איך להבריז מחתונה שלא מעניינת אותך
אני מתה על חתונות של אנשים שאני אוהבת, ושמחה להשקיע בהן ממיטב כספי. העניין מתחיל להיות מעיק אם הוזמנתי לסתם חתונה, שאני מעדיפה לעשות מיליון ואחד דברים אחרים, כולל ריצת מרתון, רק לא ללכת אליה. יש עצה!
לעומת זאת, העניין מתחיל להיות מעיק אם הוזמנתי לחתונה שאני מעדיפה לעשות מיליון ואחד דברים אחרים, כולל בהייה בארבעת הקירות, או אפילו ריצת מרתון, רק לא ללכת אליה. כשהדבר הפך למגיפה אמיתית, נאלצתי להגיע למסקנות. עכשיו, כשעונת החתונות בפתח, עשיתי חושבים עם עצמי על מנת להגיע לתובנות ומסקנות.
מסקנה ראשונה וגם אחרונה: אני הולכת לאירועים אך ורק אם זה מהלב. אין יותר ללכת כי "צריך". ומה לגבי "מר/גברת לא נעים"? בשביל זה המציאו את ה"תירוצים".
אי אפשר לרקוד על שתי חתונות
אני מאמינה בקלישאות רק אם המציאות הוכיחה לי כי הן נכונות. קיץ אחד אכן נתקלתי באחת כזאת - ניסיתי לרקוד על שתי חתונות. חברה שלי, שגית, הודיעה שהיא מתחתנת בעוד חמישה חודשים. מגניב, חתונת קיץ, בחוץ. חברה שלי מילי הודיעה על הצעת הנישואים שלה קצת אחרי זה. מילי ובן זוגה התמהמהו קצת עם חיפוש האולם. דווקא אהבתי את הגישה הרגועה שלהם לעניין החתונה. מה שפחות אהבתי היה כשמילי עדכנה אותי בתאריך, חודשיים מראש. מה הסיכויים שזה ייפול דווקא על היום של החתונה של שגית? במקרה הזה – בינגו.
בלי להקדיש לכך מחשבה נוספת, אמרתי לה שאני אסתדר. אהיה חצי ערב בחתונה של שגית, ואגיע למסיבה שלה. מראש הודעתי לה שלא תיקח אותי בחשבון של המנות, לא חבל על הכסף שתוציא על המנה שלי? ככה מה שאביא יהיה רווח נטו.
ככל שהתקרב ערב האירוע, יותר נכון, ערב האירועים, המשימה נראתה לי יותר ויותר בלתי אפשרית. כשביקשתי מחברים לעבודה הוראות הגעה לשני גני האירועים, התחלתי להבין שלהגיע מגן אירועים אי שם ליד חדרה, לגן אירועים אי שם ליד רחובות, לא יאפשר לי להיות ממש באף אחת מהחתונות, בעיקר אם קצת שתיתי. אז הייתי באחת, בזו שהוזמנתי אליה חמישה חודשים מראש. את השנייה פיציתי אחרי זה. לא שהיה לי קל עם זה. תמיד תצבוט לי החמצת רגעי השמחה של מילי. אפילו סרט החתונה שלהם לא הצליח להרגיע את תחושת ההחמצה.
מאז שגיליתי שהקלישאה הזו נכונה, אימצתי אותה בתור בסיס לתירוצי הברזה. ברוך השם, יש לי מספיק אירועים של אנשים שאני ממש שמחה ללכת אליהם, אבל גם מספר בלתי מבוטל וכמעט לא הגיוני של אנשים שמזמינים אותי ורק אלוהים יודע למה.
יש אתה אלה שמזמינים מתוך נימוס, למשל חברים לעבודה, שכנים, חברים של חברים וכדומה. מניסיוני, אנשים מהסוג הזה בדרך כלל מניחים שאם אני מגיעה זה רק מתוך נימוס, ולכן מקבלים התחמקות בהבנה מלאה ששני הצדדים לא באמת מעוניינים בנוכחותי שם.
