הנזיר שמכר את החתול שלו

לא מדובר בעסקת מיליונים או חלילה בעסקה לא כשרה, בסך הכל בחתול מעורב אבל גזעי למראה שחשקה נפשנו לאמץ. אבל מכיוון שבעיר היקרה בעולם, גם חתול ביבים שווה את משקלו בזהב (החל מכמה מאות דולרים ועד לכמה אלפים, במקרה של חתול מיוחס עם תעודות). הבלגי עשה לו תחבולות ומצא לנו חתול למסירה.

אבל ביפן כמו ביפן, כל דבר מסובך. הרבה מיילים וטלפונים עברו עד שפרטי העסקה סוכמו ונחתמו. והנה, אני צועדת בלווית פמליה מיוחדת לכיוון מקדש הממוקם ליד תחנת הרכבת רופונגי איצ'ומה. הפמליה מורכבת מהמתווכת - להלן נאמי סאן, ולידה בחורה צעירה שנושאת מתקן יפני משוכלל המיועד לנשיאת חתולים.

חתולים סלולריים

חיות המחמד ביפן זוכות לכבוד מלכים ומספרן אף עולה על מספר הילדים. הבחורה הצעירה נושאת ה"כלוב" הגיעה חמושה באמה, שלקחה יום חופש לצורך המאורע, ובחברה. כולן נרגשות מאוד ומשוות את תמונות החתולים שלהן על מסכי הסלולרים המשוכללים שבידן. בכל זאת, יפן.

ארוע משפחתי בסגנון יפני (צילום אילוסטרציה: אבי אלעזר)

גשם טורדני מציק כמיטב המסורת של חודש מאי, המקדש הבודהיסטי מקבל את פנינו בחום, ואנו מגלים שהגענו בעיצומה של לוויה משפחתית. כולם מאוד אלגנטיים עם עניבות שחורות, קימונו שחורים, רק מצב הרוח שלהם היה מרומם מדי לטעמי. אבל מצד שני, אינני מומחית לדתות יפן. המשפחה האבלה פוצחת בסדרה של קידות לכומר ולאשתו ואלו משיבים להם בהשתטחויות משלהם.

לאחר שהמשפחה האבלה נחלצת בזריזות מביתו של הכומר, הממוקם בחלקו האחורי של המקדש, אנו מתפנים למשימה הבאה: מסירת החתול. בני הזוג ובנם הצעיר, המגדלים בעצמם חתולים רבים בביתם ועוזרים להפגיש בין מאמצים למאומצים, מקבלים את פני בסדרת השתחוויות.

כבוד ראש הממשלה

אשתו עולה לקומה השנייה וחוזרת עם שני חתולים סקוטיים שמוטי אוזן מתוקים.

 אני מיד חומדת את זה עם רעמת השיער המפוארת. קאוואי (Kawaii) כולנו פורצות בצווחות הידועות פה אחד. קאוואי זה חמוד, מתוק, יפה, שעיר ופרוותי, במקרה הזה. אבל גם מתאים מאוד לקריאה עבור ילד קטן או בחורה יפה. "אני אקרא לו קואיזומי" (על שם ראש ממשלת יפן הקודם, החתיך והכריזמטי), אני מכריזה וכולם מתגלגלים מצחוק.

החוויה היפנית. מקדש בטוקיו

ריחות הקטורת במקדש משכרים אותי ואני מתמסטלת תוך כדי חגיגת צילומי השטח של החתולים, שנמשכת ונמשכת כמיטב המסורת המקומית. כשמגיע הזמן ללכת, קואיזומי מוכנס אחר כבוד לכלוב המלכותי. אני מוסרת בהכנעה את שתי העוגות שעלו לי חצי משכורת חודשית לבעלת החתול, והיא אומרת משהו שנשמע לי כמו "לא היית צריכה" (אחרי הכל, כולנו פולנים), ומיד אחרי זה חוטפת מידיי את העוגות ומעניקה אחת לאשת הכומר.

השיירה בחזרה לתחנת הרכבת יוצאת לדרכה, רק שהפעם האם המאושרת (אני) נושאת את הכלוב עם קואיזומי בגאווה.

איך מגיעים?

אז אם אתם בסביבה, ורוצים לראות מקדש קטן, חמוד ושכונתי, ולא כזה של ספרי התיירות (שכבודם במקומם מונח), וגם לפגוש זוג כמרים נחמדים שמגדלים חתולים ולהתבשם בקטורת הנה הכתובת:

אוטרה - מקדש בודהיסטי Akasaka, Minato-ku, Rinsei ji, 1-11-3, Attn Mr. Akihiro Mori, תחנת רופונגי איצ'ומה – נמבוקו ליין, Ropongi-ichome Namboku Line, Izumi tower exit. לעלות במדרגות הנעות למעלה לרחוב, לפנות שמאלה וללכת ישר עד שרואים את המקדש מצד ימין.

מקדש אסוקסה מדגמן פוזה (צילום: Konishi katsuji)

מקדש נוסף, האהוב עלי ביותר בכל טוקיו, הוא מקדש אסקוסה. בכל פעם אני מגיעה לשם עם אורחים ומתרגשת מחדש, בלי בושה. גם ידידי רם הדרג, א' ממשרד החוץ, גילה לי ברגע של חולשה שמקדש זה, הנחשב לעתיק ביותר בטוקיו, הוא המקום האהוב עליו ביותר בעיר.

למקדש מובילה שדרה ארוכה וססגונית של חנויות, שבהן מזכרות, ממתקים יפנים, חלוקים ססגוניים ואפילו מיניאטורות יפניות. יש כאן גם פגודה מרהיבה וגן יפני מטופח. מומלץ להיכנס פנימה ולהביע משאלה, לזרוק מטבע, ממש כמו היפנים שבאים לבקש הצלחה בעסקים או לחילופין בבחינה באוניברסיטה. כתובת: תחנת אסקוסה, על קו גינזה.