף ליד האוזן. קרן אן של האלבום החדש היא סינגר-סונגרייטרית בשיאה. היא כותבת ומבצעת שירים שיכולים להיות בקלות המאמי של גלגלצ או 88FM, להתחבב על בנות הנוער שרג'ינה ספקטור הזכירה להן כמה טובות יכולות להיות זמרות שאינן אבריל לאבין, ובו בזמן לכבוש גם את ליבם של מאזיני אלטרנטיב.

בשירים שלה יש יופי נגיש וכובש אבל גם עומק מרתק, ועל אף שמבחינה מוזיקלית היא לא מציעה שום דבר חדשני, פורץ דרך או אוונגארדי, זה בסדר גמור. כי את מה שהיא עושה, היא עושה בצורה מושלמת. ומה שהיא עושה, בניגוד לכמה מבנות דורה, הוא שירים נהדרים עם טקסטים פשוטים אבל לא פשטניים ומביכים, עם מלודיות קליטות אבל לא דלות או רדודות. קצת קשה להסביר מה מיוחד בשירים של קרן אן, ואולי מספיק לומר שהיא פשוט כותבת שירים מצוינים ומבצעת אותם בצורה אמיתית, וזה לא מובן מאליו ולא הישג קל.

קרן אן המהדהדת, הכבדה והאיטית של השיר הפותח המצוין, "It's All A Lie", מקפיצה לראש מיד את הופ סנדובל מלהקת Mazzy Star, וכאילו מצהירה: המלנכוליה הנעימה של האלבומים הקודמים הייתה רק חזרה, העצב הוא הדבר האמיתי. הכל שקרים, היא חוזרת ופוסקת בפתיחת האלבום, הכל שקרים. היא שבורת לב, וכשהכל שקרים אי אפשר לבחור שם לאלבום הזה, כי אף שם לא יהיה אמיתי. אף שם מלבד שמה, לאמור: עד עכשיו קיבלתם את "ההיסטוריה של לוקה פיליפסן", את "נוליטה", את "הגברת והציפור". עכשיו מספיק עם השקרים, המסכות והדמויות. הנה קרן אן, נטו.

חולקת גנים עם סרז' גינצבורג

אבל האם אפשר גם להאזין לה "נטו"? הנטייה לנכס אלינו מפורסמים עם קשר ישראלי היא מעט מגוחכת, אבל בלתי נמנעת. לכן גם מי שלא שמע שיר אחד של קרן אן יודע שהיא נולדה בארץ, ואחרי שנים רבות על קו ניו-יורק/פריז חזרה לכאן לאחרונה בזרועות בן זוגה, הטייס הצפוני. אבל אין טעם לחפש ניחוח ישראלי בשיריה - לא תמצאו. מכל נדודיה בין ישראל, ארה"ב וצרפת, בחר הלב שלה בישראל, אבל הגיטרה והמיקרופון שלה בנויים מסינתזה מושלמת בין מורשת מוזיקלית אמריקנית לבין אווירה, רוח ומוטיבים שנסוניים צרפתיים. היא אולי נולדה לזוג ישראלי, אבל במשפחה המוזיקלית היא חולקת גנים עם סרז' גינצבורג, ג'וני מיטשל, סוזן וגה וניל יאנג, ובאלבום החדש הצד האמריקני באישיותה מורגש יותר, ודווקא לטובה.

אחרי ולפני הכל, הניצחון הגדול באלבום הזה הוא ההתבגרות המוצלחת של קרן אן. היא לא מתרככת או מוותרת, היא גדלה עם הסאונד והכתיבה שלה לאט, בהדרגה ובתבונה. "It Ain't A Crime", "It's All A Lie" ו-"Caspia" מרמזים על כך שמאחורי השירים המוגשים לנו מסתתר טווח מוזיקלי נרחב בהרבה. ממקומה הרם בממלכת הסינגר-סונגרייטרז האקוסטיים, קרן אן פוזלת חזק לקברט חשמלי, סלואו-קור, אמריקנה ופופ אלקטרוני.

החלק המשמח הוא שגם כשהיא סוטה מהשביל המוכר שלה, היא מפגינה כישרון וביטחון שלא נופלים ממומחיותה הטבעית לשירי חדר שינה מרים-מתוקים ומנומרי שמש. סוף סוף היא גם משלימה את המעבר ההדרגתי מצרפתית לאנגלית, ולראשונה כותבת בעצמה את כל השירים באלבום (פרט לאחד, שגם לו היא שותפה), ומפיקה לבד. היא כבר ילדה גדולה.

קרן אן מעולם לא הוציאה אלבום גרוע באמת, אבל היו גם לה ימים חלשים. עכשיו היא למדה לדלג מעליהם, לכתוב ולהקליט רק בימים שבהם היא בשיאה. המוזיקה באלבום הזה לא תעורר מהפכות, לא תפיל חומות ולא תשבור שיאים. אבל זה אלבום קטן ומושלם, שמרוויח ביושר כל אחת מהמחמאות הרבות המגיעות לו. וזה מה שעושה אותו לגדול באמת.