התירוץ: אני מודיעה ביום בו הוזמנתי שבדיוק בדקתי ביומן ויש לי אירוע אחר. ברגע זה נגמר העניין כששני הצדדים מרוצים: הם קיבלו התראה מספיק מוקדמת, ואני קיבלתי פטור.
מזמינים כל מי שאמר להם אי פעם שלום ברחוב
פעם שמעתי חתן מספר שהוא הזמין בערך את כל מי שאי פעם אמר לו שלום ברחוב. כשהייתי בחתונה שלו (לא היתה לי ברירה, הוא היה חבר של בן זוגי דאז) גם הבנתי למה: זה היה פיצוי על היעדר חברים. מה שהכי הפתיע אותי היה שחלק גדול מהאנשים שהיו שייכים לקטגוריה של "מי שאמר לו שלום ברחוב", אכן כיבדו אותו בנוכחותם. ניסיתי לתהות למה. לא היה להם משהו אחר לעשות? או שמא "מר לא נעים" השתלט על העניינים? מניסיוני, אנשים שמזמינים אותי כפיצוי על היעדר חברים בדרך כלל חופרים עמוק בניסיון להגיע לאמת, ועל הדרך לנסות לשבור אותי ולהביא לכך שכן אגיע לחתונתם. במקרים כאלה עלי להמציא סיפור כיסוי מושלם.
התירוץ: אני מחכה יום-יומיים, ומודיעה שבדיוק הזכירו לי על אירוע אחר. לרוב, אם זה בערב, יש לי ידיד קבוע שמתחתן, לדעתי כבר חיתנתי אותו לפחות שמונה פעמים. בשביל המצפון שלי, ומתוך חיבתי אליו, אני מנסה לגרום לזה להתקיים ולכן אני עובדת חזק על להכיר לו מישהי. עד היום סרסרתי לו לדעתי 11 חברות שלי, חברות של חברות, חברות של אחותי, ואפילו בנות שהתחלתי איתן בברים בשבילו (אגב, אם יש מועמדת, האימייל שלי מימין). אם האירוע הוא בשישי בצהריים, ובאמא שלי, אני לא מצליחה להבין מה הכיף בזה, יש לי תירוץ קבוע: יש ברית לבן שנולד למנהל שלי. דניאל שעובד איתי ספר כבר 12 ילדים שאני בעצמי המצאתי לו.
פעם אחת מישהי שעובדת איתי באה אלי למשרד עם היומן והכריחה אותי לבדוק ולתת לה תשובה על המקום לגבי נוכחותי בחתונה שלה. שלפתי מיד את החתונה של שכן שלי, שאכן הלכתי אליה, אם כי לא בדיוק באותו יום. הואיל והתכוונתי להשקיע סכום מכובד בחתונה שלו, הסכמתי עם עצמי שזה יהיה הוגן לקזז מאצלה ולכן פשוט לא ללכת (כבר ציינתי שאני לא סובלת אותה?). היא הנהנה בראשה ושחררה אותי.
מועד ב'
כאלה שמתחתנים בפעם השנייה או השלישית (גם בגילים שלי) הם הכי סלחניים. החתונה בדרך כלל צנועה ואינטימית יותר.
התירוץ: יצא לי כבר פעמיים שאשכרה שלחו לי זימון באימייל, עשיתי decline וצירפתי חיוך ואיחול: "מקווה שהסבב הזה יהיה באמת זה". ובזה העניין תם ונשלם.
בכל אירוע יש מבריזים מראש ומבריזים בדקה ה-90, מבריזים עם תירוץ שהשב"כ לא יצליח לעלות על זה שהוא מפוברק, לעומת תירוצים עלובים ושקופים. אני משתדלת להתנהג כפי שהייתי רוצה שיתנהגו אלי. אני ממש לא רוצה שיבואו לאף אירוע שלי אנשים שבאים רק כי לא נעים להם ומקללים אותי מהבוקר על זה שאני הורסת להם את הערב. לאירוע צריך ללכת בכיף ומהלב.
מזל טוב!
לפנייה לכתב/ת 
